עוף החול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgערך זה עוסק בדמות מיתולוגית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו עוף החול (פירושונים).
תמונת עוף החול מתוך ספר החיות של אברדין
תמונת עוף החול בספרו של ברטוך (1747-1822)

במיתולוגיה היוונית, וכן במיתולוגיות אחרות האמינו שעוף החוליוונית: Φοῖνιξ, פוֹיְנִיקְס) הינו ציפור האש הקדושה. לפי המיתולוגיה המצרית, עוף החול חי במדבר במשך 500 או 1461 שנים, לפני שכילה עצמו באש וקם מחדש לתחייה מן האפר. עוף החול הינו תמיד ממין זכר, והוא אינו מתרבה. לקראת סיום חייו הוא בונה לעצמו קן העשוי ענפי קינמון, ומצית את עצמו. מן האפר נוצר עוף החול החדש, אשר לוקח את האפר של עוף החול הישן, עוטף אותו בקליפה עשויה מור, ומניח אותו בהליופוליס שבמצרים.

עוף החול מופיע בספרי המתים המצריים, בהם הוא מתואר לרוב כמו אנפה ולעתים כנחליאלי צהוב או כעיט עם נוצות אדומות וזהובות. הוא מקושר לאל השמש רע, הנולד כל יום מחדש, לאחר מותו בערב הקודם. המצרים קישרו את עוף החול גם למילה "בנו" - היינו גרעין דקל, הצומח מתוך חולות המדבר. זהו גם מקור השם היווני "פויניקס" שמשמעו ביוונית "צבע חום-אדום".

תוכן עניינים

[עריכה] עוף החול ביהדות

על פי מדרש בראשית רבה (פרשה יט) עוף זה נקרא חול. המדרש מפרש את הפסוק מספר איוב (כ"ט 18): "כחול ארבה ימים" כהתייחסות לעוף החול - "עוף ושמו חול ולא נקנסה (=נגזרה) עליו מיתה, שלא טעם מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחדש וחוזר לנערותו", בפירושו לבבלי (סנהדרין דף קח/ב) כותב רש"י ששמו של העוף "אורשינא - עוף ושמו חול בלשון המקרא, ואינו מת לעולם".

ביהדות ישנן אגדות המקבילות לאגדות הפניקס, המיוחסות לנשרים (הנשרפים בכל עשר שנים וצומחים מחדש במשך עשרה מחזורים עד שמתים בגיל מאה), ולציפור בשם "גרופית" (לה מיוחסות תכונות מחזוריות הקשורות לגלגולי חיים ומוות. "גרופית" מופיעה בסיפורו של ש"י עגנון, עידו ועינם).

[עריכה] עוף החול בנצרות

בנצרות הפך עוף החול לסמל תחייתו של ישו הנוצרי, וכסמל לחיים אחרי המוות.

[עריכה] עוף החול בתרבות הפופולרית

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עוף החול
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא