ברוך מרקוס

הרב ברוך מרקוס (תר"ל, 1870‏^[1] - י"ט בסיוון תשכ"א, 3 ביוני 1961) היה הרב הראשי הראשון של העיר חיפה בעידן המודרני (1906–1961).

[עריכה] ביוגרפיה

נולד בעיירה רוטבו הסמוכה לעיר קובנה בליטא. הוא למד אצל אחד מאבות תנועת המוסר - הסבא מקלם, וכן למד מספר שנים בישיבת סלובודקה. בליטא גם הוסמך לרבנות. לאחר נישואיו עלה לארץ ישראל. לאחר תקופה בה התגורר ביפו, עבר לירושלים, שימש כמנהל "בית המוסר" שבחצר שטראוס, ולאחר מכן שימש כר"מ בישיבת תורת חיים. כמו כן ייסד וניהל, יחד עם הרב שמואל הלל שינקר, את ישיבת אור חדש.

בשנת תרס"ז (1906) התמנה כרב הראשי האשכנזי של חיפה, וכיהן בתפקידו כ-55 שנה.

בתרע"ד (1913) השתתף במסע המושבות שארגנו הרב קוק והרב יוסף חיים זוננפלד, ובו ביקרו עשרה רבנים בעשרים ושישה יישובים שהוקמו בצפון הארץ.

הרב מרקוס כיהן כיושב ראש הראשון של בית הדין הרבני בחיפה. היה בין מייסדי ועד הישיבות בארץ ישראל. היה חבר מועצת הרבנות הראשית לארץ ישראל. בשנותיו האחרונות נבחר לנשיאות הכבוד של תנועת המזרחי בחיפה.

הרב מרקוס כתב את הספר "אמרי ברוך" (חיפה, תר"ץ).

שנתיים לאחר מותו, בתשכ"ג (1963), נקרא על שמו רחוב הרב ברוך מרכוס בחיפה, בשכונת ואדי סאליב.

ערך זה הוא קצרמר בנושא חיפה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.