אדורים

אחד ממכתבי אל עמרנה

אֲדוֹ‏רַ‏ים הייתה עיר כנענית עתיקה. שמה השתמר בשם הכפר הערבי דוּ‏רָ‏א, וכן בשם התנחלות אדורה שהוקמה בסמוך, על כביש חוצה יהודה מבית גוברין לחברון.

העיר נזכרת במכתבי אל עמרנה. המכתבים הם לוחות טין שנכתבו בכתב יתדות בשפה האכדית אשר הייתה השפה הבין־לאומית באותה התקופה.

"מכתבי תל אל עמארנה" הם מכתבים שנכתבו אל מלך מצרים בתקופה של כ-20 שנה, בימי המלך אח'נאתון. מכתבים אלו מהווים את המקור העיקרי להכרת ארץ ישראל בתקופה הכנענית. אחד הממצאים הבולטים במכתבי אל עמארנה הוא פלישתם של האמורו (או 'חבירו') לארץ. בשל הדמיון בשם ובזמן, היו חוקרים שטענו שאלו העברים שנכנסו לארץ וכבשוה.

רחבעם מלך יהודה ביצר אותה בין שאר ערי ממלכת יהודה כפי שכתוב בדברי הימים ב

	וַיֵּשֶׁב רְחַבְעָם, בִּירוּשָׁלִָם; וַיִּבֶן עָרִים לְמָצוֹר, בִּיהוּדָה. וַיִּבֶן אֶת בֵּית-לֶחֶם וְאֶת עֵיטָם, וְאֶת תְּקוֹעַ. וְאֶת בֵּית-צוּר וְאֶת שׂוֹכוֹ, וְאֶת עֲדֻלָּם. וְאֶת גַּת וְאֶת מָרֵשָׁה, וְאֶת זִיף. וְאֶת אֲדוֹרַיִם וְאֶת לָכִישׁ, וְאֶת עֲזֵקָה. וְאֶת צָרְעָה, וְאֶת אַיָּלוֹן, וְאֶת חֶבְרוֹן, אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִן: עָרֵי, מְצֻרוֹת. וַיְחַזֵּק, אֶת-הַמְּצוּרוֹת; וַיִּתֵּן בָּהֶם נְגִידִים, וְאֹצְרוֹת מַאֲכָל וְשֶׁמֶן וָיָיִן. וּבְכָל עִיר וָעִיר צִנּוֹת וּרְמָחִים, וַיְחַזְּקֵם לְהַרְבֵּה מְאֹד; וַיְהִי-לוֹ, יְהוּדָה וּבִנְיָמִן.
– י"א, ה'-'"ב

בקדמוניות היהודים מוזכרות הערים "אדורים" ו"מרשה" (השוכנת צפון-מערב מאדורים) כערים בעלי אוכלוסייה אדומית. יוחנן הורקנוס היה במהלך של כיבושים וחיזק את האחיזה היהודית בעבר הירדן בשכם- שם הרס את מקדש השומרונים על הר גריזים. את מלחמתו הבאה ערך יוחנן נגד שתי הפוליס שבאדום (היום באזור הרי חברון: "אדורים" ו"מרשה", וכבש את האזור כולו. וכך כתוב ב"קדמוניות היהודים" = "והכריע את כל האדומים והרשה להם להישאר בארץ אם יימולו ויאותו לקיים את חוקי היהודים והללו קיבלו על עצמם...ומאותו זמן ואילך היו הללו יהודים" ( י"ג, 258-257)).

אדורים מוזכרת פעם נוספת בהקשר להחלטת המושל הרומי גביניוס לחלק את העם בביהודה החשמונאית "לחמישה בתי-דינים". יוסף בן מתיתיהו כתב בספרו מלחמות היהודים ברומאים . כי לאחר ניצחונו של גביניוס על אלכסנדרוס בן אריסטובולוס. הוא ממנה את הורקנוס על "משמרת בית המקדש ואת יתר השלטון "מסר לטובי העם". וכך, על הבסיס הרעיון של הפרד ומשול ועל המודל של הכיבוש הרומאי במוקדון, הוא ממנה את חמשת בתי-הדין: הראשון - בירושלים, השני - בגדר, את "בני הפלך השלישי תחת בית הדין" בצפון הארץ, בחמתא ליד טבריה, הפלך הרביעי - חבל יריחו ו"בראש החבל החמישי יישוב אשר בגליל. ומסיים יוסף בן מתיתיהו: והיהודים שמחו, כי נפדו משלטון היחיד, ומהיום והלאה ינהלו אותם טובי אחיהם..

אברהם שליט סבור כי אחד מחמשת המחוזות הוא אדורים.

לקריאה נוספת

• אפרים תלמי ומנחם תלמי, כל ארץ ישראל - לקסיקון לעם, הוצאת דבר - תל אביב, 1971

קישורים חיצוניים

• ההיסטוריה היהודית של מדינת החשמונאים: חלק ג', הספרייה הווירטואלית של המרכז לטכנולוגיה חינוכית