ארנסט רייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארנסט רייר, בסביבות 1848

ארנסט ריירצרפתית: Ernest Reyer, השם שאימץ לו לואי אטיין ארנסט רה, 1 בדצמבר 1823 - 15 בינואר 1909) היה מלחין אופרה ומבקר מוזיקה צרפתי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארנסט רייר נולד במרסיי. אביו, שהיה נוטריון, לא התלהב מן הרעיון, שבנו יבחר בקריירה מוזיקלית, אך לא רצה לחסום בפניו את הדרך להגשמת שאיפותיו והתיר לו ללמוד בקונסרבטואר של פריז מגיל שש עד שש-עשרה. בשנת 1839, כשמלאו לו 16, נסע לצפון אפריקה לעבוד אצל קרוב משפחה, שהיה רואה חשבון ראשי במשרד האוצר של אלג'יריה. המשרה לא התאימה לרייר, שנטה להתייחס לעבודתו כלאחר יד ולא היה ממושמע. מתוך מסמכים מנהליים עולה, שרייר כתב אינספור מאמרים וסיפורי נעורים וחיבר קטעי מחול מקוריים. כמה מיצירותיו המוקדמות זכו לפרסום מקומי ולביקורות חיוביות בעיתונות האלג'ירית. בין יצירות אלה הייתה מיסה, שבוצעה בקתדרלה לכבוד ביקורו של הדוכס מאומל ב-1847.

רייר שב לפריז בעת מאורעות 1848. במהלך תקופה זו התוודע אל אנשי הבוהמה הפריזאית, בהם גוסטב פלובר ותאופיל גוטייה. דודתו, לואיז פאראנק, פרופסור לפסנתר בהקונסרבטואר ומלחינה מוכשרת, הנחתה את לימודי המוזיקה של רייר. בשנת 1850 חיבר אודה סימפונית, שכללה קטעי מקהלה לטקסטים מאת גוטייה ובוצעה בתיאטרון האיטלקי. כעבור ארבע שנים, ב-1854, חיבר אופרה במערכה אחת, "אדון וולפרם", ללברית של ז'וזף מרי. הקטור ברליוז, מורה ומלחין, שמע את היצירה באופרה קומיק והתרשם מכשרונו של רייר. הוא אמר, שלמוזיקה של המלחין ממרסיי "אין דבר וחצי דבר עם הגישה המעושה והרעועה משהו למוזיקה הרווחת בפריז [...]. המלודיות שלו טבעיות [...]. במוזיקה שלו יש לב ויש בה דמיון."

בשנת 1858 חיבר בלט בשם "סאקונטאלה", שוב על פי סיפור מאת תאופיל גוטייה. הבלט הוצג עשרים וארבע פעמים עד 1860.

בשנת 1861 חיבר רייר אופרה קומיק בשלוש מערכות ושש תמונות, "הפסל", שעלילתה נכתבה בהשראת אלף לילה ולילה, ללברית מאת מישל קארה וז'יל בארבייה. הצגת הבכורה הייתה ב"תיאטר ליריק" בפריז ב-11 באפריל 1861.‏[1] תוך פחות משנתיים הגיעה "הפסל" לשישים הצגות, הישג נכבד לתקופה.

יצירתו של רייר זכתה להכרה כלל-עולמית בשנת 1862 והמלחין ממרסיי היה לאביר לגיון הכבוד הצרפתי. בה בשנה חיבר את "ארוסטראט" |(Érostrate), אופרה בשתי מערכות. האופרה הוצגה באוגוסט 1862 בבאדן באדן בחסות אישים רמי מעלה באירופה וזיכתה אותו בתואר "הנשר האדום" ממלכת פרוסיה.

לאחר זאת, מכל מקום, החלו המוניטין שלו לדעוך בהדרגה. האופרה "ארוסטראט", אותה אופרה שזיכתה אותו בכבוד ויקר, נכשלה לחלוטין בפריז. היא עלתה על הבמה שלוש פעמים בסך הכל ללא סיכוי להגיע להפקה באופרה של פריז.

