אל מלא רחמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"אל מלא רחמים" הוא נוסח של תפילת הזכרת נשמות הנהוגה בקהילות אשכנז, שאותה אומר החזן לעילוי נשמתם של נפטרים‏[1], בעת הלוויה[2], בעת העלייה לקברו של הנפטר, בימי זיכרון[3] ובמקרים נוספים שבהם מזכירים את זכר הנפטר. תפילה זו נהוגה היום גם במעמד של ימי זיכרון לאומיים, ובפרט ביום הזיכרון לשואה ולגבורה וביום הזיכרון לחללי צה"ל.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל מלא רחמים על קבר בבית הקברות היהודי בוורשה

למרות שמנהג של הזכרת נשמות בתפילה מוזכר כבר אצל הגאונים, תפילה הנקראת "אל מלא רחמים" אינו נמצא אצל הראשונים. הראשון להזכיר תפילה בשם "אל מלא רחמים" הוא בספר מעבר יבק שיצא לאור בשנת 1626‏[4].

נוסחי התפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתפילה יש תבנית קבועה, המורכבת מטקסט קבוע שבו משולב שמו של הנפטר (במקרה של אזכרה ליחיד), או תיאורם של הנפטרים (במקרה של אזכרה קבוצתית). כבר לאחר גזירות ת"ח-ת"ט נקבעו נוסחים מיוחדים לזכר הנרצחים במאורעות אלו‏[5] ונוהג זה של קביעת נוסח לתפילה לזכר קורבנות של אסון בהיקף גדול נמשך במשך השנים. כך למשל, נכתבו נוסחים של התפילה עבור מעפילים שמתו בדרכם למולדת‏[6] ועבור חללי הפלת מטוס אל על בשמי בולגריה[7].

גרסה לנפטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

(במקרה של נפטרת, הנוסח משונה בהתאם)

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים כְּזוֹהַר הָרָקִיעַ מַזְהִירִים אֶת נִשְׁמַת פלוני בן פלוני שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁנָדְבוּ צְדָקָה בְּעַד הַזְכָּרַת נִשְׁמָתוֹ, לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵהוּ בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתוֹ, ה' הוּא נַחֲלָתוֹ, וְיָנוּחַ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבוֹ, וְנֹאמַר אָמֵן:

גרסה לזכר חללי מערכות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוכֵן בַּמְּרומִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכונָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, בְּמַעֲלות קְדושִׁים, טְהורִים וְגִבּורִים, כְּזהַר הָרָקִיעַ מְאִירִים ומַזְהִירִים. לְנִשְׁמות החיילים והחיילות שֶׁל צְבָא ההגנה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּפְלוּ בְּמִלְחָמוֹת יִשְׂרָאֵל בפעולות הֲגָנָה, תַּגְמוּל וביטחון וּבְעֵת מילוי תפקידם וּבְעֵת שירותם ולנשמות כָּל לוֹחֲמַי המחתרות וחטיבות הלוחמים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם ולקהילות המודיעין, הביטחון והמשטרה שחרפו נַפְשָׁם לָמוּת עַל קדושת הַשֵּׁם וּבְעֶזְרַת אלוהי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הֵבִיאוּ לתקומת האומה והמדינה ולגאולת הָאָרֶץ וָעִיר האלוהים וּלְכָל אֵלֶּה שנרצחו בְּאֶרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בְּיָדִי המְרַצְּחִים מארגוני הטרור.

בַּעֲבוּר שאנו מִתְפַּלְּלִים בְּעַד אזכרות נשמותיהם בְּגַן עֵדֶן מנוחתם. לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעולָמִים, וְיִצְרור בִּצְרור הַחַיִּים אֶת נשמותיהם. ה' הוּא נַחֲלָתָם, בְּגַן עֵדֶן (תְּהֵא) מְנוּחָתָם, וְיָנוּחוּ בְּשָׁלום עַל מִשְׁכָּבָם, וְיַעַמְדוּ לְגורָלָם לְקֵץ הָיָּמִים, וְנאמַר אָמֵן.

לוחמי המחתרות נוספו לתפילה בשנת 1969‏[8].

לזכר קורבנות השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במהלך השואה חיברה הרבנות הראשית נוסח אל מלא רחמים לזכר קורבנות היטלר‏[9]. נוסחים שונים לזכר קרבנות השואה נכתבו במהלך השנים. אחד ההבדלים, שעורר דיון ציבורי נרחב, נגע לציון זהות הרוצחים. בין הנוסחים שהיו בשימוש היו שהתייחסו אל המרצחים כ"הנאצים ועוזריהם" , "המרצחים הגרמנים" או "הצוררים הגרמנים" והיו שכלל לא ציינו את זהות המרצחים. בשנת 1960, הנשיא, יצחק בן צבי, ביקש לתקן את הנוסח של הרבנות הראשית לישראל ולכלול בו אזכור מפורש שהרוצחים היו "הנאצים הגרמנים, בני בריתם וגרוריהם"‏[10]. בטקס שנערך אותה שנה ביום השואה צויין שהקרבנות הומתו בידי "רשעי העולם"‏[11] דבר שהביא למחאות חריפות ולהאשמות בטיהור המרצחים וסילוף ההיסטוריה שהופנו כלפי יד ושם, בין השאר בידי הרב מרדכי נורוק[12][13]. יד ושם טען להגנתו שלא הוא קבע את הנוסח, אלא השתמש בנוסחים שונים שהובאו על ידי החזנים‏[14]. לקראת יום הקדיש הכללי שלאחר מכן ביקשה מועצת הרבנות הראשית לקבוע נוסח אחיד לתפילת אל מלא רחמים לקורבנות השואה‏[15]. ב-1962, השתמש יד ושם בנוסח "הנאצים ועוזריהם", שהיה הביטוי ששימש את הכנסת בחוקים שונים, לטענתו בהיעדר נוסח של הרבנות‏[16]. מהרבנות טענו לעומת זאת שהם העבירו נוסח שציין מפורשות את ארצות ההשמדה וכללו במפורש את גרמניה, פולין והונגריה‏[17].

