אלדד הדני
אֶלְדָּד הַדַּנִי היה סוחר ונוסע יהודי במאה ה-9. אין מחלוקת באשר להיותו אישיות היסטורית, ועל כך שהוא כתב בעברית (שיש בה השפעות ערביות רבות) את ספרו על הלכות שחיטה ואת האיגרת הקרויה על שמו. מקום מוצאו אינו ידוע, אך מקובל להניח שבא מאחת הקהילות היהודיות בחצי האי ערב, אולי מנג'ראן. כתביו משלבים אלמנטים ריאליסטיים ופנטסטיים, ואמינותם מוטלת בספק.
תוכן עניינים |
[עריכה] השפעת כתביו
בכתביו טען אלדד הדני כי הוא אזרח "מדינה יהודית עצמאית" במזרח אפריקה ככל הנראה התכוון לאתיופיה של ימינו, הוא סיפר שמוצאו מחוילה הקדומה שעליה אומרת התורה "אֶרֶץ הַחֲוִילָה, אֲשֶׁר-שָׁם, הַזָּהָב"[1] מעבר להרי כוש, במקום שבו שוכנים השבטים דן, נפתלי, גד ואשר, (ומכאן שמו, הדני - משבט דן). מקום תחילת מסעו הייתה מדינה זו, וממנה הוא הגיע לבבל, קירואן וספרד. סיפורו על עשרת השבטים האבודים גרם לעוררות בקרב הקהילה היהודית בכל מקום בו עבר. אלדד הביא עימו למסעותיו הלכות שטען כי הגיעו ממדינתו. הלכות אלו, שנכתבו בעברית, עסקו בשחיטה של בעלי חיים (כשרות). ההלכות נבדלו מאוד מהחוקים התלמודיים, והן מוצגות בשמו של יהושוע בן נון, או, על פי גרסאות שונות בשמו של עתניאל בן קנז. סיפוריו של אלדד התפשטו במהירות, וכרגיל במקרים כאלו, הם עוצבו מחדש והועצמו על ידי מעתיקים ועורכים. ישנן לא פחות משמונה גרסאות חשובות שונות לסיפורו של אלדד.
סיפוריו של הדני עוררו סקרנות רבה, פרופסור דוד צבי מילר סבר כי הממלכה המוזכרת נמצאת בדרום חצי האי ערב או בקרן אפריקה ונסע לחקור בעצמו את המקום. נסיעה זו הייתה חלק מהתמקדותו בחקר הלשונות השמיים המדוברים באזור.
מהדורה ביקורתית של הספר, עם שינויי נוסחאות מתוך כתבי היד, עם מבוא, הערות ונספחים, יצאה לאור על ידי אברהם אפשטיין בשנת 1891 בפרסבורג, שאף צירף אליו מחקר מפורט על הפלשים ומנהגיהם.
[עריכה] ממלכת ביתא ישראל
 |
ערך מורחב – ביתא ישראל |
תיאוריו של אֶלְדָּד הַדַּנִי על ממלכה יהודית במזרח אפריקה אינם מופרכים, מלכי אקסום וקיסרי אתיופיה הזכירו ממלכה יהודית שהייתה קיימת בצפון-מערב אתיופיה בהרי סאמיאן. הממלכה קמה במאה ה-4 ונשארה על פי ג'יימס ברוס[2] עד למאה ה-17. ממלכה זו התרכזה בעיקר במחוזות דאמבייה וסאמיאן על פי ג'יימס ברוס במאה ה-4 התרחש מרד והתושבים שלא רצו להתנצר וכונו על ידי המלך "ביתא ישראל" בגלל שהם המשיכו לדבוק ביהדות בראשם עמד פינאיס שהיה גם מלכם הראשון שייחס לעצמו מוצא מעזריהו בנו של צדוק הכהן שחזר לאתיופיה עם מנליק הראשון [3], על פי המסורת הנוצרית אותם יהודים לקחו עימם את ארון הברית והחביאו אותו באי באגם טאנה מאיימת הנוצרים. הביתא ישראל רצו להבדיל עצמם מהתושבים ולכן התיישבו במזרח במחוזות דאמבייה ו-סאמיאן ובכך קמה הממלכה היהודית באזור שהתקיימה עד לסיום האינקוויזיציה האתיופית ב-1627. הממלכה היהודית באזור הרי סאמיאן הייתה קיימת קרוב ל-1300 שנים על פי ג'יימס ברוס.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אלדד הדני: אשר ע״פ סבה בא בבלה בימי רב צמח גאון, (לקריאת הספר בתצוגה מלאה באתר "גוגל ספרים"
) - יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר מסעות, ניו יורק: י.ד. אייזנשטיין, 1926.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ בראשית, פרק ב', פסוק י"א
- ^ ג'יימס ברוס, המסע לגילוי מקורות הנילוס, עמוד 408
- ^ ג'יימס ברוס, המסע לגילוי מקורות הנילוס, עמוד 408.
