אותיות שמש וירח
אותיות השמש והירח (בערבית: الحروف الشمسية والقمرية - בתעתיק עברי: "אלחרוף אלשמסיה ואלקמריה") בדקדוק הערבי הוא כינוי לשתי קבוצות של אותיות בשפה הערבית, אשר נבדלות זו מזו בהשפעתן על הגיית האות לאם (ل) של תחילית היידוע "אל-" (ال-). הימצאות האותיות בקבוצת "אותיות השמש" בסמיכות ללאם גורמת להידמות (אסימילציה) עיצור הלאם אליהן, בעוד שלקבוצת אותיות הירח אין השפעה על הגיית הלאם.
תוכן עניינים |
[עריכה] אותיות השמש
קבוצת "אותיות השמש" כוללת 14 אותיות, המסמנות עיצורים קורונליים, כלומר, עיצורים הנהגים בקדמת הפה, אך לא בשפתיים. מקומות החיתוך של אותיות השמש הם בשיניים, במכתש או מאחורי המכתש. מכיוון שגם העיצור לאם המופיע בתחילית "אל-" הוא עיצור קורונלי, ומכיוון שהוא מנוקד בסכון (מקביל לשווא נח בעברית), במקרה שהמילה המיודעת פותחת באות שמש, נוצרת הידמות (אסימילציה) מלאה בין ה-ل של התחילית לבין אות השמש. במצב כזה, ה-ل של התחילית אינה נהגית, ובמקום זאת נהגה העיצור הראשון במילה (כלומר, "אות השמש") בצורה מודגשת. בכתיבה, התחילית ال נכתבת במלואה, אולם האות ل אינה מנוקדת בסֻכּוּן כרגיל, אלא נשארת בלא ניקוד, ואילו "אות השמש" מנוקדת בשַדַּה (סימן המקביל לדגש חזק בעברית). אותיות השמש נקראות כך כאמצעי זיכרון - המילה شمس (שמס = שמש) עצמה פותחת ב"אות שמש". תהליך הוספת תחילית היידוע "אל-" למילה شمس הוא כדלקמן:
בכתב פונטי
*al+šams >> *alšams >> aššams
בכתב ערבי
*أَلْ+شَمْس >> *أَلْشَمْس >> أَلشَّمْس
אותיות השמש באלפבית הערבי: ت, ث, د, ذ, ر, ز, س, ش, ص, ض, ط, ظ, ل, ن.
עזר זיכרון ידוע ונפוץ לזכירת אותיות השמש, הינו המשפט, "שטן תרד לצד", או "סרטן זללן צד רשת".
[עריכה] אותיות הירח
"אותיות הירח" הן 14 האותיות הנותרות באלפבית הערבי, שמסמנות את העיצורים הנהגים בשפתיים ואת העיצורים הדורסליים, כלומר העיצורים הנהגים בחלק האחורי של הפה, בגרון ובלוע. כשמילה פותחת באחת מ"אותיות הירח" לא נוצרת הידמות בין ה-ل של התחילית "אל-" לבין העיצור הראשון במילה, ולפיכך התנהגות התחילית רגילה. הכינוי "אותיות ירח" נובע הן מכך שהמילה הערבית قمر ("קַמר" = ירח) פותחת ב"אות ירח", והן משום שירח הוא היפוך כביכול לשמש.
אותיות הירח באלפבית הערבי: ا, ب, ج, ح, خ, ع, غ, ف, ق, ك, م, ه, و, ي.
[עריכה] האות ج
בערבית ספרותית האות ج (ג'ים) נחשבת כ"אות ירח", אף על-פי שרוב דוברי הערבית הוגים אותה כעיצור בתר-מכתשי, כלומר כעיצור קורונלי. רק בערבית מצרית מקובל להגות את האות ج כמו את האות ג בעברית, כלומר כעיצור דורסלי. ייתכן שההגייה המקובלת כיום במצרים הייתה ההגייה המקורית של האות, ולפיכך השתמרה מסורת שעל-פיה האות ج היא "אות ירח". בניבים ערביים רבים חלה הידמות בין ה-ל של התחילית "אל-" לבין העיצור ג', כאילו הייתה האות "ג'ים" אות שמש, אולם בערבית ספרותית יש הקפדה על הגיית ה-ל לפני האות "ג'ים". לדוגמה, המילה الجمعة (= יום שישי) תיהגה כך:
בערבית ספרותית
- ברוב העולם הערבי: aljúmʕa
- במצרים: algúmʕa
בערבית מדוברת
- בחלק גדול מהניבים: ajjúmʕa (ג'ים מתנהגת כמו "אות שמש")
- במצרים: algúmʕa
[עריכה] אותיות שמש וירח במלטית
אותיות שמש וירח קיימות גם במלטית שהינה שפה שמית שהתפתחה מהערבית המדוברת בצפון אפריקה. היידוע במלטית נעשה באמצעות התווית "-il", ההופכת ל-"-l" לפני או אחרי תנועה. לפני עיצורי שמש ("konsonanti xemxin"), נדמית האות "l" לעיצור שאחריה. אותיות השמש במלטית הן: ċ (הנהגית כ-צ'), d, n, r, s, t, x (הנהגית כ-ש), ż (הנהגית כז') ו-z (הנהגית כצ').
[עריכה] הקשר לה"א היידוע בעברית
מתוך השוואה לתחילית "אל-" בערבית והתנהגותה לפני "אותיות שמש", ולאור העובדה שתמיד מופיע דגש חזק אחרי ה"א היידוע, קיימת השערה כי תחילית היידוע העברית הייתה במקורה "הַלְ-" או "הַנְ-", וכי העיצורים "ל" או "נ" עברו תהליך של הידמות, תחילה, כמו בערבית, לפני עיצורים קורונליים, ובסופו של דבר, מתוך אנלוגיה, לפני כל העיצורים.
