סמיכה לרבנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. סיבה: חסר מידע על הסמיכה במובנה העתיק. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

ביהדות, סמיכה לרבנות (נקראת גם: היתר הוראה או סמיכת זקנים), היא נתינת סמכויות למוסמך לפסוק הלכה על פי ראות עיניו, ולהקרא בתואר רב. הסמיכה נעשית על ידי רב מוסמך, ובאישור חתימתו הנקרא "כתב סמיכה". הסמיכה הינה גורם המשכיות שושלת פסיקת ההלכה בתולדות עם ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות כהונה או מלוכה עוברות בירושה מאב לבן, מה שאין כן למדנות וידיעת חוקי התורה. רק אדם שלמד, חזר ולמד, השקיע את עצמו בתורה, ונקרא תלמיד חכם, מסוגל לשלוט בכל כללי ההלכה, להורותה לאחרים, ולהכריע בנושאים השנויים במחלוקת. לכן, נקבע הליך של סמיכה אשר קובע את מעמדו של התלמיד חכם כמורה הוראה ודיין.

סמיכה בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה (דברים ל"ד, במדבר כ"ז) מסופר שמשה סמך את יהושע ממשיכו. "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו". יש הרואים בהאצלת הרוח ממשה לשבעים הזקנים, המתוארת בספר במדבר פרק י"א, סמיכה של הזקנים. משה עצמו לא היה זקוק לסמיכה כי כוחו בא מאת הקב"ה, אך כאשר קרבו ימיו של משה למות, והוא ביקש מהקב"ה כי "יפקוד איש על העדה", הוא לימד אותו את דרך הסמיכה.

שלשלת הסמיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר נמשכה, לפי המסורת, שלשלת של סמיכה ממשה רבנו עד תקופת המשנה, כאמור במשנה הראשונה של פרקי אבות: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". בתקופת התנאים ולאחר מכן בתקופת האמוראים בעת פיזור ישראל באזורים שונים ברחבי העולם עד כדי מקומות רחוקים של חודשי נסיעה ממקום למקום נפסקה סמיכה רציפה זו כהמשך אחד, ומאז כל רב הבוחן את תלמידו ומוצאהו מלא בש"ס ופוסקים וראוי להוראה סומכו לרבנות על מנת להמשיך את שלשלת הרבנות והפסיקה.

רבי יהודה בן בבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף תקופת התנאים כששלטון הארץ היה ביד הרומאים הכירו הרומאים בחשיבות הסמיכה ושעל ידי זה נגרמת ההמשכיות לעם ישראל, ואסרו את הסמיכה. רבי יהודה בן בבא, שידע את חשיבות הסמיכה להמשכיותו של עם ישראל, סמך חמישה רבנים בגליל, בניגוד לגזרת מלכות שגזר הקיסר אדריאנוס (מסכת סנהדרין י"ד):

"גזרה מלכות גזרה על ישראל, שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תחרב ותחומין שסומכין בהם יעקרו..."

בן בבא סמך את הרבנים בעמק שבין אושה לשפרעם. הוא בחר מקום זה משום שלא היה בתחום שיפוטו של אף יישוב:

"ישב בין שני הרים גדולים ובין שתי ערים גדולות ובין שני תחומי שבת וסמך שם חמישה זקנים"

בין הזקנים שסמך היו רבי מאיר, ר' שמעון בר יוחאי, ר' יוסף בן חלפתא ורבי יהודה בן אלעי, שהיה מורו של ר' יהודה הנשיא, עורך המשנה.

בן בבא נתפס על ידי הרומאים, אך המוסמכים הצליחו להימלט. הוא לא הסגיר אותם, אף שהרומאים דקרו אותו שלוש מאות פעם בחניתות. קברו מצוי בפאתי שפרעם.

על שם האירוע קרוי הצומת הסמוך לשפרעם בשם "צומת סומך".

