אביגדור אפטוביצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אביגדור אפטוביצר

אביגדור (ויקטור) אַפּטוֹבִיצֶר (Aptowitzer;‏ 16 במרץ 1871, כ"ג באדר תרל"א, טרנופול, גליציה המזרחית – 5 בדצמבר 1942, כ"ו בכסלו תש"ג, תל אביב) היה חוקר תלמוד יהודי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפטוביצר נולד בטרנופול שבגליציה המזרחית (אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית) בכ"ג באדר ה'תרל"א לר' משה אהרן קסנר ולצירל. אביו, שסבל מבריאות לקויה, היה ראש ישיבה קטנה שהתפרנס בדוחק רב. בשל כך סייע לו בנו אביגדור בהוראת התלמידים החל מגיל שבע. המשפחה השתייכה לחסידות צ'ורטקוב ונסעה מפעם לפעם גם לאדמו"ר מהוסיאטין.

בהיותו בהוסיאטין השפיע עליו משכיל בן הוסיאטין ללמוד מדעים, ובהדרגה חדל לנסוע לאדמו"ר. החסידים ביקשו בתגובה לכך שיימסר לצבא, והוא אכן שירת בו. בשנת ה'תרנ"ו נסע לצ'רנוביץ שם קיבל תעודת בגרות. לפרנסתו עסק בהוראת מתמטיקה. בשנת ה'תרנ"ט נסמך להוראה והתארס עם חכמה מלכה דורנבוים.

אחרי אירוסיו נסע לווינה לשם לימודים באוניברסיטה ובבית המדרש לרבנים שהיו שם ונעשה למזכירו האישי של אברהם אפשטיין. בשנת ה'תרס"ט, בהמלצתו של דוד צבי מילר התמנה למרצה בבית המדרש לרבנים במקום מאיר איש שלום שנפטר. שלמה זלמן שכטר הזמינו בשנת ה'תרע"ח לארצות הברית, אך אפטוביצר דחה את ההצעה. צבי פרץ חיות מינה אותו כמורה בבית המדרש למורים שהקים. אפטוביצר שימש כפרופסור לתלמוד, תנ"ך, מדרש ופילוסופיה דתית.

בשנת ה'תרפ"ד הוזמן לתפקיד אקדמי בירושלים, אך עקב מחלת אשתו נאלץ לדחות את ההזמנה. בשנת ה'תרצ"ח, לאחר פטירת אשתו, עלה לארץ ישראל, אך אז כבר לא הייתה משרה פנויה עבורו. בישראל עסק בהכנת כתביו לדפוס. נפטר בכ"ו בכסלו ה'תש"ג, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים. בצוואתו הורה שלא לכתוב על מצבתו אלא שההדיר את הראבי"ה, ושישרפו את כתביו שלא הודפסו. כל חייו סבל ממחלות וקוצר ראייה, ובשנותיו האחרונות התעוור.

אפטוביצר היה שומר מצוות והשתייך לתנועת המזרחי. את הרצאותיו בווינה היה מעביר בעברית.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפטוביצר היה איש אשכולות וידיעותיו הקיפו תחומי ידע שונים במדעי היהדות כמו פרשנות התלמוד והתנ"ך, ספרות ההלכה, בעיקר בתקופת הגאונים והראשונים, ספרות האגדה, המשפט העברי, והיסטוריה של עם ישראל.

חיבורו החשוב ביותר הוא הידור של חיבורו של הראבי"ה בתוספת מבוא מקיף והערות רבות.‏[1] הכרכים הראשונים של הספר יצאו לאור בהוצאת חברת מקיצי נרדמים בברלין שנת ה'תרע"ג ובירושלים שנת ה'תרצ"ה, כרך הוספות ותיקונים בשנת ה'תרצ"ו וכרך המבוא בשנת ה'תרצ"ח. בהשתדלותו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג יצאה הסדרה לאור מחדש על ידי מכון הרי פישל לדרישת התלמוד, כאשר חלק מהסדרה הודר על-פי כתבי יד על ידי הרבנים אליהו יצחק פריסמן ושאר ישוב כהן.

כמו כן חיבר ספר מקיף בספרות המדרש והאגדה בשפה הגרמנית שנקרא "מקראות בספרות הרבנית".

בנוסף, חיבר כ-350 מאמרים בשפות שונות והשתתף כמעט בכל הקבצים בחכמת ישראל שראו אור בחייו.

מתלמידיו: חנוך אלבק, שלום שפיגל, שמעון פדרבוש, א"ל מאיר.

במחלקת הארכיונים של הספרייה הלאומית בירושלים שמור ארכיונו, ובו מסמכים אישיים, עבודתו הספרותית והמדעית והתכתבויות.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר ראבי"ה
  • מקראות בספרות הרבנית, ירושלים 1941 (בגרמנית)‏[2]
  • מאמרים לזכרו של צבי פרץ חיות[3]
  • תולדות הראשונים, ברלין תרע"ג
  • קין והבל באגדה, תרפ"ב
  • המדיניות המפלגתית של תקופת החשמונאים (בגרמנית)‏[4]
  • מחקרים בספרות הגאונים, ירושלים תש"א

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, כרך א, עמ' 247–251, ובספרות המצוינת שם.
  • יעקב זוסמן, אביגדור אפטוביצר: יובל לפטירתו, מדעי היהדות 35 (תשנ"ה) 83–90.
  • מיכאל ריגלר, אביגדור אפטוביצר: ביבליוגרפיה, מדעי היהדות 35 (תשנ"ה) 91–102.
  • אפרים אלימלך אורבך, אביגדור אפטוביצר: א. דברים ליובלו השבעים (תש"א, 1941); ב. קווים לדמותו (לאחר פטירתו, 1942), מחקרים במדעי היהדות ב (תשנ"ח) 863–866, 867–869.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בגרמנית: Sefer Rabiah. Dezisionen, Novellen und Responsen zum Talmud von Rabbi Elieser ben Rabbi Joel ha-Levi. ברלין 1913
  2. ^ בגרמנית: Das Schriftwort in Der Rabbinischen Literatur, Vienna: In Kommission bei A. Hölder (Heft I & II) and Verlag der Israel. -Theol. Lehranstalt(Heft III-V) , 1906-15.
  3. ^ בגרמנית: Abhandlungen Zur Erinnerung an Hirsch Perez Chajes
  4. ^ בגרמנית: Parteipolitik der Hasmonäerzeit im rabbinischen und pseudoepighaphischen Schrifttum