בחירתה של סופי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בחירתה של סופי
בחירתה של סופי.jpg
כרזת הסרט בעברית
שם במקור: Sophie's choice
בימוי: אלן ג'יי פקולה
הפקה: אלן ג'יי פקולה, קייט באריש, וויליאם ס. גריטי, מרטין סטרג'ר
תסריט: אלן ג'יי פקולה (על פי ספרו של ויליאם סטיירון)
שחקנים ראשיים: מריל סטריפ, קווין קליין, פיטר מקניקול
צילום: נסטור אלמנדרוס
חברת הפצה: יוניברסל
הקרנת בכורה: Flag of the United States.svg 8 בדצמבר 1982
משך הקרנה: 150 דקות
שפת הסרט: אנגלית, פולנית, גרמנית
הכנסות: Flag of the United States.svg $30,036,000
פרסים: חמש מועמדויות לאוסקר ופרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר, שלוש מועמדויות לגלובוס הזהב
דף הסרט ב-IMDb

בחירתה של סופיאנגלית: Sophie's Choice) הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 1982, העוסק בהשפעת אירועי מלחמת העולם השנייה על הניצולים. הסרט הוא עיבוד לספרו של ויליאם סטיירון בעל אותו השם ‏‏.[1] משחקה של מריל סטריפ בסרט בולט, בייחוד בסצנת הבחירה",‏[2] והיא זכתה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר על הופעתה בסרט. "בחירתה של סופי", הספר והסרט, נחשבים ליצירה מרכזית על מלחמת העולם השנייה, והשפעתם חרגה מגבולות עולם הספרות והקולנוע.

בישראל יצא הסרט בפורמט DVD עם תרגום לעברית במרץ 2007.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1947 שוכר סטינגו, צעיר בן 22 מהדרום שחולם להיות סופר, חדר בברוקלין סמוך לחדרם של נתן לנדאו וסופי זוויסטובסקי, הוא אינטלקטואל יהודי וכריזמטי בעל אובססיה לנקום בנאצים, והיא צעירה פולניה לא-יהודיה ויתומה מהוריה שאיבדה את אביה, פרופסור בייגנסקי, ואת בעלה בשואה במחנה הריכוז זקסנהאוזן.

סופי הייתה באושוויץ והיגרה לניו יורק וכשהתמוטטה מאנמיה טיפל בה נתן והם הפכו לזוג. סטינגו מוקסם מיופיה של סופי ומהכריזמטיות של נתן, הוא מתיידד עימם והם מבלים יחד רבות. במהלך ידידותם, מספרת לו סופי על עברה ועל כך שהנאצים הרגו את בעלה ואביה - שלדבריה היה אנטי נאצי. נתן מוצג בפניו כבעל תואר שני לביולוגיה מאוניברסיטת הרווארד העובד בפייזר.

סטינגו נחשף, החל מיומו הראשון כצופה מבחוץ וגם לאחר מכן במהלך ידידותם המשותפת, להתקפי פרנויה, תופעות פסיכוטיות ושינויי מצב רוח קיצוניים ובלתי צפויים מצד נתן, בעיקר כלפי סופי אך גם כלפיו. נתן עבר התקף אחד שבו הוא נעלם אך חוזר בכל זאת לסופי וסטינגו, אך בהתקף הבא הוא נעלם יחד עם סופי. מכיוון שבניגוד לפעמים הקודמות, גם סופי נעלמה, סטינגו דואג במיוחד ועורך בירור. במהלך בירוריו הוא מגלה דרך פרופסור לשעבר באוניברסיטת קרקוב שאביה של סופי, פרופסור בייגנסקי, נודע באידאולוגיה הנאצית שלו ובמאמריו האנטישמיים ולא כפי שסיפרה לו סופי.

בלילה שלאחר היעלמותם של נתן וסופי, חוזרת סופי הביתה וכשהם נפגשים מתגלה לסטינגו סיפורה הטרגי של סופי. סופי מספרת לו שהייתה נשואה והיו לה שני ילדים, יאן ואווה. היא שנאה את אביה ובעלה בגלל האידאולוגיה הנאצית שלהם ובעקבות כך היה לה מאהב, ג'וזף, דרכו היא התוודעה למחתרת אך פחדה לשתף עמם פעולה מחשש לגורל ילדיה. בעקבות קשריה עם המחתרת נתפסה סופי בידי הנאצים ונשלחה לאושוויץ. מסיבות שיתבררו בהמשך נשלח בנה יאן למחנה הילדים ואילו בתה אווה נשלחה למשרפות. בזכות הגרמנית הרהוטה שלה וכישוריה כמזכירה נשלחה סופי לשמש כקצרניתו של מפקד המחנה רודולף פרנץ הס וניסתה דרכו לשחרר את בנה, יאן. למרות הבטחתו של מפקד המחנה כי ישחרר את יאן במסגרת "תוכנית לבנסבורן" הוא לא עומד בדיבורו ועקבותיו של יאן נעלמים.

לאחר הלילה בו התוודתה סופי בפני סטינגו, מקבלים שניהם שיחת טלפון מנתן בה הוא מקלל את שניהם ומאיים עליהם ברצח. הם בורחים לבית מלון וסטינגו חש כי הוא רוצה להחליף את נתן ולהיות בן זוגה של סופי ומבקש ממנה לבטוח בו ואומר לה, כי למרות משקעיה מהמלחמה הוא אוהב אותה. סטינגו מצליח לשכנע את סופי לחיות איתו בחווה שירש אביו בדרום.

באותו לילה סופי מסבירה לסטינגו מדוע אף אם יוכלו לחיות יחד עדיין הם לא יוכלו להתחתן ומספרת לו על הבחירה שנכפתה עליה בין שני ילדיה על ידי קצין נאצי, בעת הסלקציה בכניסה למחנה, ועל כך שבחרה להשאיר בחיים את בנה יאן, ולא את בתה אווה. בסרט נראית הסצנה מהעבר, שבה סופי בוחרת בין שני ילדיה והיא מכונה לרוב "סצנת הבחירה". סצנה זו היא הבולטת בסרט, וממנה שמו.

בלילה הם שוכבים, ובבוקר, כשסטינגו מתעורר, הוא מוצא שסופי השאירה לו מכתב בו כתבה: "סטינגו היקר שלי, אתה מאהב נפלא כל כך, צר לי לעזוב וסלח לי שלא נפרדתי לשלום, אבל אני חייבת לחזור לנתן." הסרט מסתיים בכך שסטינגו חוזר לביתו הישן ומוצא את נתן וסופי שרועים יחד במיטתם מתים כנראה מבליעת ציאניד.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירתה של סופי (ספר)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏‏‏‏בלונדון,‏ עובד הספר גם להצגת אופרה.
  2. ^ Greatest Tearjerkers Scenes and Movie Moments of All-Time.