אלדד הדני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אֶ‏לְדָּ‏ד הַ‏דַּ‏נִי היה סוחר ונוסע יהודי במאה ה-9. אין מחלוקת באשר להיותו אישיות היסטורית, ועל כך שהוא כתב בעברית (שיש בה השפעות ערביות רבות) את ספרו על הלכות שחיטה ואת האיגרת הקרויה על שמו. מקום מוצאו אינו ידוע, אך מקובל להניח שבא מאחת הקהילות היהודיות בחצי האי ערב, אולי מנג'ראן. כתביו משלבים אלמנטים ריאליסטיים ופנטסטיים, ואמינותם מוטלת בספק.

השפעת כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתביו טען אלדד הדני כי הוא אזרח "מדינה יהודית עצמאית" במזרח אפריקה ככל הנראה התכוון לאתיופיה של ימינו, הוא סיפר שמוצאו מחוילה הקדומה שעליה אומרת התורה "אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב"‏[1] מעבר להרי כוש, במקום שבו שוכנים השבטים דן, נפתלי, גד ואשר, (ומכאן שמו, הדני - משבט דן). מקום תחילת מסעו הייתה מדינה זו, וממנה הוא הגיע לבבל, קירואן וספרד. סיפורו על עשרת השבטים האבודים גרם לעוררות בקרב הקהילה היהודית בכל מקום בו עבר. אלדד הביא עימו למסעותיו הלכות שטען כי הגיעו ממדינתו. הלכות אלו, שנכתבו בעברית, עסקו בשחיטה של בעלי חיים (כשרים). ההלכות נבדלו מאוד מהחוקים התלמודיים, והן מוצגות בשמו של יהושוע בן נון, או, על פי גרסאות שונות בשמו של עתניאל בן קנז. סיפוריו של אלדד התפשטו במהירות, וכרגיל במקרים כאלו, הם עוצבו מחדש והועצמו על ידי מעתיקים ועורכים. ישנן לא פחות משמונה גרסאות חשובות שונות לסיפורו של אלדד.

סיפוריו של הדני עוררו סקרנות רבה, פרופסור דוד צבי מילר סבר כי הממלכה המוזכרת נמצאת בדרום חצי האי ערב או בקרן אפריקה ונסע לחקור בעצמו את המקום. נסיעה זו הייתה חלק מהתמקדותו בחקר הלשונות השמיות המדוברות באזור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם עפשטיין, אלדד הדני - סיפוריו והלכותיו במהדורות שונות על פי כתבי-יד ודפוסים עתיקים עם מבוא והערות בצרוף מאמר על הפלשים ומנהגיהם, פרסבורג, תרנ"א
  • יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר מסעות, ניו יורק: י.ד. אייזנשטיין, 1926.
  • מיכה פרי, מסורת ושינוי : מסירת ידע בקרב יהודי מערב אירופה בימי הביינים, הקיבוץ המאוחד, 2010

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בראשית, פרק ב', פסוק י"א