א-ספאח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אבו אל-עבאס עבדאללה בן מוחמד א-ספאח (ערבית: أبو العباس عبد الله بن محمد السفاح; תעתיק מדויק: אבו אלעבאס עבד אללה בן מחמד אלספאח; 721 - 754) היה הח'ליף הראשון לבית עבאס. שושלתו שלטה מ-750 ל-1258 והוא שלט משנה זו ועד מותו ב-754.

אבו אלעבאס היה ראש אחד מענפי שבט בנו האשם (בני האשם), אשר טענו לקשר להאשם, סב-סבו של מחמד, דרך אלעבאס, דודו של הנביא. לבנו האשם הייתה תמיכה מצד השיעים אשר קיוו שהמשפחה שממנה יצאו מחמד ועלי תוציא מתוכה מנהיג גדול אחר, או מהדי אשר ישחרר את האסלאם. מדיניות בית אומיה כלפי מוסלמים לא-ערבים וכלפי השיעים לא הצליחו לשכך את ההתנגדות בקרב מיעוטים אלה.

הרקע לעלייתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנגדות זו הובילה למרד בתקופת שלטונו של הח'ליף השאם בכופה, עיר מרכזית בדרום עיראק. בשנת 736 השיעים בעיר ארגנו מרד והחזיקו בעיר עד 740. המרד הונהג על ידי זיד אבן עלי, נכדו של חוסיין וחבר אחר בשבט בנו האשם. צבאות אומייה הצליחו לדכא את המרד בשנת 740, אך המרד עצמו סימל את חוסר השקט בעולם המוסלמי.

אבו אלעבאס התמקד בח'וראסאן, אזור חשוב מבחינה אסטרטגית במזרח איראן. ב-743 פרצה מלחמת אחים בעולם המוסלמי, לאחר מותו של הח'ליף הישאם. אבו אלעבאס, בסיוע השיעים, הח'וארג' ותושבי ח'וראסאן, הוביל את כוחותיו לניצחון על בני אומייה והדיח בסופו של דבר את הח'ליף האחרון לבית אומייה, מרואן השני בשנת 750.

במהלך מלחמת האחים, נפוצו בקרב חלק מהשיעים אמונות אפוקליפטיות-משיחיות, לפיהן אבו אלעבאס הוא המהדי. בספרות המוסלמית של תקופה זו קיימים חישובי קיצים שונים, לפיהן המלחמה היא הקרב הסופי בין הטוב לרע - ולראייה, בית אומייה נלחם תחת דגלים בצבע הלבן, צבע האבל בתרבות הפרסית בעוד שבית עבאס נלחם תחת דגלים שחורים.

שלטונו של אבו אלעבאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לבסס את שלטונו ולמנוע תפיסת כוח מחודשת של בית אומייה, הוא הזמין את כל החברים הנותרים בבית אומייה לארוחת ערב, במהלכה היכה את כולם למוות. אירוע זה הקנה לו את הכינוי "אלספאח": שופך הדם. בן שושלת אומייה היחיד ששרד את המתקפה, עבד אל רחמן הראשון, נמלט לאנדלוסיה, ושם המשיך את השושלת ל-300 שנים נוספות.

אחרי הניצחון על בית אומייה, אבו אלעבאס עסק בעיקר בייצוב שלטונו ובניית הח'ליפות. למרות כינויו ומדיניותו כלפי בני אומייה, מדיניותו באופן כללי הייתה מאופיינת בסובלנות ופתיחות יחסית כלפי מיעוטים - יהודים, נסטוריאנים ופרסים היו מיוצגים בממשלו. אלעבאס עודד חינוך ונייר הגיע לאימפריה האסלאמית בתקופתו - סדנאות ייצור הנייר הראשונות הוקמו בסמרקנד ועבדו בהן סינים אשר נלקחו כשבויים בקרב טלס.

מדיניות מהפכנית זו של אבו אלעבאס הגיעה גם לצבאו. בניגוד למדיניותם של בני אומייה, אלעבאס התיר (ואף עודד) את גיוסם של לא-מוסלמים ולא-ערבים לצבא. אחד ממפקדי צבאו החשובים היה אבו מוסלים, פרסי ובן לאב מאמין זורואסטרי, ששירת בצבאו עד 755.

עם זאת, השיעים, אשר תלו בו תקוות משיחיות וקיוו כי ימנה את האמאם לח'ליף, נחלו אכזבה צפויה. תומכי אבו אלעבאס בין השיעים חשו מבודדים.

א(ל)ספאח מת מאבעבועות שחורות בשנת 754. אחיו, אל מנצור, ירש את הח'ליפות.

הקודם:
- (ר' שושלת בית אומיה)
הח'ליפים לבית עבאס
750 - 754
הבא:
אל-מנצור