אתום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אתום

אתום או אתם היה אל במיתולוגיה המצרית.

מקור שמו במילה המצרית "תם" שמשמעה "תום" במובן "סיום" או "השלמה", מאחר שהוא יצר (השלים) את העולם, והוא עתיד להשמיד (לסיים) אותו בסוף מחזור החיים של העולם.

על פי מיתוס הבריאה המצרי בראשיתו של העולם היה רק נו - התהום והחושך ששרר לפני היווצרות הזמן. מתוך החושך יצר האל אתום את עצמו בעזרת שימוש במחשבותיו ובכוח רצונו הטהור. הוא לא היה גבר ולא אישה. על פי חלק מהכתבים אתום הופיע על גבעה שנקראה בנבן, ועל פי כתבים אחרים אתום הופיע כגבעה, שהייתה לו עין מיוחדת הרואה הכול והיכולה לשוטט בכל רחבי היקום. בגרסאות אחרות של המיתוס הפציע האל אתום מתוך פרח החבצלת. לאחר בריאתו חש אתום בודד. הוא חבר אל הצל שלו כדי לברוא ילד וילדה מרוק וזרע. הילד והילדה שנולדו היו האלים שו - אל האוויר ותפנות - אלת הערפל והלחות.

אתום מתואר לרוב בדמות אדם הלובש בגדי מלכות, ולראשו כתר משולב של מצרים העליונה ומצרים התחתונה. לעתים הוא מתואר בדמות נחש בצורת עיגול, בשל תפקידו כיוצר העולם ומשמידו, ולעתים בדמות אריה, שור, לטאה או קוף.

במיתולוגיה שהתפתחה בתקופת השושלת השישית, נחשב אתום לאל הראשון, וכן לאל השמש, כאשר אתום נחשב לאל השמש השוקעת, בעוד שרע נחשב לאל השמש הזורחת.

מרכז פולחנו של אתום היה בעיר און.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אתום בוויקישיתוף