יהודה דוד אייזנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

יהודה דוד אייזנשטייןכתיב יידי: אייזענשטיין; בלועזית: Julius (Judah David) Eisenstein; כ"א בחשוון תרט"ו, 12 בנובמבר 1854, מזריטש, אוקראינהז' בסיוון תשט"ז, 17 במאי 1956, ניו יורק), סופר, עורך ומוציא לאור יהודי; נודע בכינוי "בעל האוצרות" (ראו להלן).

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייזנשטיין נולד בעיירה מזריטש שבפולין הקונגרסאית (כיום בפולין) לזאב וולף זליג אייזנשטיין ולטובה בלומה לבית בארג,‏[1] יהודים שומרי תורה ומצוות. בהיותו בן עשר היגר אביו לארצות הברית, ויהודה דוד עבר להתגורר בבית סבו רבי עזריאל אייזנשטיין. על פי עדותו, היה סבו תלמיד חכם, אשר עמד בקשרי ידידות עם רבי רפאל יום טוב ליפמאן (מחבר שו"ת 'עונג יו"ט'), אשר עבד לפרנסתו כמנהל בטחנת קמח. סבו עודד אותו להרבות בלימוד הגמרא, ובמיוחד בחיבורי הרי"ף והר"ן על התלמוד. לצד לימודי התלמוד החל בגיל 14 בלימוד מעמיק של השפה העברית לאור ספרות ההשכלה. כמו כן, למד באותה העת רוסית וגרמנית.

בשנת 1872 היגר לארצות הברית עם אמו ואחותו המבוגרת, כדי להצטרף אל אביו. בשנת 1874 נשא לאישה את רבקה לבית שפירא, יהודייה שומרת תורה ומצוות אשר נולדה בניו יורק למשפחה יהודית מפולין.

אייזנשטיין פתח עסק ביחד עם אמו ולימים גם עם גיסו, ועסק במסחר. העסק הצליח, אך סכסוך משפחתי בין אביו לאמו בשנת 1884 גרם לפרישתו של אייזנשטיין מהעסק המשותף. אייזנשטיין המשיך לעבוד כסוחר עצמאי, אך נחל מספר כשלונות עסקיים; הוא איבד חלק ניכר מהונו בניסיון לייסד מושבה חקלאית ליהודים בניו ג'רזי. כשלונות אלו הביאו אותו להתרכז בתחום הספרותי. אייזנשטיין עצמו כותב:

בשנת 1899 יצאתי ממסחרי והתחלתי לעסוק בספרות, ואפשר שאם הצלחתי במסחרי לא הייתי עוסק בספרות, ואני רואה בזה השגחה פרטית מאת ה'.

אוצר זכרונותי, עמ' 53, באתר HebrewBooks.

כבר בשנת 1891 תרגם אייזנשטיין את החוקה האמריקאית לעברית וליידיש. באותן שנים עסק בתרגום מקורות בעברית וביידיש לאנגלית, בין היתר תרגם את פסוקי דזמרה לשפה האנגלית. בשנת 1899 ביקר בארץ ישראל בפעם הראשונה, ואז גם ניסה לשלוח ידו במסחר במספר עסקאות בארץ, אך לא נחל הצלחה מיוחדת. בשנת 1926 ביקר בהּ בפעם השנייה.

אייזנשטיין השתתף בוויכוח שהתנהל סביב פעילותו של כולל אמריקה בירושלים. אייזנשטיין גרס כי הכספים הנאספים בקרב יהדות ארצות הברית צריכים להגיע בעיקר ליהודים שמוצאם מארצות הברית. בוויכוח זה קבל איזנשטיין סיוע לדעתו מהרב יהושע לייב דיסקין, מנהיגו של היישוב הישן בירושלים באותהּ העת.

נכדו הרב איירה אייזנשטיין (אנ') היה ממייסדי הזרם הרקונסטרוקטיביסטי ביהדות יחד עם רבו וחותנו הרב מרדכי קפלן.

פועלו הספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית המאה ה-20 כתב אייזנשטיין ערכים רבים (למעלה ממאה וחמישים) עבור האנציקלופדיה היהודית (Jewish Encyclopedia). אולם לאייזנשטיין הייתה ביקורת על האנציקלופדיה היהודית בנוגע לרמת הדיוק שלה בתחומי ההלכה והמשפט העברי, ועל כך שהקדישה ערכים לאנשים מפורסמים ממוצא יהודי, גם כאשר זיקתם ליהדות הייתה אפסית. בשנת 1901 הוא אף פרסם ביקורת חריפה בעיתון 'העברי' בארצות הברית על הטעיות שמצא בערכים מסוימים באנציקלופדיה. מאחר שלא היה מרוצה מאופייה של האנציקלופדיה היהודית החליט להוציא אנציקלופדיה משלו בשם אנציקלופדיה אוצר ישראל.