עניין נוסח אחר בתפילה על קרבנות השואה נוגע לאזכור דרכי ההמתה. היו שהשתמשו בפועל "שנשרפו"‏[18] או בציון "שנרצחו במיתות משונות"‏[19], אך ברוב הנוסחים הופיע פירוט רב יותר, למשל: "שנשרפו, שנהרגו ונשמדו"‏[20] או "שנהרגו, שנחנקו, שהוטבעו, שנשרפו, ושנקברו חיים‏[21]. הנשיא ציין נוסח שכלל "שנהרגו, שנשחטו, שנשרפו, שנטבחו, שנחנקו, ושנקברו חיים" וביקש להוסיף "ושנחטפו והובלו למוות"‏[10].

ענייני נוסח אחרים שהופיעו בחלק מהגרסאות כללו את מספר הקורבנות (מאות אלפים, אלפים רבים, מיליונים, ששה מליון), ציון שהקרבנות כללו "אנשים ונשים ילדים וילדות", ציון ארצות המוצא של הנרצחים וציון מחנות ההשמדה העיקריים. כן נוסף בחלק מהנוסחאות "ארץ אל תכסי דמם"‏[21].

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות תפילה זו כתב המשורר יהודה עמיחי את שירו "אל מלא רחמים", המתחיל במילים "אלמלא האל מלא רחמים / היו הרחמים בעולם, ולא רק בו". השיר הוא מעין התרסה נגד התפילה והאל. הדובר בשיר טוען כי העולם ריק מרחמים.‏‏[22] התפילה מלווה גם את סצנת הסיום של סרט הקולנוע "הגן של פינצי קונטיני" העוסק בשואת יהודי איטליה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יחיאל מיכל טוקצינסקי, ‏גשר החיים - חלק א', עמוד רפ"ח, באתר HebrewBooks
  2. ^ ראו למשל: אברהם ברץ ז"ל הובא לקבורות, חרות, 30 בדצמבר 1952
  3. ^ נפתחה תערוכת ז'אבוטינסקי, הצופה, 15 ביולי 1942, על קברו של ח. אורלוזורוב, דבר, 9 ביוני 1942
  4. ^ יקותיאל יהודה גרינוואלד, ‏כל בו על אבלות, עמוד 211, באתר HebrewBooks
  5. ^ מ.ש.גשורי, צלילי יזכור, הצופה, 7 באוקטובר 1955
  6. ^ נוסח האזכרה למעפילים, הצופה, 14 בדצמבר 1949
  7. ^ בהלויה ממלכתית מובאים למנוחות 58 חללי מטוס אל על, מעריב, 4 באוגוסט 1955
  8. ^ חללי המחתרות נכללים ביזכור, מעריב, 21 באפריל 1969
  9. ^ שועת ציון מעומק יגונה, דבר, 23 בפברואר 1943
  10. ^ 10.0 10.1 הנשיא מסביר הצעתו לתיקון נוסח יזכור לקדושי השואה, דבר, 11 במרץ 1960; המשך
    נוסח לתפילת אל מלא רחמים לקדושי השואה, דבר, 11 במרץ 1960
  11. ^ מחאות בעניין נוסח יזכור, מעריב, 26 באפריל 1960
  12. ^ מרדכי נורוקטיהור המרצחים, מעריב, 27 באפריל 1960
  13. ^ וראו גם: במרתף השואה ובהיכל הזכרון, חרות, 9 באפריל 1964
  14. ^ יד ושם מסביר נוסח, דבר, 27 באפריל 1960
    לייב גלנץמכתב לד"ר קובובי, דבר, 8 במאי 1960
    הגרמנים הצוררים באל מלא רחמים, מעריב, 27 במאי 1960
  15. ^ תכונס מועצת הרבנות המורחבת, דבר, 8 בדצמבר 1960
  16. ^ עשרות עצרות ייערכו בארץ, דבר, 29 באפריל 1962
    יום הזיכרון לשואה ולגבורה יצויין בעצרות עם, תפילות ונטיעת עצים, חרות, 29 באפריל 1962
  17. ^ יהושע ביצור, שוב מחלוקת על הנוסח בעצרות הזכרון, מעריב, 30 באפריל 1962
  18. ^ חיפה מתייחדת עם הגולה השרופה באש, הצופה, 10 בספטמבר 1946
  19. ^ המונים נכחו באזכרות לקדושי השואה ביום הקדיש הכללי, הצופה, 17 בדצמבר 1953
  20. ^ המונים נתייחדו בתל אביב, חרות, 11 באפריל 1956
  21. ^ 21.0 21.1 יגאל לבגבורה בתוך שואה, מעריב, 24 באפריל 1960
  22. ^ הטקסט המלא של השיר, באתר חופש

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.