המוכרת ביותר מבין חמש האופרות שלו היא "זיגורד" (1884); היא הייתה פופולרית מאוד בצרפת בהפקתה הראשונית שם (ביצוע הבכורה שלו היה בבריסל בתיאטר דה לה מונה בינואר 1884), ומדי פעם (אם כי לעתים רחוקות) משיבים אותה לחיים. האופרה מבוססת על האגדות הסקנדינביות של "סאגת אדה פולסונגה" (שירת הניבלונגים), אותו מקור שממנו לקח ריכרד וגנר את הלברית למחזור הטבעת שלו. עם זאת, אין כל דמיון בין המוזיקה של "זיגורד" לזו שכתב וגנר. רייר אומנם העריץ את וגנר, אך ביצירתו הושפע יותר ממדריכו הרוחני, הקטור ברליוז. האזנה ל"זיגורד" מעלה בזיכרון את הטרויאנים או בנוונוטו צ'ליני, משום שהמוזיקה חדורה באותו הלך רוח הרואי המאפיין את יצירותיו של ברליוז.

האופרה האחרונה של רייר הייתה שלמבו (1890), המבוססת על הרומן של גוסטב פלובר. האופרה זכתה ל-46 הצגות בין מאי לדצמבר 1892. היצירה חוברה שנים אחדות קודם לכן אבל נתקלה בהתנגדות ראשונית מצד חברי הנהלה, כמוה כ"זיגורד". היא הוצגה לראשונה ב"תיאטר דה לה מונה" בבריסל ב-1890 וב"תיאטרון האמנויות" ברואן.

רייר, שהכנסותיו מן האופרות שלו לא הספיקו למחייתו, החליף את ברליוז כמבקר מוזיקה ב-Journal des débats; כמו כן עבד כספרן באקדמיה למוזיקה.

יצירותיו של רייר כוללות גם אודה סימפונית בשם "לה סלאם" לסופרן, טנור, בריטון, מקהלה ותזמורת ובלט בשם "סקונטאלה" (שהוא גם שמן של אוברטורה מפורסמת מאת קרל גולדמארק ואופרה מאת פרנקו אלפאנו.

רייר מת בלה לאבאנדו שבדרום צרפת, כ-60 קילומטרים מזרחית למרסיי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Adolphe Jullien. Ernest Reyer : biographie critique. Paris: H. Laurens, 1909. 
  • Steven Huebner. French Opera at the Fin de Siecle: Ernest Reyer as Berliozian. Oxford Univ. Press, US, 2006, 169-177. ISBN 9780195189544. 
  • G. Kordes, Ernest Reyer : progressiste ou conservateur ? Son esthétique de l'opéra réalisée dans Sigurd : Figures d'époque (Ernest Reyer : progressist or conservative? His aesthetics of opera in Sigurd : Figures of the epoch), Bull. de la société Th.-Gautier, n°15, 1993.
  • Henri de Curzon, « Ernest Reyer, sa vie et ses œuvres », Revue de musicologie, 1924.
  • C. E. Curinier, Dictionnaire national des contemporains, 1899
  • Charles Monselet, La Lorgnette littéraire : dictionnaire des grands et des petits auteurs de mon temps, éd. Auguste Poulet-Malassis and Eugène de Broise, 1857, p. 188

.

  • ז'וליין, אדולף (1909), "ארנסט רייר: ביוגרפיה ביקורתית", פריז, ה. לורן
  • היבנר, סטיבן (2006). "אופרה צרפתית במפנה המאה: ארנסט רייר כמלחין בסגנון ברליוז. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, ארצות הברית, עמ' 169-77
  • ג. קורדה, "ארנסט רייר: פרוגרסיבי או קונסרבטיבי? האסתטיקה האופראית שלו בזיגורד: דמויות מן התקופה, בול, אגודת תאופיל גוטיה, מס' 15, 1993
  • אנרי דה קורזון, "ארנסט רייר, חייו ויצירתו", כתב עת למוזיקולוגיה, 1924
  • ס. א. קוריניה, "מילון לאומי של בני זמננו", 1899
  • שארל מונסלה, "המשקפיים הספרותיים: מילון הסופרים בתקופתי, גדולים כקטנים", עורכים אוגוסט פולה-מאלסי ואז'ן דה ברואז, 1857, עמ' 188

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]