אנה אליזבת דיקינסון
 | |
| לידה |
28 באוקטובר 1842 פילדלפיה, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
22 באוקטובר 1932 (בגיל 89) גושן, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
Friends Select School |
| מפלגה |
המפלגה הרפובליקנית |
  | |
אנה אליזבת דיקינסון (באנגלית: Anna Elizabeth Dickinson; 28 באוקטובר 1842 – 22 באוקטובר 1932) הייתה נואמת, כותבת ויוצרת אמריקאית אשר פעלה למען זכויות נשים, ביטול העבדות וקידום נושאים חברתיים נוספים. היא הייתה האישה הראשונה שנאמה מול הקונגרס האמריקאי, והתפרסמה בזכות הרהיטות והחיבור הרגשי שהצליחה ליצור בנאומיה. לעיתים כונתה "ז'אן ד'ארק האמריקאית", על שם המנהיגה הצבאית הצרפתייה מן המאה ה-15.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנה דיקינסון נולדה בפילדלפיה בשנת 1842, והייתה הצעירה מבין חמשת ילדיהם של ג'ון ומארי דיקינסון, קווייקרים ממוצא אנגלי אשר השתייכו לזרם האורתודוקסי. אביה של דיקינסון היה נואם נגד העבדות בארצות הברית, ונפטר מהתקף לב כשהייתה בת שנתיים. כדי להצליח לפרנס את המשפחה תוך כדי גידול הילדים, פתחה אמה בית ספר בביתם ונהגה להשכיר חדרים לדיירים זמניים. כבר כילדה הייתה ידועה אנה כקוראת ספרים נלהבת, ונהגה לבטא את דעותיה בציבור.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר בגיל 15 הצטרפה דיקינסון לאחותה הגדולה סוזן במעגל העבודה, על מנת לתמוך כלכלית במשפחתה. בהתחלה עבדה כמתעתקת בפילדלפיה, אחר כך כמורה במספר בתי ספר, ובגיל 19 החלה לעבוד במטבעת ארצות הברית. תפקיד זה הפך אותה לאחת מהנשים הראשונות שהועסקו על ידי הממשל הפדרלי בארצות הברית.
קריירה כנואמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיקינסון החלה את פועלה למען זכויות נשים וביטול העבדות בגיל 13, כאשר כתבה חיבור אשר פרסם ויליאם לויד גאריסון בעיתון שייסד וערך, "The liberator" ("המשחרר").[1] העיתון היה מזוהה עם התנועה לביטול העבדות והתפרסם בארצות הברית בשנים 1831–1865. בחיבורה העבירה דיקינסון הצעירה ביקורת נזעמת על התעללות שספגה מורה בקנטקי, שהייתה פעילה לביטול העבדות.[2] ב-1861, כשהייתה בת 18, נשאה בפילדלפיה את נאומה הראשון שנקרא "The Rights and Wrongs of Women". לנאום זה נקנו כ-800 כרטיסים והוא זכה להצלחה רבה, המיוחסת להשתייכותה לקהילת הקווייקרים, המעודדת מעורבות ציבורית של נשים. היא החלה לצבור פופולריות ואף העבירה ביקורת על תפקוד הממשל הפדרלי, מהלך שהוביל לפיטוריה. היא המשיכה לנאום בערים שכנות, וכעבור שנה הוזמנה לכנס השנתי של החברה האמריקנית נגד עבדות, אשר התקיים בפילדלפיה. באותו כנס נכח גם ויליאם לויד גאריסון. הוא התרשם מחוכמתה ונחישותה והציע לעזור לארגן עבורה נאומים אם אי פעם תגיע לבוסטון. היא נענתה להצעה ויצאה לסבב נאומים בחסות החברה נגד עבדות במסצ'וסטס, אשר זכה להצלחה רבה והתרחב לכל מדינות ניו אינגלנד.[3]
בשנת 1863 פנה אל דיקינסון בנג'מין פרנקלין, יו"ר הוועדה הרפובליקנית של מדינת ניו המפשייר, וביקש שתנאם בעד המפלגה הרפובליקנית.[4] בתקופה בה נשים כמעט ולא היו מעורבות בפוליטיקה בארצות הברית, היה זה כשלעצמו הישג מרשים עבור בחורה בת 21. באותה תקופה התחוללה מלחמת האזרחים בארצות הברית. בנאומיה עודדה דיקינסון את המשך הלחימה, וגינתה את המפלגה הדמוקרטית שתמכה בפורשים מהאיחוד. היא הוזמנה לסדרת נאומים גם בקונטיקט, ועד שהגיעה לניו יורק התהילה שצברה הביאה לאולם קהל של כ-5,000 אנשים. בשנת 1864 נאמה בפני הקונגרס האמריקאי והייתה האישה הראשונה שעשתה זאת.[5] באולם נכחו אנשי צבא, דמויות ציבוריות ופוליטיקאים חשובים, ביניהם נשיא ארצות הברית דאז אברהם לינקולן.
קריירה לאחר מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתום מלחמת האזרחים, פנתה דיקינסון לתנועת Lyceum, שארגנה אירועים חברתיים ונאומים. היא עבדה במסגרת התנועה תמורת משכורת שאפשרה לה לתמוך באמה ואחותה, ונאמה בנושאים רבים: שיקום ארצות הברית, נשים עובדות, מורמונים, רשע חברתי, והדמות ההיסטורית הנערצת עליה- ז'אן ד'ארק.
בשנת 1868 פרסמה את ספרה הראשון "What Answer?", שעסק בנישואים בין-גזעיים. ב-1876 כתבה את ספרה "A Paying Investment" שעסק בנושאים חברתיים שונים, וב-1879 יצא לאור ספרה השלישי, "(A Ragged Register (of People, Places, and Opinions", ספר זיכרונות אישי.[6]
כשהפופולריות שלה כנואמת החלה לדעוך, ואתה גם הכנסתה, פנתה דיקינסון לתחום התיאטרון. ב-1876 הופיעה במחזה שכתבה בעצמה, "כתר קוצים" (A Crown of Thorns), וקיבלה ביקורות נוקבות. היא כתבה מספר מחזות נוספים, רובם לא הופקו או לא פורסמו כלל. אחרי הופעה שתוארה כ"נלעגת" בתור המלט במחזה הנודע של ויליאם שייקספיר, פרשה דיקינסון מהחיים בחזית הציבורית.
את 40 השנים האחרונות לחייה בילתה בעיירה גושן במדינת ניו יורק, בביתם של זוג חברים. היא נפטרה מספר ימים לפני שמלאו לה 90 שנה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנה אליזבת דיקינסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אנה אליזבת דיקינסון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אנה אליזבת דיקינסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Young and Brave: Girls Changing History, www.nwhm.org
- ^ Karlyn Kohrs Campbell, Women Public Speakers in the United States, 1800-1925: A Bio-critical Sourcebook, ABC-CLIO, 1993, עמ' 156-167
- ^ Anna Elizabeth Dickinson, historyswomen.com (באנגלית)
- ^ Peg A. Lamphier and Rosanne Welch, Women in American History, ABC-CLIO, 2017, עמ' 205-206
- ^ Edward T. James, Janet Wilson James, Paul S. Boyer, Notable American Women, 1607-1950: A Biographical Dictionary, כרך 1, Harvard University Press, 1971, עמ' 475-476
- ^ "Anna Elizabeth Dickinson | American lecturer". Encyclopedia Britannica (באנגלית). נבדק ב-2017-05-16.