שחיטה (הלכה)
ערך זה עוסק בשחיטה לפי דיני היהדות. אם התכוונתם לשחיטה לפי דיני האסלאם, ראו חלאל.
שחיטה ביהדות היא מצווה המכשירה את בעל החיים - בהמה, חיה או עוף טהורים - לאכילה או לקורבן, באמצעות חיתוך צווארם בסכין על פי הלכות שחיטה. שחיטה שלא נעשתה כהלכה הופכת את הבשר הנשחט לנבלה. יוצאים מכלל זה הם דגים וחגבים כשרים המותרים באכילה בכל סוג של המתה.
מזה מאות שנים מתקיים המאבק על השחיטה הכשרה, ומספר מדינות אוסרות על כך בחוק בטענה שהיא גורמת סבל מיותר לבעלי החיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
ההלכה מייחסת חשיבות רבה להלכות השחיטה, וכשרותו של בשר בהמה, חיה או עוף מותנה, בין היתר, בפעולת "שחיטה" כהלכתה. מקור מצוות השחיטה הוא בפסוק: "וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר ציוויתיך, ואכלת בשעריך" (דברים י"ב, כ"א). חמש הלכות השחיטה (ראו להלן) אינן כתובות בתורה ומקורן בהלכות שנאמרו למשה במתן תורה.
על מנת שבשר יוגדר ככשר, חייבים להתקיים בו התנאים הבאים:
- הבשר הוא בשר בהמה או עוף טהורים - שקיימים בהם סימני הכשרות[1], וקיימת לגביה מסורת שחיטה.[2]
- בעל החיים נשחט ונבדק כהלכה - על ידי שוחט ובודק מוסמך.
- הבשר הושרה, הומלח והודח כדין.
[עריכה] מהלך השחיטה
על פי ההלכה השחיטה מבוצעת על ידי שיסוף צווארו של בעל החיים בסכין חדה וחלקה מפגימות הנקראת חלף.
לפני פעולת השחיטה השוחט מברך: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַשְּחִיטָה".
מן המובחר, שבפעולת השחיטה ייחתכו גם הקנה וגם הוושט של הנשחט, אך השחיטה כשרה אם נחתך רובו של אחד מהם בעוף, ובבהמה ובחיה - רוב של שניהם. הקנה והוושט מכונים בהלכה "סימנים". לאחר השחיטה על השוחט לבדוק אם הקנה והוושט נחתכו כשיעור הנדרש, פעולה זו נקראת "בדיקת סימנים".
סכין השחיטה חייבת להיות חלקה מכל פגימה שהיא. השוחט משחיז ומחליק את הסכין באמצעות סדרת אבנים בדרגות חספוס שונות עד לקבלת סכין כשרה לשחיטה. לפני השחיטה בודק השוחט את הסכין היטב, במתינות ובריכוז רב, באמצעות העברת ציפורן האצבע על להב הסכין, משלשת צידי הלהב, ומשני הכיוונים מלמטה למעלה ומלמעלה למטה בסך הכל שש בדיקות. לאחר השחיטה בודק השוחט שוב את הסכין, ואם נמצאה בה פגימה, השחיטה נפסלת מספק.
[עריכה] ההלכות העיקריות בשחיטה
- שהייה - אין להפסיק באמצע פעולת השחיטה.
- דרסה - החיתוך יתבצע על ידי הולכת הסכין קדימה ואחורה ולא על ידי לחיצה על הצוואר.
- חלדה - השחיטה תתבצע מכיוון חלקו הקדמי של הצוואר ולא על ידי החדרת הסכין מצדי הצוואר בין הקנה והוושט וחיתוכם כלפי חוץ.
- הגרמה - שחיטה מעל או מתחת למקום השחיטה בקנה או בושט, פסולה.
- עיקור - עקירת הקנה והוושט במקום חיתוך פוסלת את השחיטה. סכין פגומה גורמת לעקירת ה"סימנים" ולכן שחיטה בסכין פגומה, פסולה.
לאחר שחיטת חיה או עוף (אך לא לאחר שחיטת בהמה) יש לכסות את דמם, כמפורש בספר ויקרא.[3]
 |
ערך מורחב – כיסוי הדם |
[עריכה] בדיקות
[עריכה] בדיקת הסכין
|
ערך מורחב – סכין שחיטה |
לסכין השחיטה (החלף) אין חזקה הלכתית אם הוא תקין או פגום, ועל כן יש לבדוק אותו לפני מעשה. ואף על פי שבבדיקה הראשונה יצא הסכין מחזקת איסור, צריך בדיקה שנייה לכתחילה אחר השחיטה, שמא נפגם הסכין בעור הצואר.
[עריכה] בדיקת הריאות
לאחר השחיטה, יש לבדוק שבעל החיים אינו טרפה. רוב הבהמות והעופות אינן טרפות, ואין צורך לבדוק את 18 סוגי הטרפות המצויות בבהמה, אפילו לכתחילה. במידה ונמצא יסוד סביר לפגם (רעותא), יש לבדוק את האיבר הספציפי. החריג לכלל זה הוא הריאות של הבהמה (חוץ מגדי ותיש, וראו בהמשך); מנהג כל ישראל (מתקנת הגאונים) לבדוק המצאות סירכות בריאה, משום שהן שכיחות.
בריאה יש שתי בדיקות:
- בדיקת פנים שהבודק תוחב את ידו לבטן הבהמה ומרגיש באמצעות מישוש ביד אם יש בה סירכות.
- בדיקת חוץ שמוציא את הריאה אחרי הבדיקה הפנימית, כדי לבדוק לפי מראה עינים ובמידת הצורך אף לנפח את הריאה, לבדוק אם אין בה נקב.
"סירכות" אפשריות בריאה:
לעתים קרובות, אף על פי שאין נקב גלוי בריאות, ישנה הצטברות ריר או גוש רקמה על גבי הריאות, והוא נקרא "סירכא". החשש בסירכא כזו, לפי דעת רש"י, משום שהיא עשויה להסתיר נקב ברקמת הריאה עצמה, ולפי דעת בעלי התוספות, משום שהסירכא עשויה להיפרד מהרקמה ולגרום לנקב. התלמוד הבבלי והשולחן ערוך מבארים סוגים שונים של סירכות, לפי מיקומן בריאות ולפי הידבקותן לאיברים אחרים הסמוכים לריאות. קיימת מחלוקת בין הפוסקים האם מותר למשמש ולמעך את הסירכא, ואם התנתקה הרי מתברר שלא הייתה סירכא של ממש אלא ריר בעלמא, או שמא אסור למעך אלא יש להסיר את הסירכא ולבדוק. שיטת הבית יוסף להחמיר ("וכל הנוהג כן כאילו מאכיל טריפות לישראל")[4], בעוד הרמ"א מביא את מנהג האשכנזים להקל, אך הוסיף ואמר שצריך להקפיד מאוד לעשות את המישמוש כראוי ולא בחוזק רב.
- עופות - אין צורך לבדוק כלל, אם כי בעקבות פיתוח זני עופות כבדים למאכל, הפכו מקרי קריעת הגידים ברגל העוף לשכיחים, ועל כן המחמירים בודקים את צומת הגידים ברגל העוף.
- גדיים ותיישים - בהם כמעט ולא מצוי סירכות בריאות, ולפי כמה דעות אין צורך לבדוק עבור סירכות[5]
[עריכה] פולמוס בדיקת הכרס
בשנים האחרונות התברר שבמדינות דרום אמריקה בפרט, וגם במקומות אחרים נוהגים הבוקרים במקרים מסוימים של מחלה בכרס הבהמה, לדקור את הכרס (על ידי הכנסת סכין או פגיון ליד הצלע ה-13 של הבהמה) כדי להוציא ממנו אויר, לפי רוב הפוסקים דבר זה מטריף את הבהמה[6], לכן יש צורך בבדיקת הכרס של כל בהמה ובהמה שאינו טרפה. וזה כיון שיש ריעותא בסבירות גבוהה שהבהמה נדקרה. בדיון שנערך ברבנות הראשית לישראל בשנת 2008 ניתנה הוראה לבודקי פנים לעקוב אחרי טרפה זו, ובבד"צים שונים יש משגיחים מיוחדים שמשגיחים על כך.[7]
[עריכה] בשר חלק (גלאט)
לכל השיטות לאחר הבדיקות, אם מסתבר שלא היה נקב מתחת לסרכא, הרי שהבשר כשר. אך יחד עם זאת היות שהתעוררו שאלות, והיה צורך בבדיקת הריאות, ההחלטה על כשרות הבשר לא התקבלה באופן "חלק" [ביידיש - גלאט] ולכן לא יוגדר הבשר כגלאט. בשר גלאט הוא רק כזה שבעת השחיטה, לא נמצאו סירכות בריאה, ולא התעוררה כל שאלה.
אנשים הרוצים להדר בכשרות קונים בשר גלאט. רוב מערכות הכשרות מספקות לצד בשר כשר, גם בשר בכשרות מהודרת - "גלאט". ישנם גם בד"צים פרטיים המספקים רק בשר "גלאט". תגית "חלק-בית יוסף" מצביעה על כך שהריאה נבדקה על פי חומרות הבית יוסף. (שגם קרומים ממחצית האונה ופנימה, וכן רירים סתם, הינם בגדר סירכות).
