דוד צבי מילר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופסור דוד צבי (היינריך) מילר היה פרופסור מן המניין לאפיגראפיה שמית באוניברסיטת וינה. התמחה בתרבות ערב ובלשונות קדם. היה מומחה באשורולוגיה, לימד לשונות אלו באוניברסיטה הוינאית. תרגם את חוקי חמורבי לעברית והשווה אותם לחוקי התורה ולחוקי רומי העתיקה, חקר ואיזן את מבנה השירה התנכית ופענח את חוקיה ומשפטיה. היה מהמורים בבית המדרש הווינאי.
פרופסור מילר נולד ב-6 ביולי 1846 בבוצ'אץ', בילדותו התגלה כעילוי ולכן אחד מגבירי קולומיי לקחו כחתן לבתו. בקולומיי התוודע לחוברות "השחר" של פרץ סמולנסקין ולספרות ההשכלה. על פי המסופר [1], כשהסתבר לגביר כי חתנו לא מסתפק בלימודי קודש, אילץ הגביר את מילר לתת גט לאשתו וגרשו מהעיר.
מילר נסע לצ'רנוביץ אל בן-דודו ואל חברו ישראל הלוי טלר. בהגיעו כבר היה בעל השכלה כללית רחבה.
| "לא ריקם בא הרשל לצ'רנוביץ: למדן מופלג בש"ס, בקי בתנ"ך ובדקדוק הלשון העברית, ובהיחבא למד בעלית בית אביו גם גרמנית, פולנית, צרפתית, אנגלית, רומית ויונית ---" | ||
| -- "מימים ראשונים", כרך ב', ע' 166 | ||
אחרי זמן מה בצ'רנוביץ עברו השלושה (טלר, מילר ובן-הדוד שווארץ) לבית המדרש לרבנים בברסלוי בניהולו של זכריה פרנקל. אולם, הלימודים בבית המדרש לא סיפקו אותו והוא עבר לאוניברסיטה.
למד באוניברסיטאות וינה, שטרסבורג ולייפציג והתמחה בבלשנות שמית. מוריו היו תיאודור נלדקה (Theodor Nöldeke 1836-1930), מהבולטים שבחוקרי המזרח הגרמנים בסוף המאה ה-19, והיינריך פליישר (Heinrich Leberecht Fleischer). הצטרף לחבורת חוקרים מצומצמת החוקרת את לשונות ערב הדרומית.
עד לשנת 1900 ביקר אדוארד גלזר ארבע פעמים בתימן לתקופות שונות. כתוצאה מביקורים אלו כתב גלזר ב-1890 לברון הירש והציע לו ליישב יהודים בתימן. בנוסף, הביא גלזר לאירופה חומר אפיגראפי רב. מאחר וכמות החוקרים האירופאים ששלטו בתימנית ובניבים המדוברים בדרום חצי האי-ערב הייתה קטנה, עמד החומר שהביא גלזר, כמו חומרים שהביאו חוקרים אחרים, לרשות מילר במחקריו. מילר התבלט בשפע חיבורים, מחקרים ומאמרים שכתב ורכש לו שם מקצועי.
בזכות הישגיו ומחקריו, נאלצה אוניברסיטת וינה להעניק למילר תואר פרופסור מן המניין. בתואר זה כמעט שלא זכו יהודים באותה עת, ורובם, להבדיל ממילר, נאלצו להתנצר או להתכחש למוצאם על מנת לזכות בתואר הנכסף.
במקביל להמתמחותו במזרחנות, נשאר מילר פעיל בתום ההשכלה העברית. בהגיעו לווינה הוא יוזם פגישה עם סמולנסקין, אותו הכיר רק קריאת מאמריו ומהתכתבות, ונשאר בקשר חברי עם סמולנסקין עד פטירתו בחוסר-כל ב-1885. לאחר פטירתו של סמולנסקין מילר אירגן מגבית כספית להבטחת קיומה של משפחתו.
