אפרים קארש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

פרופסור אפרים קארש (Efraim Karsh, נולד ב-1953) הוא היסטוריון ישראלי-בריטי, ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון בקינגס קולג' שבלונדון. קארש מבקר חריף של ההיסטוריונים החדשים, קבוצת אקדמאים ישראלים שלטענת קארש "שקועים במלאכת שיכתוב ההיסטוריה הישראלית על פי דפוס שהוא פרי רוחם, ושכל קשר בינו לבין המציאות ההיסטורית מקרי בהחלט".[1]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפרים קארש נולד וגדל בישראל. הוא בוגר לימודי ההיסטוריה של המזרח התיכון והשפה הערבית באוניברסיטה העברית שבירושלים, ורכש תואר שני ושלישי בחוג ליחסים בינלאומיים שבאוניברסיטת תל אביב. את עבודת הדיסרטציה הגיש בשנת 1984 תחת הכותר: "נייטרליות ומדינות קטנות".

לאחר שסיים את התואר הראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון, הוא היה חוקר בצה"ל, שם הגיע לדרגת סרן.

קארש חקר ולימד באוניברסיטאות קולומביה, הרווארד, הסורבון, בבית הספר לכלכלה של לונדון, באוניברסיטת הלסינקי, במכון הבינלאומי למחקרים אסטרטגיים בלונדון, במכון קנאן ללימודי רוסיה בעיר הבירה וושינגטון, ובמרכז יפה למחקרים אסטרטגיים שבאוניברסיטת תל אביב.

קארש חקר ופרסם רבות בנושאי המזרח התיכון, מדיניות חוץ סובייטית, ומדיניות אירופאית, והוא עורך מייסד של מגזין המחקר Israel Affairs. הוא פרשן קבוע בכלי התקשורת, הופיע בתחנות הרדיו ורשתות הטלוויזיה המובילות בבריטניה ובארצות הברית, ותרם מאמרים לעיתונים מובילים, בכללם ה"ניו יורק טיימס", "לוס אנג'לס טיימס", "וול סטריט ג'ורנאל", ה"טיים" (של לונדון) וה"דיילי טלגרף".

היסטוריה אסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפרים קארש דוחה את הדעה הרווחת במחקר המזרח התיכון ולימודי האסלאם, שראתה "אימפריה" ו"אימפריאליזם" כקטגוריות שמתייחסות באופן בלבדי לכוחות אירופאיים ולאחרונה, לארצות הברית, ושמתייחסות למוסלמים, בין אם במזרח התיכון או במקום אחר, כקורבנות שסבלו חריפות מהסגת הגבול התוקפנית מצדה של אירופה המערבית. קארש סובר כי הניסיון המזרח-תיכוני נובע ממצבור מגמות ארוכות טווח בנות המקום, תשוקות, ודפוסי התנהגות, בראש ובראשונה במסורת האימפריאלית האזורית של המילניום. השפעות חיצוניות, בעלות השפעה ככל שיהיו, שיחקו רק תפקיד משני, בין אם הן מהוות כוח עיקרי העומד מאחורי ההתפתחות המזרח תיכונית או הסיבה העיקרית להפכפכות.

קארש פיתח את הטיעונים הללו לראשונה ב"אימפריות החול: המאבק לשליטה במזרח התיכון 1789-1923" (הוצאת אוניברסיטת הרווארד, 1999)- פרשנות מחודשת ומקיפה של מקורות המזרח התיכון המודרני השוללת את עליונותו של המערב ומשייכת אחריות רבה יותר לכוחות אזוריים. קארש מפריך את האמונה של תוכנית אב אירופאית נושנה במזרח התיכון אשר תבוא לשיאה בהשמדה של האימפריה העות'מאנית, כמו גם המושג שהכוחות האירופאיים הפרו את אחדותו של המזרח התיכון על ידי יצירתן של מדינות מלאכותיות מהישות הלא מתפקדת שהתהוותה. ב'אימפריאליזם אסלמי: היסטוריה' (אוניברסיטת ייל, 2006) קארש מפתח את טיעוניו. הוא סובר באופן דואלי כי הולדת האסלם הייתה קשורה באופן שאינו ניתן להתרה לאימפריה, וכי, שלא כמו הנצרות, החזיק האסלם בשאיפותיו האימפריאליות עד לימינו אלה. מהנביא מוחמד לעות'מאנים, ספורו של האסלם לפי קארש, היה ספור של עלייה ונפילה של כוחות תוקפניים ולא פחות חשוב מכך, של חלומות אימפריאליסטיים שלא גוועו מעולם. אפילו כשחלומות אלו שמו לאל כל אפשרות לחברה שלווה ולהתפתחות פוליטית של העולם הערבי-מוסלמי, הם היו מעיין נובע לפנטזיות חוזרות ונשנות של נקמה ותחיה ולמאמצים רצחניים להתמיר פנטזיות לעובדות ממשיות. האימפריה המוסלמית הגדולה האחרונה התכלתה לצורת ח'ליפות שמאלית ריקה מתוכן. ברם, החלום של דומיננטיות אזורית ועולמית נותר חי במידה רבה. אם כיום אמריקה מגודפת בעולם המוסלמי, אין הדבר כתוצאה ממדיניות ספציפית, כי אם מכיוון שכוחה העולמי הבולט חוסם את הגשמתו של אותו חלום עתיק היומין של השבתה של "התהילה האבודה" של הח'ליפות ויסודה של קהילה חובקת עולם של מאמינים (אומה).