[עריכה] שימושים נוספים במונח גלאט
כיום אנשים רבים משתמשים (בהשאלה) במונח גלאט, לתאר מוצר המיוצר בכשרות תוך הקפדה גבוהה במיוחד (כשר למהדרין), ועל כן ניתן לראות תגיות גלאט גם על עופות[8], שלא שייכות בהם סירכות. בעופות אלו בוודאי נבדק צומת הגידין, ועל כן הם כשרים למהדרין, אך לא שייך להגדירם חלק. שלטי גלאט מעל מסעדות חלביות שכשרותם מהודרת, אך אין בהם בשר כלל, וכן גידולי ירק ללא חרקים הנושאים את השם גלאט[9].
גם מוצרים שאינם קשורים למזון כלל, זוכים לשם גלאט כגון: ספקי אינטרנט גלאט[10], אתרי קניות באינטרנט - גלאט[11], ואפילו אתרי חדשות מתהדרים בשם גלאט[12].
המונח גלאט הפך לנחלת הכלל, כך שניסיון לרשום אותו כסימן מסחרי נכשל, והרשם הסכים לרושמו כ"סימן מתאר" בלבד[13][14].
[עריכה] נתינת המתנות
|
ערך מורחב – זרוע לחיים וקיבה |
למרות שהשחיטה הכשרה מוציאה את בשר הבהמה מכלל נבלה, הזהירו חז"ל שאין לטעות ולחשוב ששחיטה כשרה פוטרת מלהפריש מתנות מיד אחרי השחיטה[15].
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- בדיקה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- י.צ רימון, כשרות במטבח המודרני מכללת יעקב הרצוג.
- שלמה מן ההר, כשרות הבית: מהלכות שחיטה, באתר דעת
- ספרי שחיטה - באתר israel613.com
- סרטון שחיטת כבשים
- ישראל מאיר לוינגר, השחיטה וצער בעלי חיים, באתר דעת
[עריכה] הערות שוליים
- ^ לבהמה: מעלת גירה, מפריסת פרסה ושוסעת שסע
- ^ מאמרו של הראב"ד משה שטרנבוך בספר אוצרות ירושלים
- ^ ספר ויקרא, פרק יז, יג.
- ^ שו"ע יורה דעה, סימן לט' סעיף י.
- ^ שפתי דעת ליורה דעה סא, סעיף קטן טו (על סעיף כה)
- ^ ראו בעניין זה בהגהת הטור בסימן מ"ח, וראו תשובת בעל הגידולי טהרה המובאת בשו"ת מלמד להועיל סימן ט
- ^ ראו גם http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=39885
- ^ ראו תמונה למעלה
- ^ ראו את כתבתו של מוטי סנדר החברות לגידולי עלים מגוש קטיף באתר קטיף-נט
- ^ ראו את כתבתו של עידן יוסף האינטרנט החרדי יוצא לדרך באתר NEWS1
- ^ ראו גלאטשופס
- ^ ראו גלאט נייעס
- ^ ראו כתבתו של עו"ד זאב פישר "גלאט למהדרין" לא כשיר לרישום כסימן מסחרי באתר Patentim.com
- ^ האם ניתן לרשום סימן מסחר המורכב ממושגים מן ההלכה היהודית - מאמרו של עו"ד אליהו ריכטר, יוני 2007
- ^ בסגנון מדרש הגדול: "וזה יהיה משפט הכהנים" למה נאמר? לפי שהוא אומר "(וזבחת) מבקרך ומצאנך ואכלת" (דברים יב:כא), שומע אני אף הזרוע והלחיים והקבה במשמע, ת"ל "וזה יהיה משפט הכהנים" -מדרש הגדול דברים יח:ג
| כשרות | ||
|---|---|---|
| כשרות הבשר |
אבר מן החי • טרפה • גיד הנשה • סימני הכשרות • זרוע, לחיים וקיבה • חֵלֶב • שחיטה • הכשרת בשר • בשר שנתעלם מן העין |
|
| מצוות התלויות בארץ |
טבל • תרומות ומעשרות • הפרשת חלה • איסור חדש • איסור ערלה • נטע רבעי • כלאי הכרם • שמיטה |
|
| מאכלי נוכרים |
חלב נוכרי • יין נסך • פת עכו"ם • בישולי גויים |
|
| איסורים נוספים | ||
| דינים כלליים | ||
| כשרות בעת החדשה | ||