למרות ההוצאה לאור של אנציקלופדיה מתחרה לאנצקלופדיה היהודית נשאר אייזנשטיין בקשרי ידידות עם מנהל המערכת של האנציקלופדיה היהודית, איזידור זינגר, וזינגר אף השתתף בסעודה שערכה משפחת אייזנשטיין לכבוד סיום הכרך העשירי והאחרון של אנציקלופדיה אוצר ישראל ב-27 בנובמבר 1913.‏[2]

מאז, במחצית הראשונה של המאה ה-20, עסק בהוצאת קבצים של מקורות במקצועות היהדות השונים. חיבורים אלו, שכולם נקראו "אוצר", בתוספת החומר המלוקט בהם זיכו את יהודה דוד אייזנשטיין בכינוי "בעל האוצרות". ספרים אלו אינם בעלי רמת דיוק מדעית. למרות זאת ואולי בגלל זאת, הם זכו לפופולריות רבה בארון הספרים היהודי במחצית הראשונה של המאה ה-20. מטרתו של אייזנשטיין בהוצאת ספרי האוצרות הייתה, כלשונו: "לכנוס ולאצור רוב הספרים המדברים בכל מקצוע ומקצוע בספרות ישראל להיות לאחדים בידנו" (הקדמה לאוצר ויכוחים, עמ' 6).

על אף שה"אוצרות" של אייזנשטיין יצאו לאור בניו יורק, הם נכתבו ופורסמו בשפה העברית. בראשית המאה ה-20, נאבקה העברית על מקומה בעולם היהודי כשפת חול. חיבוריו של אייזנשטיין, שחלקם נשאו אופי מדעי, תרמו תרומה משמעותית למאבק זה. כמו כן, הוצאת ספריו של אייזנשטיין בארצות הברית מעידה על קיום קהל קוראים גדול של השפה העברית בקרב הקהילה היהודית בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה-20. ספריו נחשבים כחלוציים בספרות העברית בקהילה היהודית בארצות הברית, שצמחה בעיקר בתקופתו. אייזנשטיין היה מהראשונים שהחיו את העברית כשפת-שימוש עממית (במקום יידיש), וזאת על רקע "קיבוץ הגלויות" שהתרחש בתקופתו – גל מהגרים יהודי דוברי מגוון שפות, שהשפה המאחדת אותם היא היידיש.

במקרים רבים, ההופעה בתוך אחד ה"אוצרות" של אייזנשטיין הייתה הפעם הראשונה שבהּ קטעים מסוימים הופיעו בדפוס, דבר שתרם לכך שאף לאחר שהופיעו מחדש במהדורה מדעית יותר, עדיין מוזכר שמו של אייזנשטיין עליהם. בנוסף, לפעלו הרב בליקוט ובעריכה, במיוחד בתחום היהדות העממית, הייתה השפעה ניכרת בציבור הרחב, הן בהפצת המידע והן בהחדרת דפוסי עריכה מדעיים בעברית.

חרדי או דתי מודרני?[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתביו השונים השתשמש אייזנשטיין בביטוי "החרדים" על מנת לתאר את אגודות הרבנים שאליהם הוא ראה עצמו משתייך. אין לטעות בביטוי זה; קהילה חרדית משמעותית במובן הנוכחי לא התקיימה בארצות הברית עד לתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, גם אם גרעיני קהילות כאלה היו קיימים עוד לפני כן. אייזנשטיין ציין ביומנו כל ביקור של מנהיגי המפעל הציוני בארצות הברית, כגון נחום סוקולוב, הראי"ה קוק, חיים ויצמן, אפרים רוטנברג ועוד. באותה העת שימש המונח "חרדי" כביטוי לכל מי שנשאר נאמן ליהדות האורתודוקסית.‏[3]

בביקורו בארץ ישראל בחודש מרץ 1926 ביקר אייזנשטיין הן את הרב קוק והן את רבי יוסף חיים זוננפלד ראש העדה החרדית בירושלים. בנוסף, ביקר הן במוסדות היישוב החדש והן במוסדות היישוב הישן.

אייזנשטיין התפעל מהעיר תל אביב, וכתב ביומנו: "העיר החדשה שיסדו היהודים בעצמם עשתה חיל בזמן קצר באופן נעלה אשר כמעט לא יאומן כי יסופר."

הוא גם התפעל משמירת השבת שאפיינה את תל אביב באותם ימים, ומהעובדה ששפת הדיבור בה היא עברית.‏[4] עם זאת, לא חשׂך את שבט לשונו מאנשי עין חרוד, שעליהם כתב ביומנו:

Cquote2.svg

ובתוכן קבוצת עין חרוד והוא מקור הטומאה בנוגע לחיי משפחה כי הם נשואים שם נשים בלי חופה ובלי קדושין, ויש מהם שאכלו חמץ בפסח להכעיס אף כי הרב קוק הוכיח אותם וחפץ לתת להם מצות בחינם.

