טחורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טחורים
פרוקטולוגיה
ICD9 455
ICD10 I84

טחורים (Hemorrhoids) הם מבנים אנטומיים המכילים רקמת חיבור וכלי דם הממוקמים באזור פי הטבעת, ומהווים חלק תקין של פי הטבעת. תפקידם הוא לסייע בשליטה על איטום של פי הטבעת. במצב פתלוגי הם מתנפחים, מודלקים ואף כואבים, ולעתים הם באים לידי ביטוי כדימום אדום מבריק על משטח צואה, על נייר טואלט ו/או באסלה.

החלוקה העיקרית של הטחורים היא בין חיצוניים (בליטה בדופן פי הטבעת) לבין טחורים פנימיים, בחלק התחתון של החלחולת (רקטום). לרוב הכאב נגרם בשל סדק בפי הטבעת (פיסורה) הנגרם בשל הטחורים, או בשל קריש דם הנוצר בטחור וגורם לו להתנפח.

סימנים ואבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן בקלות לאבחן פתולוגיה של טחורים, הן על ידי התבוננות, והן על ידי מישוש. במקרה של דימום אף קל, אף שרוב הסיכויים שמדובר בדימום הנובע מטחורים, רופאים ירצו לבצע בדיקה של אנוסקופיה וסיגמואידוסקופיה בכלי לשלול גידול באזור של המעי הגס התחתון. דימום משמעותי הגורם לאנמיה נדיר, ודימום מסכן חיים הוא נדיר אף יותר.

אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלות טחורים נפוצות מאוד בארצות המתועשות, אצל רוב האנשים מתחילים הטחורים להתפתח בשנות העשרים לחייהם, אך הסימפטומים אינם מובהקים עד העשור הרביעי לחיים. על פי הערכות שונות, כמחצית מהאנשים מעל גיל 50 סובלים ממחלת טחורים סימפטומטית, ועד שליש מכלל אוכלוסיית ארצות הברית, כשיקוף למצב במדינות העולם המודרני, סובלים במידה מסוימת מטחורים.

הטחורים נפוצים אצל נשים יותר מגברים. לפי אחת ההשערות אפיון זה נובע בשל ההריון והלידה היוצרים לחץ מוגבר על אזור החלחולת ופי הטבעת.

הגורמים לטחורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור החלחולת ופי הטבעת קיימת מערכת ורידים מסועפת האמורה לנקז את הדם מהאזור. משערים כי גורמים המגבירים גודש ורידי, בדרך כלל לחץ מוגבר, עלולים להאיץ היווצרות טחורים. בין הגורמים הללו: הגברת הלחץ התוך-בטני, מאמץ גדול בהטלת צואה או ישיבה במשך תקופות זמן ממושכות. הגברת הלחץ התוך-בטני נובעת מ:

  1. מאמץ בזמן יציאה – עצירות
  2. הריון – נפח הדם עולה והפרוגסטרון מחליש את השרירים, הרחם כבד, ויש לחץ על הווריד הנבוב התחתון בשכיבה על הגב.
  3. יתר לחץ דם פורטלי – מנקז את הטחורים, יכול להיגרם מצירוזיס.
  4. שיעול, הקאה – מאמץ שמגדיל את הלחץ התוך-בטני – כל לחץ תוך-בטני יוצר לחץ על הוורידים שבהם לחץ הדם נמוך מאוד והדבר עוצר את הזרימה.
  5. פעילות גופנית מאומצת
  6. מצב של דחק נפשי עלול לגרום להתעוררות של טחורים.
  7. אי ספיקת לב משמעותית יכולה להגביר טחורים בגלל בעיה בכלי דם, בעיה בניקוז של הדם הוורידי.
  8. מחלת כבד שמעלה את לחץ הדם בווריד השער.

4 שלבים לטחורים פנימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

4 השלבים של טחורים פנימיים
שלב דיאגרמה תמונה
1 Piles Grade 1.svg Endoscopic view
2 Piles Grade 2.svg Hemrrhoids 04.jpg
3 Piles Grade 3.svg Hemrrhoids 05.jpg
4 Piles Grade 4.svg Piles 4th deg 01.jpg
  1. טחורים פנימיים לא מורגשים
  2. יוצאים בזמן היציאה ונכנסים לבד
  3. יוצאים ולא נכנסים לבד, דוחפים פנימה
  4. יוצאים ולא ניתן להכניס אותם
  • כל שלב יכול לדמם, הכאבים במיוחד בשלב האחרון.

טחורים פנימיים נוצרים מעל הקו האנו-רקטאלי. לעתים טחור פנימי יגדל עד לדרגה בה יעבור תמת וירד מתחת לספינקסטר האנאלי.