אחד ממאמריו החשובים של מילר, שהתפרסם ב"השחר" הייתה ביקורת חריפה על ספרו של שלמה בובר על הפסיקתא. עיקר הביקורת נסבה על כך שבובר העלים את מקור המידע שלו לרוב דבריו, הלא הם דברי יום טוב ליפמן צונץ בספר הדרשות שלו. ביקורת זו אושרה מאוחר יותר על ידי אייזיק הירש וייס [2]
במהלך השנים הוכר מילר כמומחה לחקר ערב הדרומית, וככזה טיפל הן במימון המשלחות המדעיות והן בעיבוד תוצאות סיורים מדעיים אלה. במקביל עסק בחקר ארץ ישראל וסייע בהוצאת הספר המדעי על הנגב, ארץ ישראל הדרומית ועבר הירדן של החוקר הצ'כי אלואיס מוסיל "סלע ערב" (Arabia Patraea).
כאשר, באוקטובר 1893, נפתח בית המדרש לרבנים בווינה, החל מילר, במקביל לעבודתו באוניברסיטה ובנוסף למחקריו, ללמד בסמינר את מקצועות העברית. מתלמידיו, שהפכו מאוחר יותר למורים לצידו היו אביגדור אפטוביצר ושמואל קרויס.
במקביל למחקרי המקרא, עיבד מילר את המילון המקראי (Hebräisches und aramäisches Wörterbuch über das alte Testament) של וילהלם גזניוס בתקופה שאחרי פטירתו של גזניוס ועד שפרנץ בוהל נטל על עצמו את עריכתו.
אחד הגילויים החשובים שגילה מילר הוא נושא התקבולת בדברי הנביאים. כדוגמה - ספר עמוס פרק א:
| ג | ו |
| כֹּה, אָמַר יְהוָה, עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק, |
כֹּה, אָמַר יְהוָה, עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי עַזָּה, |
| ד. | ז. |
| ווְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ, בְּבֵית חֲזָאֵל; וְאָכְלָה, אַרְמְנוֹת בֶּן-הֲדָד. |
וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ, בְּחוֹמַת עַזָּה; וְאָכְלָה, אַרְמְנֹתֶיהָ. |
| ה. | ח. |
| וְשָׁבַרְתִּי, בְּרִיחַ דַּמֶּשֶׂק, וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מִבִּקְעַת-אָוֶן, |
וְהִכְרַתִּי יוֹשֵׁב מֵאַשְׁדּוֹד, וְתוֹמֵךְ שֵׁבֶט מֵאַשְׁקְלוֹן; |
ניתן להמשיך ולהקביל פסוקים ט וי' עם יא ויב', וכן פסוקים פסוקים יג - טו, בהקבלה לפסוקים א - ג בפרק ב
תגליתו זו של מילר גרמה לתקיפתו על ידי מלומדים נוצריים שראו את מחקר התנ"ך כתחום תאולוגי נוצרי. במקביל יצאו מלומדים יהודים, ובראשם דוד קויפמן להגנתו.
מילר הוציא במהדורה מדעית את חוקי חמורבי ואף הוסיף תרגום עברי, מותאם לרוח המקרא [3]. ספר זה היה סימוכין לסתירת הטיעון של פרידריך דליטש בוויכוח על נושא "בבל וביבל" [4] דליטש וחוקרים אחרים בעקבותיו, טענו כי המקור לנוסח הכתוב בתנ"ך הוא ספרות אשור ובבל, מילר הראה את השוני התרבותי העצום שבין עולם המקרא וספרות ארצות הנהריים.
הקיסר פרנץ יוזף הראשון העניק לו תואר אצולה. מילר נפטר ב-21 בדצמבר 1912 בווינה.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ בספרו של שלמה ביקל, "עיר ויהודיה", בפרק ב'
- ^ "דור דור ודורשיו", חלק ג', הוצאה רביעית, עמ' 246 בהערה 9
- ^ וינה, 1903. התרגום העברי יצא בשנית על ידי ש. י. טשרנא בברלין, הוצאת "עיינות", תרפ"ז, וכן כלול חלק גדול ממנו בספרו של ב. צ. דינבורג: ישראל בארצו, כרך ראשון, ספר ראשון, תל אביב, תרצ"ה, עמ' 78 – 87
- ^
- בבל או המקרא מאת נתן וסרמן, בעיתון הארץ
[עריכה] לקריאה נוספת
-
- עיר ויהודיה, שלמה ביקל, מוסד ביאליק, 1967
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ארץ ישראל ושכנותיה : חוקי חמורבי - השוואה לחוקי התורה מאת יוסף ניצן ויהושפט נבו, באתר מקראנט.
- דוד צבי מילר באתר יוצאי בוצ'אץ'
- ביוגרפיה ותמונה (גרמנית)