לפי השקפתו של קארש, חזון זה אינו מותחם לשולים זעירים של קיצוניים. הדבר הוכח מעבר לכל ספק גורס קארש על ידי התמיכה המזעזעת באירועי פיגועי 11 בספטמבר בעולם האסלמי. בדמיונם ההיסטורי של מוסלמים וערבים רבים, מייצג בן לאדן לא פחות מאשר התגלמות מחודשת של צלאח א-דין, מביסם של הצלבנים וכובש ירושלים. במובן זה, מלחמות בתי האסלם המיועדות לעליונות עולמית היא משאלה מסורתית ונכבדה שרחוקה מלבוא על סיומה.

ביקורתו של קארש על ההיסטוריונים החדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 פרסם קארש מאמר בכתב העת Middle East Quarterly Karsh, 1996, בו הוא טוען כי ההיסטוריונים החדשים "מעוותים באופן מתמיד את ההוכחות הגנזכיות על מנת להמציא מחדש את ההיסטוריה הישראלית בדמות שהתוו לעצמם". קארש אף מספק דוגמאות רבות בהן לטענתו, ניתן לראות כי ההיסטוריונים החדשים "קוטמים, מעקמים ומעוותים" את המסמכים העיקריים. בשנת 1999 יצא המאמר כספר בשם פיברוק ההיסטוריה הישראלית: "ההיסטוריונים החדשים".

בתגובה לביקורת, פרסמו כמה מההיסטוריונים החדשים, בהם אבי שליים ובבני מוריס, מאמרי תגובה, במם השיבו לטענותיו של קארש. בני מוריס, פרסם שתי תגובות- האחת מיידית וקצרה ב-1996 והשנייה ארוכה ומפורטת ב-1998, ובהן האשים את קארש עצמו ב"בליל של עיוותים, חצאי-אמיתות, ושקרים מובהקים", ובתגובה, פרסם קארש התקפה על מאמרו של מוריס, והאשים אותו ב:"עיוותים מחלחלים ומושרשים".

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Palestine Betrayed/ Efraim Karsh. London: Yale University Press, 2010
  • Arab imperialism: the tragedy of the Middle East/ Efraim Karsh. Ramat Gan: Begin-Sadat Center for Strategic Studies, Bar Ilan University, 2006
  • Islamic Imperialism: a history/ Efraim Karsh. New Haven: Yale University Press, 2006.
  • ערפאת - האיש ומלחמתו בישראל. תל אביב: ספרית מעריב, תשס"ה 2004.
  • Rethinking the Middle East/ Efraim Karsh. London; Portland, OR: F. Cass, 2003
  • מלחמת אוסלו. אנטומיה של הונאה עצמית. רמת גן: מרכז בס"א, אוניברסיטת בר-אילן, 2003.
  • Fabricating Israeli history: the 'new historians'/ Efraim Karsh. second edtion. London: F. Cass, 2000
  • Empires of the sand: the struggle for mastery in the Middle East, 1789-1923/ Efraim Karsh and Inari Karsh. Cambridge, Mass.: Harvard University Press, 1999
  • שכתוב ההיסטוריה של ישראל. רמת אביב, תל אביב: מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, 1997.

* Lessons for arms control in a changing Middle East. Ramat-Gan: Bar-Ilan University Press, 1996

  • The Gulf conflict, 1990-1991: diplomacy and war in the new world order/ Lawrence Freedman and Efraim Karsh. Princeton, N.J.: Princeton University Press, 1993
  • צדאם חוסיין: ביוגרפיה פוליטית/ אפרים קארש ואינרי ראוטסי; תרגם מאנגלית: עמנואל לוטם. תל אביב: משרד הביטחון ההוצאה לאור (מערכות), תשנ"ב 1991
  • Saddam Husayn: a political biography/ Efraim Karsh and Inari Rautsi. London: Brassey's, 1991
  • The Soviet Uniion and Syria: the Asad years/ Efraim Karsh. London: Royal Institute of International Affairs, 1988
  • The cautious bear: Soviet military engagement in Middle East wars in the post-1967 era/ Ephraim Karsh. Boulder, Colo.: Westview Press, 1985
  • The cautious bear: Soviet military engagement in Middle East wars in the post-1967 era/ Efraim Karsh. Boulder, Colo.: Westview Press, 1985

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Israel: the first hundred years/ editor Efraim, Karsh. London: Frank Cass, 2000-2004
  • Israel, the Hashemites, and the Palestinians: the fateful triangle/ Efraim Karsh and P.R. Kumaraswamy. London: Frank Cass, 2003
  • In search of identity: Jewish aspects in Israeli culture/ edited by Dan Urian and Efraim Karsh. London: Frank Cass, 1999
  • From Rabin to Netanyahu: Israel's troubled agenda/ edited by Efraim Karsh. London: Frank Cass, 1997
  • Between war and peace: dilemmas of israeli security/ edited by Efraim Karsh. London: Frank Cass, 1996
  • Israel at the crossroads: the challenge of peace/ edited by Efraim Karsh and Gregory Mahler. London: british Academic Press, 1994
  • Peace in the Middle East: the challenge for Israel/ edited by Efraim Karsh. Ilford, Essex, England: Frank Cass, 1994
  • Non-conventional-weapons proliferation in the Middle East: tackling the spread of nuclear, chemical, and biological capabilities/ edited by Efraim Karsh, Martin S. Navias, and Philip Sabin. Oxford: Clarendon Press, 1993
  • The Iran-Iraq war: impact and implications/ edited by Efraim Karsh. Houndmills, Basingstoke, Hampshire: Macmillan Press in association with the Jaffe Center to Strategic Studies, Tel Aviv University, 1989

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפרים קארש, פיברוק ההיסטוריה הישראלית "ההיסטוריונים החדשים", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999, ע"מ 11