אוטו גלידה

ערך זה עוסק בכינוי פופולרי לרכב המוכר גלידות. אם התכוונתם לסדרת טלוויזיה ישראלית, ראו אוטו גלידה (סדרת טלוויזיה).

אוטו גלידה הוא כינוי פופולרי שהוצמד לרכב מסחרי, המשמש כמזנון נייד לממכר גלידה, בעיקר בעונת הקיץ. יש שהוא חונה ליד ריכוזי אנשים, באירועים ציבוריים, בפארקים, ליד חופים וכדומה, ויש שעובר ברחובות העיר, ועוצר בקרבת מקומות שבהם מצויים ילדים – מחוץ לבתי ספר, גני ילדים וכדומה.

דוכנים נודדים אלה מציעים למכירה ארטיקים וקרחונים (בארצות מסוימות גם גלידה אמריקאית), ובמקרים רבים גם שתייה קלה, המאוכסנים כולם בקירור. הרכב, על פי רוב מסוג ואן, מקושט לעתים קרובות בציורים של גלידה ושלגונים, או מעוטר בדמויות מצוירות. לעתים מופיע על גביו כיתוב המזהיר את הנהגים לנהוג בזהירות בסביבת הדוכן.

עם התקדמות הטכנולוגיה של מכוניות בארצות המערב בעשורים הראשונים של המאה ה-20, שאיפשרה להוביל בהן מוצרים שנדרש עבורם קירור כגון מוצרי חלב ובשר, הוחל השימוש ברכבים מסחריים אלו גם עבור הובלת גלידה.‏^[1] תחילה הובילו הרכבים גלידות פשוטות, שהיו פופולריות בתקופה בה מקפיאים היוו מוצר יוקרה שלא היה נפוץ אצל כל משפחה. בהמשך, כאשר נפוצו מקפיאים בבתי המגורים וברשתות השיווק, החלו רכבים אלו להוביל חטיפי גלידה מגוונים יותר, קרטיבים ומוצרים מוקפאים דומים.

בישראל הוחל השימוש באוטו גלידה כשיטת שיווק בשנות ה-70, על ידי חברת סנוקרסט. הייתה זו החלטה אסטרטגית של בעלי החברה משה פרנקנטל שלא להתמודד מול יצרניות הגלידות הגדולות בשיטות השיווק הרגילות באמצעות רשתות השיווק והמרכולים. כעבור זמן החלו גם יצרניות הגלידה הגדולות להשתמש בשיטת שיווק זו. כיום נוהגים רכבים כאלה להודיע על בואם ולמשוך קונים באמצעות נגינת נעימה מוכרת, דוגמת סנטה לוצ'יה.