אבן אל-עבאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עבדאללה בן אל-עבאסערבית: عبد الله بن العباس, בקצרה: אבן עבאס) היה בן דודו של הנביא מוחמד ואחד מהצחאבה, חברי הנביא במסורת המוסלמית. אבן אל-עבאס מוצג כאחד מגדולי פרשני הקוראן, בעל ידע נרחב בהלכה ובחדית'. הוא נפטר בשנת 687, בימי הח'ליף האומיי עבד אל-מלכ. נכדו א-ספאח ייסד את השושלת העבאסית בשנת 750.

קורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבדאללה בן אל-עבאס נולד במכה בשנת 617 לאל-עבאס ואשתו לֻבַאבָה בנת אל-חארת'. עם היוולדו נלקח לבית מוחמד והלה בירך אותו והרטיב את לשונו במעט מרוקו. במהלך התבגרותו הוא שירת את מוחמד וסייע לו במלאכות בית כמו שאיבת מים מהבאר לצורכי טהרה. אבן עבאס היה מבני לווייתו הקרובים של הנביא; הוא נהג להתפלל עימו ולהצטרף אליו למסעותיו, לפגישותיו ולהטפותיו. באופן זה, כך מסופר, זכה אבן עבאס לצבור ידע רב בענייני קוראן והלכה, בעידודו הפעיל של בן דודו הנביא.

בשנת 632 אבן עבאס ועלי טיפלו בנביא על ערש דווי, והיו עדים לניסיונו הכושל להשאיר אחריו צוואה. לאחר פטירתו ניסו אבן עבאס ואביו לתבוע את חלקם בירושתו, אך נושלו ממנה בידי אבו בכר בטענה ש"נביאים לא משאירים אחריהם ירושות". הח'ליף השני עמר בן אל-ח'טאב נהג להתייעץ עימו רבות בענייני הלכה. לאחר פטירתו של עמר עלה לכס הח'ליפות עת'מאן בן עפאן. אבן עבאס הסתייג ממנו, ולאחר מותו תמך בהתלהבות בח'ליף הרביעי עלי בן אבי טאלב, בן דוד אחר של הנביא, כנגד יריבו האומיי מעאויה. לאחר הפסקת הלחימה בין הצבאות בקרב צפין פרשו ממחנה עלי קבוצה גדולה של אנשים אשר ראו בהסכמתו לבוררות עם מעאויה חטא כנגד רצון האל. אבן עבאס הצליח לשכנע חלק משמעותי מהם לחזור בהם ממריים.

לאחר תבוסת עלי ורציחתו בשנת 661 עלו האומיים לשלטון. אבן עבאס נמנע מלהישבע אמונים למעאויה אך לא מרד ובכך נשאר סמל מאחד לקהילה המוסלמית. לאחר מותו של מעאויה בשנת 680 הוא אולץ תחת לחץ ניכר להישבע אמונים לבנו של מעאויה, יזיד. אבן עבאס התגורר בחג'אז כל חייו, ועם פרוץ המרד של עבדאללה בן א-זביר בו הוא גונה בהתייחס לעיוורונו:

Cquote2.svg

לבבות חלק מהאנשים עיוורים כמו עיניהם, באשר הם מתירים את נישואי העונג

Cquote3.svg

[דרוש מקור]

אבן עבאס נפטר בשנת 687 בטאא'ף במהלך שיעור דת והוא בן 70.

למדנותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן עבאס נהג להתלוות למוחמד וללמוד ממנו הלכה וקוראן. מסופר כי מוחמד נהג להתפלל ולבקש מאללה שילמד אותו את "הידע של הספר (הקוראן)". לאחר מות מוחמד מסופר עוד כי אבן עבאס נהג לבקר את הצחאבה השונים ולאסוף מסורות מפי הנביא. הוא נהג לאמת אותן כנגד 30 מעמיתיו, ורק אז היה מקבלן כמהימנות. אבן עבאס נהג ללמד רבים מבני דורות ההמשך שיעורים בהלכות מלחמה, טהרה, ירושה, דקדוק, קוראן, חדית' ופרשנות בהקדישו לכל נושא יום בשבוע. מסופר כי יום אחד שמע שאחד מחברי הנביא מחזיק במסורת שלא מוכרת לו. בספרות ההלכה מתואר המעשה הבא מפי אבן עבאס עצמו[דרוש מקור]:

Cquote2.svg

הלכתי אליו בזמן מנוחת אחר הצהרים. פרשתי את גלימתי על האדמה לפני הכניסה לביתו וחיכיתי שיתעורר. הרוח נשבה אבק עליי בזמן שחיכיתי שייצא. אם רציתי הייתי יכול לבקש את רשותו להיכנס והוא לבטח היה נותן אותה, אך העדפתי להמתין עד שייצא מביתו רענן. כשהתעורר לבסוף ויצא מביתו הוא ראה אותי במצב זה ואמר "הוי בן דודו של הנביא! מה קרה איתך? אם היית שולח אליי הייתי לבקשני הייתי בא אליך. השבתי (אבן עבאס): "אני הוא זה שצריך לבוא אלייך, כי ידע שמבקשים לא בא מעצמו". אז ישבתי עימו ולמדתי ממנו את המסורת

Cquote3.svg

אבן עבאס זכה לכבוד רב והכרה בידי הקהילה המוסלמית כבר בגילו הצעיר. מסופר מפי סעד בן אבו אל-וקאץ (אחד מחברי הנביא ולימים מצביא ומושל כופה בעיראק)

Cquote2.svg

מעולם לא ראיתי אדם שהיה מהיר ממנו להבין, שהיה בעל ידע ובינה גדולים יותר מאשר אבן עבאס. ראיתי את עומר מזמן אותו לדון בבעיות קשות בפני הוותיקים שלחמו בבדר מקרב האנצאר והמהאג'רון. אבן עבאס דיבר ועומר לא התעלם מדעותיו

Cquote3.svg