בידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בידה

בִּ‏ידֵהצרפתית: Bidet) הוא מתקן סניטרי דמוי כיור נמוך המשמש לרחצה והיגיינה של איברי המין ופי הטבעת.

אופן השימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי רוב משמש הבידה לרחצה של איברי המין החיצוניים וסביבתם. יחד עם זאת, ניתן לרחוץ בבידה בנוחות גם איברי גוף אחרים, כמו למשל כפות הרגליים. אף שהבידה דומה במראהו לאסלה, הרי שיהיה נכון יותר להשוות אותו לכיור או לאמבטיה. לאנשים המוגבלים בתנועתם או שמנועים מסיבות פיזיות שונות מלהשתמש באמבטיה או במקלחת, משמש הבידה הדרך הנוחה ביותר לשמירה על ההיגיינה האישית.

יש הטועים מחוסר ידיעה לחשוב שהבידה הוא מָשתֵנה או אסלה. בבידה משתמשים בדרך כלל לאחר השימוש באסלה, ומקובל לשבת עליו כשהפנים לברז המים, אך ניתן לשבת גם בכיוון ההפוך.

המבנה המקובל לבידה כולל ברז שבעזרתו ניתן למלא את כיור הפורצלן במים חמים. הבידה מצויד, בדומה לכיור, בפתח ניקוז שאותו ניתן לאטום בפקק. ישנם דגמי בידה שבהם יש מתקן דמוי טוש שממנו ניתזים המים.

סוג אחר של בידה הוא מתקן מעורב של אסלה ובידה. זוהי למעשה אסלה שאליה מחובר דוש המשמש לניקוי איברי המין ופי הטבעת. בדגמים משוכללים יותר תיתכן גם בקרה חשמלית, חימום של משטח הישיבה ומתקן ייבוש באוויר חם.

השימוש בבידה נחשב להיגייני יותר מאשר השימוש בנייר טואלט, בזכות השימוש במים. הבידה יכול להיות שימושי במיוחד לקשישים או לאנשים עם מגבלות תנועה וגם לסובלים מטחורים.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבידה נפוץ במיוחד בדרום מערב אירופה (במיוחד בצרפת, ביוון, באיטליה, בספרד ובפורטוגל), בטורקיה, בארצות ערב ובאמריקה הלטינית. בארגנטינה, למשל, מצוי בידה בכתשעים אחוזים ממשקי הבית. תפוצתו רחבה גם ביפן ובמדינות אסייתיות אחרות.

ביפן הוצגה בשנת 1980 ה"אסלה ללא נייר", שהיא שילוב של אסלה ושל בידה שאף מייבשת לאחר השימוש את פי הטבעת ואיברי המין.

תושבי ארצות שבהן הבידה איננו מקובל כלל מופתעים להיתקל בו בנסיעותיהם ברחבי העולם, למשל בבתי מלון, ועל פי רוב אינם יודעים כיצד להשתמש בו. על פי המסופר, גברים אמריקאים רבים נתקלו בבידה לראשונה בבתי זונות צרפתיים במהלך מלחמת העולם השנייה. שיווק הבידה נתקל בקשיים הנובעים מאיסורי טאבו שונים בכל האמור בשיחה על היגיינה אישית. תושבי מדינות שבהן הבידה נפוץ בכל בית מתקשים בדרך כלל להבין כיצד ניתן לשמור על היגיינה אישית ללא שימוש בבידה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבידה הוא ככל הנראה המצאה של יצרני רהיטים צרפתים של סוף המאה השבע עשרה או תחילת המאה השמונה עשרה. אין תיעוד מסודר של הופעתו הראשונה או של שם הממציא. האזכור הראשון של בידה בספרות הוא משנת 1710.

עם התקדמות טכנולוגיית ההיגיינה בתקופה הוויקטוריאנית, עברו במפנה המאה העשרים הבידה וסיר הלילה מחדר השינה לחדר האמבטיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]