א-ראדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

א-ראדי באללה (כתיב מדויק: אל-ראצ'י, מילולית: המרוצה באל), אבו אל-עבאס מחמד בן אל-מקתדר באללה (בערבית: الراضي بالله, ابو العباس محمد بن المقتدر بالله), נולד בשנת 907 והיה הח'ליף העבאסי בין 934 ו940.

שבע שנותיו של אל-ראדי בשלטון היו תקופה של חוסר מזל ואומללות. אל-ראדי היה נתון תחת שליטתו של הוזיר הגדול. הוזיר הראשון שלו נכלא בידי אויביו, השני ערק והשלישי, אבן ריאק, הצליח לכפות על אל-ראדי ליצור בעבורו את משרת "אמיר אל-אמראא" ('נסיך הנסיכים') אשר הפכה אותו לאדונה דה-פקטו של בגדאד וסביבתה. שמו של אבן ריאק אף הוכרז לצד זה של אל-ראדי בתפילות יום השישי.

בימי אל-ראדי זכתה האסכולה החנבלית ליד רמה וחופשית בכל הקשור לענייני דת. בגיבוי המוני עם, ערכו משמרותיהם פשיטות על בתים פרטיים בעיר, והשמידו כל דבר שעמד בסתירה לעקרונותיהם. כך, הוקמה לה "אינקוויזיצה סונית" אשר ניתצה כדי יין, כלי מוזיקה ופישפשה ברשימות המסחריות של סוחרי הבזאר בחפשה אחר הפרות של עקרונות הדת האוסרים על ריבית ועושק. מלומד שיעי שערך עליה לרגל לקברי משפחת הנביא הוצא להורג בגין אמונותיו. מלומד אחר אשר לימד קריאות לא קאנוניות של הקוראן, נאלץ להתכחש בכתב לאמונותיו ולברוח על חייו.

אל-ראדי זכור בהיסטוריוגרפיה האסלאמית כ"אחרון הח'ליפים האמיתיים"[1]. הוא היה הח'ליף האחרון שנהג להטיף דרשות בתפילות יום השישי במסגד, האחרון לערוך ישיבות התדיינות עם פילוסופים ותיאוסופים בענייני דת וממשל, האחרון לפזר צדקה לנזקקים או להתערב כנגד פקידים שנהגו בעם בשררה. אך, עם כל זאת, הוא עדיין היה תלוי באחר, בן חסותו של הוזיר הגדול. לח'ליפות אבדו זה מכבר שטחיה במזרח, באפריקה ובמצרים; כמו כן חלקים גדולים מסוריה והלבנט, וחצי האי ערב הכירו בח'ליפים זרים. אף בעיראק גופה, היו מוצול, בצרה וואסט אחוזות במרד.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ William Muir. The Chaliphate: Its Rise, Decline and Fall.
הקודם:
אל-קאהר
הח'ליפים לבית עבאס
934 - 940
הבא:
אל-מתקי
IconeIslam.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אסלאם. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.