אינגווי מלמסטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אינגווי מלמסטין
אינגווי מלמסטין
מידע כללי
תאריך לידה 30 ביוני 1963 (בן 51)
מקור סטוקהולם, שבדיה
שנות פעילות 1982—היום
סוגה מטאל נאו-קלאסי, פאוור מטאל,
פרוגרסיב מטאל, רוק אינסטרומנטלי
כלי נגינה גיטרה חשמלית, גיטרה בס,
קלידים, סיטאר, צ'לו
חברת תקליטים Polydor, PolyGram, Elektra
שיתופי פעולה בולטים Steeler, Alcatrazz, Rising Force, Hear 'n Aid, G3
אתר רשמי

אינגווי יוהאן מלמסטיןשבדית: Yngwie Johann Malmsteen; נולד ב-30 ביוני 1963), הוא גיטריסט, מלחין, מוביל הרכב ורב נגן שבדי. מלמסטין ידוע מאז אמצע שנות השמונים בנגינת קטעים אינסטרומנטליים הכוללים שרדינג ולחנים בסגנון מטאל נאו-קלאסי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלמסטין נולד כלארש יוּהאן אִינְגְוֶ‏וה לַאנֵרְבֵּ‏ק בסטוקהולם, שבדיה, למשפחה מוזיקלית. בגיל שבע שמע על מותו של ג'ימי הנדריקס, אירוע שהשפיע על הכיוון המוזיקלי שלו באופן משמעותי. בגיל עשר החליט לשנות את שמו, תוך שהוא מאמץ את שם נעוריה של אימו, מלמסטין, כשם משפחתו. בנערותו, מלמסטין נתקל לראשונה ביצירותיו של כנר המאה ה-19 הווירטואוז ניקולו פאגאניני, אשר היה להשראתו המוזיקלית הגדולה ביותר.

באמצעות חיקוי יצירות הקונצ'רטו של פאגאניני בעזרת השימוש בגיטרה חשמלית, מלמסטין פיתח נגינה טכנית רהוטה. סגנון נגינתו כולל שימוש בויברטו-דמוי כינור נרחב בהשראת כנרי מוזיקה קלאסית ושימוש במינור הרמוני ובמודוסים מינוריים כפריגי ואאולי. בין ההשפעות הנוספות על מלמסטין ניתן למנות את בריאן מיי מלהקת קווין, סטיב האקט מלהקת ג'נסיס, ואולי ג'ון רות' וריצ'י בלקמור מלהקת דיפ פרפל.

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלמסטין הגיע לארצות הברית בסוף שנת 1982 בזכותו של מייק וארְני מחברת התקליטים "שארפנל רקורדז", ששמע קלטת דמו בביצועו. הוא הצטרף ללהקת "סטילר" לתקופה קצרה בשנת 1983, ומאוחר יותר ללהקת "אלקטרז" למשך שני אלבומיה הראשונים, "No Parole From Rock N' Roll" ו-"Live Sentence". את אלבום הבכורה שלו, "Rising Force", הוציא מלמסטין בשנת 1984. בתקליט השתתפו ברימור בארלו מלהקת ג'ת'רו טאל על התופים וג'ף סקוט סוטו בשירה. עד מהרה עזב מלמסטין את "אלקטרז" והתרכז בקריירת סולו.

האלבום הגיע למקום ה-60 במצעד האלבומים האמריקני וזכה בפרס אלבום הרוק הטוב ביותר במגזין "Guitar Player", בנוסף למועמדות לפרס גראמי. מלמסטין הוציא ארבעה אלבומים נוספים עד לסוף שנות השמונים, כאשר באלבום השלישי "Trilogy" עזב ג'ף סקוט סוטו והוחלף על ידי מארק בואלס בשירה. האלבום הרביעי "Odyssey" זכה להצלחה מסחרית גדולה, והאלבום החמישי "Trial By Fire: Live in Leningrad" הכיל חומר חדש שבוצע במהלך הופעתו של מלמסטין בלנינגראד.

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות התשעים הוציא מלמסטין תשעה אלבומים - מתוכם אלבום אוסף ואלבום הופעה חיה. למרות הצלחתו באירופה ובאסיה בשנים אלו, סגנונות המטאל הנאו-קלאסי והשרדינג לא היו פופולריים כבעבר, ותנועת הגראנג' מסיאטל החלה תופסת את מקומם. עם צאת אלבומיו המאוחרים יותר, מלמסטין עזב את חברת התקליטים בה היה חתום לטובת חברת התקליטים היפנית "Pony Canyon". בשנת 2000 הוא הצליח להשיג חוזה עם חברת תקליטים אמריקנית, והוציא את אלבומיו לראשונה בארצות הברית, כולל את האלבום "Concerto Suite for Electric Guitar and Orchestra" עם התזמורת הפילהרמונית הצ'כית בפראג, שאותו החשיב כיצירת מופת. את האלבומים the seventh sign ו-Magnum Opus הקליט בביתו באולפן הפרטי שלו. באלבומים אלה התרכך סאונד הגיטרה שלו.

