אגוז מלך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאגוז מלך
Noyer centenaire en automne.JPG
מצב שימור

מצב שימור: קרוב לסיכון (NT)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: קרוב לסיכון
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: אלונאים
משפחה: אגוזיים
סוג: אגוז
מין: אגוז מלך
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Juglans regia
אגוזים קלופים ושאינם קלופים
עץ אגוזי מלך
אגוזי מלך

אגוז מלך (שם מדעי: Juglans regia), המכונה גם אגוז אנגלי או אגוז קליפורניה הוא עץ נשיר המתנשא לגובה של 25-35 מטר ובעל גזע בקוטר של עד 2 מטר. קיימים 59 זנים לאגוז המלך. הוא גדל בטבע מדרום-מערב סין מערבה עד לבלקנים. העץ מניב פירות במשך כ-100 שנה.

פירות העץ נאכלים ומשמשים לתעשייה. האגוזים משמשים בעיקר בבישול ובתחום הקונדיטוריה, בעיקר כתוספת לתבשילים ועוגות.

תנאי גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגוזי המלך גדלים באזורים בעלי טמפרטורה מתונה. העץ גדל בתנאי שמש או צל חלקי, בקרקע עמוקה, פוריה ומנוקזת היטב. עץ האגוז מגיע לבשלות לאחר 5 שנים.

שימושים רפואיים בעבר ועד ימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המקורות, גדל האגוז בארץ בתקופת המקרא. בתקופה הקלאסית השתמשו בפרי לטיפול נגד רעלים, ארס בעלי חיים ונשיכות כלבים, לסילוק תולעי מעיים, לטיפול בדלקות פנימיות, בנמק ובהפרשות מוגלתיות. בימי הביניים נמכר האגוז בחנויות מוכרי התרופות וחלקיו שימשו לסילוק תולעי מעיים, לטיפול במחלות פנימיות ובמגוון תחלואים אחרים. בימינו משמש האגוז ושמן המופק ממנו לחיזוק הגוף, לשיפור מראה הפנים, לחיזוק השיער, וכמרכיבים בתרופות רבות‏[1].

ערכים תזונתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך תזונתי של אגוזי מלך (קלופים), 100 גרם (4–3 מנות)‏[2]:

(מכל ק"ג אגוזים יתקבלו רק 450 גרם לאחר קילוף.)

על פי טענות שאינן מוכחות מדעית (וללא ציטוט) אגוזי מלך מסייעים בהורדת ה-LDL ותורמים למניעת מחלות לב. כך נטען כי הם עשירים בחומצה אלפא-לינולנית, חומצת שומן מסוג אומגה-3, המונעת היווצרות קרישי דם. ישנה גם טענה כי אגוזי מלך עשירים בנחושת, המגינה על העור מפני קרינת על סגול.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 58.
  2. ^ באתר משרד החקלאות של ארצות הברית