רשף
 | |
| פסל של רשף, 1184–664 לפנה"ס, הממלכה החדשה (מצרים) | |
| תרבות |
מיתולוגיה פיניקית, מיתולוגיה מצרית, מיתולוגיה כנענית  |
|---|---|
| אלים מקבילים | נרגל, אפולון |
  | |
רֶשֶף (בפיניקית: 𐤓𐤔𐤐, באוגריתית: 𐎗𐎌𐎔) הוא אל אמורי וכנעני הנזכר בכתובות פיניקיות וארמיות, בכתבים אכדיים ומצריים ובכתבי אוגרית. שמו פירושו אש, ניצוץ, שלהבת.
רשף, שאחד מכינויו בכתבים האוגריים הוא "רשף בעל החץ", נחשב בקרב הכנענים כאלוהי הדבר. במילון אמורי–אכדי המתוארך לימי רים-סין הראשון או עמורפיא (חמורבי), מובא רשף (באמורית בתעתיק אכדי: ra-sa-pu-um, שחזור: rašap(um)) בטור המלים האמוריות כמקביל לנרגל, אל השאול, בטור המלים האכדיות; הקבלה זאת קיימת גם בטקסט מאבלה, בו מופיע רשף כ־ra-sa-ap.[1] בכתובות פיניקיות מאדיל שבקפריסין הוא מזוהה עם אפולון היווני.[2] אפולו ונרגל ידועים כמביאי מגפת הדבר, ונוסף על כך אפולו מתואר במיתולוגיה היוונית כאל היורה חצי דבר, כפי שמתואר רשף בשירה האוגריתית. העיר העתיקה אפולוניה שבשרון קיבלה את שמה מצורה הלניסטית לשם הכנעני אַרְשוּף (כיום ארסוף), על־שם רשף.
בימי פרעה חרמחב, לאחר מסע הניצחון שלו מגבל לכרכמיש, קצין האורוות סן־נפר העיד בכתובת הקדשה שנתן מנחות: למלך, לפתח "מדרום לחומתו" אדון החיים ושתי הארצות (מצרים העליונה והתחתונה), לעשתרת גבירת השמים, לענת בתו של פתח אדון האמת, לרשף אדון השמים, ולקדש גבירת כוכבי השמים; אלי הלבנט, עשתרת, ענת ורשף, מחזיקים ביכולות צבאיות, ובו־בזמן היו אלי כנען הנלחמים בצד המצרים, ושילובם של האלים – במיוחד עשתרת אלת הסוסים – נועדו להבטיח את השלטון הצבאי המצרי בכנען.[3]
בלחש עלילת האלים הנאבקים בנחש, הדמות המרכזית "אם פחל" קוראת לאמה, הדמות המרכזית השנייה, שמש, להוביל קול אל אלים שונים במעונותיהם, כדי להודיעם לחש קסם נגד נשיכת נחשים. לכל קריאה לאל מוקדש קטע ביצירה, כאשר ההבדל בין הקטעים הוא רק בשם האל ומעונו; לרשף מוקדש הקטע השישי מבין קטעים אלה, ומעונו הנזכר בלוח הוא "בבת", הנזכר גם במקום אחר כמקום המשויך לרשף.[4] בלוח הממשיך את הלוח הזה, בשל ערפל שכיסה את הארץ גברה "חמה" (ארס), ובין האלים הרבים שנזכרו (רובם בזוגות) כאוספי ה"חמה" מוזכר רשף, הפעם יחד עם ירח.[5]
רשף מוזכר בכתובות פיניקיות, בנוסף לאלה שמאדיל (בהן הוא מוכל באפיתט "רשף מכל", המקביל ל־Ἀπόλλονι Ἀμύϰλοι ביוונית[2]), גם בכתובת אזתוד, בכתובת מכתי שהוקדשה ל"רשף חץ" על ידי "בדא כהן רשף חץ", ובכתובת מאיבשם המקדישה מקדש ל"ארשף מלקרת";[6] וכן כרכיב תאופורי בשמות פרטיים בכתובות מאבידוס.[7] רשף מוזכר גם בכתובות ארמיות, כגון כתובת פסל הדד (אנ').[8]
הצמד דבר/רשף מופיע במקרא בתקבולת: ”לְפָנָיו, יֵלֶךְ דָּבֶר; וְיֵצֵא רֶשֶׁף, לְרַגְלָיו” (חבקוק, ג', ה') (ופעם נוספת בשיכול אותיות: ”"וַיַּסְגֵּר לַבָּרָד [לדבר] בְּעִירָם; וּמִקְנֵיהֶם, לָרְשָׁפִים” (תהילים, ע"ח, מ"ח)).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רשף (אל כנעני), דף שער בספרייה הלאומית