שנות ה- 2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר יציאת "War to End All Wars" בשנת 2000, עזב מארק בואלס את ההרכב והוחלף על ידי ג'ורן לאנד, אך עקב מתחים במהלך סיבוב ההופעות עזב אף הוא. לתפקיד הסולן נבחר דוגי וייט, לשעבר מלהקת ריינבו, שנשאר עד היום בהרכב. מלמסטין הצטרף בשנת 2003 לסיבוב הופעות יחד עם ג'ו סטריאני וסטיב ואי כחלק מהרכב "G3", הרכב הופעות של שלושה גיטריסטים. הוא אף השתתף בשני אלבומיו של קלידן ההרכב שלו, דרק שריניאן - "Black Utopia" ו-"Blood of the Snake", שבהם הופיעו גם גיטריסטים אורחים כאל דימיולה וזק ויילד. ב-2004 הופיע מלמסטין בשתי הופעות אורח בסדרה המצוירת למבוגרים "הארווי בירדמן, עורך דין".

בשנת 2005 הוציא מלמסטין את אלבומו "Unleash The Fury".

בפברואר 2008 הוחלף הסולן דוגי וייט בטים אואנס, לשעבר מהלהקות Iced Earth וג'ודס פריסט. מלמסטין כבר עבד עמו בעבר בהקלטת גרסת כיסוי לשירו של אוזי אוסבורן "Mr. Crowley".

ב-14 באוקטובר 2008 יצא אלבום הסולו ה-17 במספר של מלמסטין, "Perpetual Flame", על ידי חברת התקליטים שייסד - "Rising Force Records". ב-10 במרץ 2009 הוא הוציא את אלבומו החדש, "Angels of Love", שכלל בעיקר יצירות אקוסטיות.

ב-27 באפריל 2010 הופיע מלמסטין בישראל‏[1].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלמסטין נשוי לאפריל ולו בן בשם אנטוניו, על-שם אנטוניו ויוואלדי. הם גרים במיאמי, פלורידה.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטילר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1983 Steeler, חברת תקליטים: Sharpnel

אלקטרז[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1984 No Parole from Rock N' Roll, חברת תקליטים: Polydor
  • 1984 Live Sentence, חברת תקליטים: Polydor

אלבומי סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלמסטין בהופעה, 2008
  • 1984 Rising Force, חברת תקליטים: Polydor (מקום 60 ברשימת המצעדים)
  • 1985 Marching Out, חברת תקליטים: Polydor (מקום 54 ברשימת המצעדים)
  • 1986 Trilogy, חברת תקליטים: Polydor (מקום 44 ברשימת המצעדים)
  • 1988 Odyssey, חברת תקליטים: Polydor (מקום 40 ברשימת המצעדים)
  • 1990 Eclipse, חברת תקליטים: Polydor (מקום 112 ברשימת המצעדים)
  • 1992 Fire and Ice, חברת תקליטים: Elektra (מקום 121 ברשימת המצעדים)
  • 1994 The Seventh Sign, חברת תקליטים: CMC International
  • 1995 Magnum Opus, חברת תקליטים: Import Records
  • 1996 Inspiration
  • 1997 Facing the Animal
  • 1998 Concerto Suite for Electric Guitar and Orchestra, Opus 1, חברת תקליטים: Import Records
  • 1999 Alchemy, חברת תקליטים: Pony Canyon
  • 2000 War to End All Wars, חברת תקליטים: Pony Canyon
  • 2002 The Genesis, חברת תקליטים: Pony Canyon
  • 2002 !Attack, חברת תקליטים: Import Records
  • 2005 Unleash The Fury, חברת תקליטים: Spitfire Records
  • 2008 Perpetual Flame, חברת תקליטים: Rising Force Records
  • 2009 Angels of Love, חברת תקליטים: Rising Force Records

הופעות חיות ואוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1989 Trial By Fire: Live in Leningrad, חברת תקליטים: Polydor (מקום 128 ברשימת המצעדים)
  • 1991 The Yngwie Malmsteen Collection, חברת תקליטים: PolyGram
  • 1998 !Double LIVE
  • 2002 Concerto Suite LIVE With the New Japan Philharmonic, חברת תקליטים: Pony Canyon
  • 2004 G3: Rockin' in the Free World, חברת תקליטים: Epic
  • 2009 High Impact

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]