שבט נפתלי
שֵׁבֶט נַפְתָּלִי הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט, נפתלי בן יעקב ובלהה.
סמלו של שבט נפתלי הוא האיילה. לפי פירוש הרמב"ן סמל זה מציין את טובו של נפתלי, כאיילה הנשלחת לבשר טוב. האבן המסמלת שבט זה היא השבו באמצע הטור השלישי של החושן, המזוהה לרוב כאגט. שבט נפתלי התנחל בחלק המזרחי של הגליל באזור עמק החולה, בקעת גינוסר וחופי הכנרת.
שבט נפתלי השתתף במלחמות דבורה הנביאה וגדעון ומבני שבט זה יצא ברק בן אבינועם, מצביא מלחמת דבורה, בן היישוב קדש נפתלי שבנחלת נפתלי.
תוכן עניינים |
נחלת שבט נפתלי [עריכה]
| ערך מורחב – נחלת שבט נפתלי |
נחלת שבט נפתלי או כפי שהיא מכונה "ארץ נפתלי", מצויה בצפון-מזרח ארץ ישראל. היא השתרעה מהגבול הצפוני של ארץ ישראל - קו חצביה - צידון לאורך נהר הליטני עד לנחל יששכר בדרום, וכללה מספר ערים כגון עין חצור. נחלת שבט נפתלי תחומה נהר הירדן, ימת החולה וים כנרת במזרח, ועם נחלת שבט אשר ונחלת שבט זבולון. סביבת הר תבור היא נקודת המפגש לשלושת השבטים.
ארץ נפתלי נחשבה לחבל ארץ גדול. בתור שכזו היא אחד מאזורים הנכלל בתאור הארץ מפי משה כאשר הוא עולה להר נבו, לפני פטירתו. וכך מתואר בספר דברים: וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן.[1]
ברכת משה לשבט נפתלי [עריכה]
"וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת יְהוָה יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה".[2]
ברכת יעקב לנפתלי [עריכה]
"נַפְתָּלִי, אַיָּלָה שְׁלֻחָה--הַנֹּתֵן, אִמְרֵי-שָׁפֶר".[3]
הערות שוליים [עריכה]
| שבטי ישראל | ||
|---|---|---|
|