- Izak Cornelius, Reschef, WiBiLex (בגרמנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Andrew George, Manfred Krebernik, Two Remarkable Vocabularies: Amorite-Akkadian Bilinguals!, Revue d'assyriologie et d'archéologie orientale 116, 2022, עמ' 115, 118 doi: 10.3917/assy.116.0113
- ^ 1 2 למשל KAI 39 (הכתובת הדו־לשונית מאידליון)
- ^ Rüdiger Schmitt, Astarte, Mistress of Horses, Lady of the Chariot: The Warrior Aspect of Astarte, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 221
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 682-690 – לוח UT 607
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 699, 703 – לוח UT 608
- ^ KAI 72
- ^ KAI 49
- ^ KAI 214
| אלים במיתולוגיה הכנענית | ||
|---|---|---|
| מפחרת האלים | אל • אשרה • בעל־הדד • ענת • עשתרת • דגן • אדון • בעלת גבל • בוהו • מוֹת • בעל פעור • ים • שמש • ירח • כושר וחסיס • כושרות • רשף • חורון • קדש • אשמון • עשתר • כמוש • מלך • קוס • יהוה • שחר • שלם • צד • נכל ואב • שכמן ושנם • לויתן • תנין (אנ') • מלקרת • תנת • בעל חמון • פמי (אנ') • סכן • צדק (אנ') • מישור (אנ') • שלמן • גד | 
|
| אתרים מקודשים | מרום צפון • חכפת • כפתר • עשתרות • תותול | |
| ספרוּת | שירה אוגריתית: עלילות בעל וענת ‧ עלילת אקהת ‧ עלילת כרת ‧ הולדת שחר ושלם ‧ חתונת ירח ונכל ‧ לחש עלילת האלים הנאבקים בנחש • כתבי סכניתן | |
| פולחן | במות • מרזח • פסלים מצבות • מצבות נדר • בית אל • כס עשתרת • מקדש מגדול • תרפים • נסך וקטורת • מזבחות אבן ונחושת • קורבנות, זבחים, מנחות, זבח חלב, שלמים, כליל ועולות • העלאה באוב | |
| בעלי תפקידים | כהנים • קדשים | |
| המיתולוגיה המצרית | ||
|---|---|---|
| הפנתאון המצרי | אוסיריס • איסיס • אכר • אמון • אמונת • אנוביס • אפיס • אפפ • ארבעת בני הורוס • אתום • אתון • בת • בס • בסתת • גב • הורוס • חעפי • חכא • וואדג'ת • ח'ונסו • ח'נום • ח'פרי • חתחור • מות • מונתו • מין • מע'ת • מפדת • נו • נות • נחבת • נית • נפרתם • נפתיס • סתת • סבכ • סופדו • סח'מת • סת (סת־בעל) • ענקת • פאחת • פתח • קבוי • קוק • קטש • רע (העין של רע) • רשף • שו • תאורת • תחות • תפנות • סרקת |    
|
| אתרים מיתולוגיים | בנבן | |
| כתבים דתיים | אמדואת • כתבי הפירמידות • כתבי ארונות קבורה • ספר האדמה • ספר המערות • ספר המתים (הפפירוס של אני) • ספר הנשימה • ספר השערים | |
| פולחן | מקדשים מצריים (מקדש לוקסור • כרנך • מקדשי אבו סימבל) • הפירמידות במצרים (הפירמידה הגדולה של גיזה) • הספינקס הגדול של גיזה • עמק המלכים | |