Cquote3.svg

עם זאת, ניכרת בדבריו הציפייה שעם השנים תעלם תופעת החילון, וכי דווקא בארץ ישראל, ששפת הדיבור בהּ היא עברית, "אנחנו מקוים כי גם החלוצים יטיבו את דרכם במשך הזמן. ובפרט כי הורגלו לדבר עברית, ויש בכח הלשון הקדש ובמאור שבה לבדה להחזירם תחת כנפי השכינה ולקחת חלק בכל ענייני היהדות, ואף כי ילכו לאבדון, הנה בניהם אשר יקומו אחריהם ישנו את דרכם לטובה".‏[4]

אייזנשטיין יצא נגד הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי, וזאת על אף שבאופן אישי הוקיר אישים יהודים רבים אשר נמנו עם זרמים אלה.

הביקורת על מפעלו הספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברה החרדית קיימת ביקורת על ספריו של אייזשנטיין. החוקר הרב דוד צבי הילמן יצא במאמר מקיף‏‏[5] נגד אישיותו, דעותיו והשקפותיו של אייזנשטיין, ולביסוס טענתו הביא רשימה ארוכה של ציטטות מתוך ספריו. כך, למשל, ב"אוצר זכרונותי" מתאר אייזנשטיין את ביקוריו בכנסיות ואת השתתפותו כצופה במחזה על ישו הנוצרי. בהקדמתו ל"אוצר הוויכוחים" כותב אייזנשטיין כי "היהודי על פי יסוד יהדותו הוא סבלן מוחלט לכל האמונות ואין לו טינא בלב על דת הנצרות או דת מחמד או איזו דת אחרת", ובהקדמת "אוצר ישראל" הוא כותב "האוצר לא יבדיל בין האמונות והדעות ובין הכתות השונות, רק יתאר מעשה כולן". כמו כן מצטט הילמן מתוך ספרי אייזנשטיין שורה של עניינים המנוגדים להשקפה החרדית או רעיונות ופירושים מחודשים בנושאים שונים העומדים בסתירה למובא בספרות חז"ל ובפרשנות היהודית המסורתית. למשל, כותב אייזנשטיין שבימינו יש להקל בדיני ריבית וייחוד.

ראש ישיבת משכן התורה הר-נוף בירושלים, יהודה לביא-בן דוד, כותב במאמרו "מקורות נאמנים בההדרת ספרים":‏‏[6]

Cquote2.svg

בספרֵי 'אוצר ישראל' ו'אוצר מדרשים' מצטט המחבר והמאסף גם מספרי מינים ואפיקורסים ועובדי ע"ז ממש! וע"ע בשו"ת יביע אומר בעניין ספרו 'אוצר ישראל'. ובהסכמת רב היח"ס נר"ו לספר בנין אפרים (עמ' ז) כתב: ספר אוצר ישראל אין לי, וגם איני רוצה שיהיה לי, וד"ל. עכ"ל. ורבים השיגו כבר גם על ספרו 'אוצר דינים ומנהגים'.

Cquote3.svg

בעיה נוספת בספריו של אייזנשטיין היא נכונותו לשנות את הטקסט המקורי של כתב היד בשל סיבות חינוכיות או חברתיות – גישה הגורעת מרמת הדיוק והאותנטיות של ספרים אלו. כך למשל כותב אייזנשטיין בהקדמה לספרו אוצר ויכוחים (עמ' 6):

כלל גדול עשיתי לי בוויכוחים האלה, להיות מתון במשפטי ולהשתמש בתיקון סופרים (=לשנות את הנוסח המקורי של הטקסט) באיזה מקומות אשר עברו המתווכחים את הגבול של הנימוס והדרך ארץ במילים של חרוף וגדוף שלא לצורך רק על מנת לקנטר.

וכך גם בהקדמתו לספרו אוצר פירושים וציורים להגדה של פסח:

לכן אמרתי טוב לתת לפני הקוראים עשרה פירושים שלמים מן הקדמונים...ואף כי נדפסו במלואם עשיתי בהם קצת שינויים כדי לתקן הלשון וסימני הפסקאות.

עם זאת, בלא מחקר כמותי על היקף השינויים שבצע אייזנשטיין בכתבי יד, לא ניתן לקבוע עד כמה פגעה מגמה זאת ברמה המדעית של ספריו (ה'אוצרות') של אייזנשטיין, וייתכן כי מדובר במספר מועט של שינויים בלבד.

חיבורים שערך והוציא לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

(מרבית ספריו נמצאים ברשת באתר Hebrew Books.)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אוצר זכרונותי, עמ' 193, באתר HebrewBooks.
  2. ^ אוצר זכרונותי, עמ' 128, באתר HebrewBooks.
  3. ^ ראו למשל: אוצר זכרונותי, עמ' 193, באתר HebrewBooks; אוצר זכרונותי, עמ' 330, באתר HebrewBooks.
  4. ^ 4.0 4.1 אוצר זכרונותי, עמ' 181, באתר HebrewBooks.
  5. ^ "ירושתנו" ספר רביעי עמ' שכה-שמד, הוצאת מכון מורשת אשכנז, בני ברק, תש"ע
  6. ^ ‏יהודה לביא בן-דוד, מקורות נאמנים בההדרת ספרים, בית הוועד, תשס"ג, באתר "דעת" ‏