איפה הילד?

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איפה הילד?
אין תמונה חופשית
מידע כללי
מקור גבעת ברנר, ישראל
שנות פעילות 1986 - 1998
2008 - היום
סוגה רוק
חברת תקליטים הד ארצי
חברים
חמי רודנר - שירה ובס
אסף שריג - שירה וגיטרה
אופיר בר עמי - שירה וגיטרה
שיף ערד - גיטרה
אסף "בובי" מרוז - תופים
חברים לשעבר
יובל צמח - גיטרה
עומר דגני - תופים

"איפה הילד?" היא להקת רוק ישראלית משפיעה שהוקמה בשנת 1986, התפרקה בשנת 1998 והתאחדה שוב בשנת 2008.

קורות הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הוקמה ב-1986 בקיבוץ גבעת ברנר, כאשר חבריה הראשונים היו חמי רודנר, יליד המקום, ואסף שריג, יליד בית השיטה ובנו של יוסף שריג, יחד עם הגיטריסט יובל צמח והמתופף עומר דגני. איחוריו של דגני בן ה-16 לחזרות הלהקה היוו את הסיבה לשמה של הלהקה כשכל פעם נשאלה השאלה "איפה הילד?". סיפור זה הוכחש בעבר בידי הלהקה, אך בסדרה "אלבומים" היא הודתה שאכן זהו המקור לשמה.

ב-1989 גובש הרכבה הסופי של הלהקה, כאשר רודנר ושריג עברו לתל אביב, וללהקה צורפו הגיטריסט אופיר בר עמי מקיבוץ חניתה והמתופף החיפאי אסף "בובי" מרוז מלהקת קילר הלוהטת.

הפריצה וההצלחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית שנות ה-90 הייתה תקופת פריחה ברוק הישראלי. יש האומרים שהלהקה הייתה הסנונית הראשונה שבישרה על שפע הלהקות שצצו בעשור זה.

ב-1990 יצא לאור שיר ראשון של הלהקה, "אחד אלוהים", שיצא בחברת נענע דיסק והופיע כעבור שנה באלבום "אוסף נענע מספר II". לאחר סיבוב הופעות בן שנתיים הוחתמה על ידי חיים שמש בחברת התקליטים "הד ארצי".

בשנת 1993 יצא אלבום הבכורה של הלהקה, "זמן סוכר", בהפקתו של יובל שפריר, והלהיטים נוגנו ושודרו ברדיו: "אמריקה קרובה", "מה שעובר עלי", "העצב שלה", "נפלת חזק", "השמיים הגבול", "אחד אלוהים" ו"כנפיים, אינך שומע", שהלחין שריג למילים של אביו ובו הוא היה הסולן. לחלק מהשירים גם שודרו בתוכניות הקליפים בטלוויזיה. האלבום הגיע למעמד אלבום פלטינה.

בפברואר של אותה שנה קיימה הלהקה את הופעת הבכורה החגיגית שלה בגבעת ברנר, הקיבוץ בה היא נוסדה. שבע שנים לאחר שהוקמה, הלהקה הייתה כבר מוכרת ומצליחה. חיזוק נוסף למעמדה זה קיבלה הלהקה כשהוזמנה שלושה חודשים לאחר מכן לחמם את הופעתו של בוב דילן ב"היכל התרבות" בתל אביב.

באלבום הבא של הלהקה, "שדים", שיצא בשנת 1994 בהפקתו של יובל שפריר נעשה ניסיון להמשיך את הקו המצליח של האלבום הראשון. כדי לא ליצור את הרושם שרודנר הוא נותן הטון המרכזי וכל שאר החברים פחות חשובים, הודגשו באלבום מעורבותם של חברי הלהקה הנוספים. מעורבותו של שריג בכתיבה ובהלחנה גדלה מאוד (הוא הלחין שבעה שירים, ביניהם הלהיטים "לבן בחלום שחור", "השדים הירוקים" ו"מישהו שומע אותי") וגם אופיר בר עמי כתב והלחין שני שירים (ביניהם "אהובה הקטנה"). רודנר עצמו גם הוא כתב והלחין חלקים רבים באלבום. מאמץ השיתוף עלה יפה וגם השתלם והאלבום זכה להצלחה גדולה עוד יותר מקודמו.

במקביל לפעילותו ב"איפה הילד?" הפיק רודנר באותה שנה את אלבום הבכורה של חברתו איגי וקסמן, "אדום", והלחין בו את השירים "אשה כפויה" ו"סוף הטיול" (למילים של וקסמן) ו"תהרוג אותי לאט" (למילים שהוא כתב). בהקלטות ניגן רודנר בבס ואיתו חבריו ללהקה: אסף מרוז בתופים, אסף שריג בגיטרה (בשיר אחד) ואף אופיר בר עמי קיבל תודה על גבי העטיפה.

המשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנה שלאחר מכן הקליטה "איפה הילד?" את אלבומה השלישי, "מסעותי עם עצמי". שריג ורודנר התחלקו שוב ביצירת השירים, ואת הבולטים בהם יצרו יחד: "הביאו את הסתיו" ו"נביא השעמום". גם איגי וקסמן השתתפה בכתיבת שיר אחד ("כובע כחול"), ורודנר תיעד את יחסיו איתה בשיר בסגנון "הבלדה על ג'ון ויוקו" של הביטלס: "אנחנו מתחתנים". ההפקה המוזיקלית של האלבום הייתה של סולן להקת משינה יובל בנאי, וחבר משינה שלומי ברכה התארח בקלידים בשיר "זוהי סדום". האלבום, בניגוד לקודמיו, נכשל בחנויות, ושיריו הושמעו פחות ברדיו מאשר להיטי האלבומים הקודמים. הכישלון השפיע לרעה על היחסים בין החברים והלהקה עברה משבר. בר עמי עזב את הלהקה כדי להקדיש זמן ללהקתו "משחררי הסעיף", שריג הפיק מוזיקלית את אלבום הבכורה של להקת אלג'יר ואחר כך נסע ללונדון בכוונה להקליט משיריו באנגלית, ורודנר החל לעבוד על שירים לאלבום הסולו הראשון שלו, ונראה היה שהלהקה הגיעה לסוף דרכה.

אך בהמשך 1996 חזרה "איפה הילד?" לפעילות, ואלבום הסולו של רודנר הפך לאלבום של הלהקה. הלהקה הקליטה את האלבום "איפה הילד?" עם גיטריסט חדש, שיף (שפריר) ערד, ועם שריג שחזר מלונדון. רוב השירים בכל זאת היו של רודנר, בהם הדואט "רק בשביל לקבל חיבוק" עם איגי וקסמן, "עכשיו אני לא מוותר", "הולך רגל", "לאן לאן", "לילות לבנים" ועוד. בהפקה המוזיקלית של האלבום השתתפו חברי הלהקה ושי להב ממופע הארנבות של ד"ר קספר, שגם ניגן בהקלטות בקלידים שונים. האלבום הוקדש לזכרו של יצחק רבין.

אחרי הוצאת האלבום שגם הוא לא זכה להצלחה, הופיעה הלהקה בהרכבה החדש במשך כשנה, וההופעות, שלא זכו להצלחה רבה, קירבו את הלהקה בפעם השנייה אל סופה.

פירוק הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע 1998 הוחלט לתת תוקף רשמי לפירוק "איפה הילד?" בהופעת פרידה ובאלבום אוסף. לכבוד הפירוק הקליטה הלהקה גרסת כיסוי ל-"Moonage Daydream" של דייוויד בואי ושלושה שירים חדשים: "ונוס בטריינינג", "היא לא יודעת לשתות" ו"כולם רוצים חבר". כמעט עשר שנות פעילות הסתיימו במופע חגיגי במועדון "אלנבי 58" בתל אביב, שבו אירחה הלהקה את אביב גפן, ירמי קפלן, יובל בנאי, אופיר בר עמי ואיגי וקסמן, ובאלבום האוסף המסכם "מישהו שומע אותי" שהכיל את להיטי הלהקה ודיסק בונוס עם השירים החדשים וגרסאות בהופעה חיה ללהיטיה.

הופעות האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 התאחדה הלהקה בהרכב מלא (עם אופיר בר עמי ושיף ערד) למספר הופעות נוספות, בהן במופע משותף עם מוניקה סקס ולהקת רוקפור. הלהקה גם הקליטה שיר חדש לכבוד האיחוד: "שלום עם עצמי".

החזרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 הודיע רודנר כי הלהקה תשוב לעבוד ביחד. את האיחוד החדש, שיהיה לזמן לא קצוב, יזם רודנר. על הפרק עלה גם אלבום חדש. ב-2009 הוציאה הלהקה שני שירים חדשים בשם "מוזיקה אהבה" ו"מנסה".

באוגוסט 2010, הוציאה לאור הלהקה את הסינגל "אני במצב", סינגל ראשון מתוך אלבומה החמישי, בדצמבר 2011 הוציאה לאור הלהקה סינגל נוסף מאותו האלבום "אנחנו נהיה בסדר". ב-27 בפברואר 2012 יצא אלבומה החמישי של הלהקה "בני המאה ה-20" לאחר שלוש שנות עבודה על האלבום. הסינגל השני מן האלבום הוא "אוסטרליה בלוז".

חברי ההרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]