טיפול ומניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטחורים קיימים טיפולים להקלה וטיפולי מניעה מסוגים למיניהם. בחלק מהטיפולים קיים הבדל באופן הטיפול בטחורים פנימיים וחיצוניים:

הקלה זמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל רוב הסובלים מטחורים, המחלה אינה קריטית וניתנת להקלה באותם אמצעים המומלצים גם כגורמי מניעה:

  • אמבט ישיבה להרפיית האזור הכואב
  • שימוש בבידה במקום בנייר טואלט
  • שימוש ידני באמצעות ראש מקלחת נמתח
  • תחבושת קרה
  • שימוש במשככי כאבים מקומיים ובחומרים שמכווצים כלי דם

מניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמירה על היגיינה באזור פי הטבעת באמצעות שטיפתו מספר פעמים ביום
  • מניעת תנוחות היוצרות לחץ מקומי, שיפור היציבה ומתח השרירים (טונוס) באזור האגן
  • הימנעות מעצירות באמצעות שתיית נוזלים מרובה, תזונה עשירה בסיבים תזונתיים, כמו סובין ופסיליום, כמו בליעת חומרים המרככים את הצואה, פעילות גופנית מספקת, וכן הימנעות מצריכת מאכלים חריפים או משקאות אלכוהוליים, מקלות על היציאות ובכך מפחיתות את הכאבים.
  • הימנעות מישיבה מרובה על האסלה והרמת משאות כבדים.
  • ירידה במשקל לאנשים בעלי עודף משקל.

טיפול רפואי קונבנציונלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שימוש בסטרואידים (לתקופה מוגבלת, עקב תופעות הלוואי).
  • ריפוי בחשמל (Electrotherapy) - ספיגת כלי הדם הנפוחים באמצעות זרם חשמלי. טיפול זה נחשב ליעיל ואינו כואב.
  • הרחבת שריר פי הטבעת (Dilation) - טיפול הנחשב יעיל במקרים רבים אולם אינו פופולרי עוד עקב תופעות לוואי לא רצויות.
  • ניוון כלי הדם הטחוריים באמצעות קשירתם בגומיה. לאחר מספר שבועות כלי הדם המנוונים מופרשים עם הצואה באופן טבעי. טיפול זה אינו כרוך בניתוח והוא נפוץ יחסית. (טחורים פנימיים)
  • ניוון כלי הדם הטחוריים באמצעות הטרשה (Sclerotherapy) - הזרקת חומר הגורם לחסימת וניוון כלי הדם, בשימוש גם לטיפול בדליות.
  • צריבת כלי הדם הפגועים באמצעות לייזר או קרינה תת-אדומה או בהקפאה שהוכחו כיעילים במקרה שהשיטות הקודמות נכשלו.
  • כריתת טחורים באמצעות מכלב. סגירת אספקת הדם לעורקי הטחורים, וקיבוע בסיס הטחורים בעזרת סיכות, שנעשה בהרדמה מקומית/אזורית או כללית. זמן החלמה ממוצע הוא כשבוע.
  • קשירת טחורים מודרכת דופלר. זיהוי של עורקי המספקים דם לטחורים באמצעות דופלר וקשירתם בהרדמה מקומית.
  • ניתוח כירורגי להסרת הטחורים (Hemorrhoidectomy). ניתוח זה כרוך בהחלמה ממושכת ובכאב רב שנמשכים בדרך כלל לפחות כחודש.

טיפול טבעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב המצדדים בטיפול טבעי נפוצים תכשירים טבעיים שונים המחזקים את כלי הדם (כגון Horse Chestnut ו-Butcher's Broom), תכשירים המונעים גירוי ונפיחות (כגון מיץ המופק מצמח האלוורה), ותכשירים המכווצים את כלי הדם. בדומה, טיפול ברפואה סינית נחשב יעיל ומפחית את הגירוי. יש הממליצים על ישיבה שפופה (כלומר, בהתכופפות קמעה), בעת עשיית הצרכים.[דרוש מקור]

מחקרים אחרונים ממליצים להימנע משימוש בתרופות משלשלות כנגד עצירות מכיוון שמנגנון הפעולה של רוב התרופות הטבעיות, כמו תה צמחים, סנה, אלוורה וכדומה, עובד על גירוי כימי של רירית המעי אשר גורם לרירית המעי להפריש נוזלים, היוצרים מין שלשול. מחקרים הראו כי החומרים הללו גורמים למעי להפוך לעצל ולתפקד פחות טוב.

הטיפול המומלץ הוא לאכול יותר סיבים, תאית, תאית מלאכותית של סובין, או סיבים סופגים. כל אלו יוצרים ניפוח של תוכן המעי וגורמים לו להתכווץ בצורה יותר אפקטיבית ומקלים על היציאה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר רוברט ברקוב (עורך ראשי), מֶ‏רְק - המדריך הרפואי השלם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר והד ארצי, 2002, עמ' 500-501

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.