בתקופת הגאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאים אשר נתגלו על ידי חוקרים מסוימים מעידים שעוד בשנת ד'תתנ"ד המשיכה הסמיכה במקומות מסוימים[דרוש מקור].

בית מדרשו של הרי"ף[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הסוברים כי בבית מדרשו של רבי יצחק אלפסי נמשכה הסמיכה, למרות שתקופתו הייתה שנים רבות לאחרי איסור הסמיכה[דרוש מקור].

הפסקת הסמיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ברור מתי בדיוק נפסקה שלשלת הסמיכה, איש מפי איש עד למשה רבינו.

חידוש הסמיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חידוש הסמיכה

ב-1538 ניסו רבני העיר צפת ובראשם רבי יעקב בֵּירָב לחדש את הסמיכה. רבי יעקב בירב סמך ארבעה חכמים: את רבי יוסף קארו, רבי משה מטראני (המבי"ט), רבי יוסף סאגיס ורבי משה קורדובירו (הרמ"ק). גם שרשרת סמיכה זו לא נמשכה יותר משני דורות, עקב התנגדותו של רבי יעקב בן חביב (הרלב"ח) שהיה רבה של ירושלים. הוא נימק זאת בכך שאין תוקף הלכתי לסמיכה כזאת. את טענותיו ערך הרלב"ח בספר הנקרא קונטרס הסמיכה.

רבי יוסף קארו שנסמך על ידי רבי יעקב בֵּירָב כנ"ל, כן המשיך את הסמיכה הזאת, בסומכו את רבי משה אלשיך שסמך את רבי חיים ויטאל, אך יש הסוברים לומר שחזר בזה, ורואים זאת מתוך שלא כתב זאת בשלחן ערוך שלו.

הסמיכה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלכה היהודית כיום מתנהלת מתוך ההנחה שאין סמכות רבנית עליונה (כדוגמת הסנהדרין) שיכולה לפסוק הלכה לכלל ישראל. מהנחה זו נובעים כללים שונים, בין היתר: אין לאף בית דין רבני סמכות לגזור על אדם עונש מוות. פעולה של סמיכת רב את תלמידו קיימת גם היום כנ"ל. אבל אין לה שום תוקף הלכתי משמעותי, והוא מהווה רק כהמלצה למחזיק התעודה, שהוא יכול לשמש כרב. מלבד סמיכה שסומכים רבנים את תלמידיהם באופן פרטי, הרבנות הראשית לישראל עורכת מבחני הסמכה ומסמיכה רבנים.

הסמכה ברבנות הראשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים שלושה סוגי הסמכות הניתנות על ידי הרבנות הראשית לאנשים שעברו את מסלול המבחנים הנדרש לכל הסמכה:

סמיכת נשים לרבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סמיכת נשים לרבנות

למרות כי ברוב פלגי היהדות האורתודוקסית מקובל לעודד נשים ללמוד תורה, באופן מסורתי רק גברים מוסמכים לרבנות. בתנועות היהדות הפרוגרסיביות שכיחה סמיכת נשים לרבנות באופן שוויני לגברים. נשים שהוסמכו לרבנות מעדיפות לרוב את התואר "רב" או "רבה" (ברבים, רבות), משום שהתואר "רבנית" ניתן מסורתית לאשתו של רב. אם כי, במקרים בודדים הוסמכו נשים לרבנות גם בתוך הזרם האורתודוקסי של היהדות, בהם אוולין גודמן-טאו, אחותו של הרב צבי טאו, אשר הוסמכה על ידי הרב הירושלמי יהונתן צ'יפמן.

הרבה הראשונה הייתה רגינה יונאס שהוסמכה בגרמניה בשנת 1935. מאז 1972, כאשר סאלי פריסנד הוסמכה מטעם התנועה הרפורמית, היברו יוניון קולג' הסמיך 520 רבות (נכון ל-2007). איימי איילברג הייתה לרבה הקונסרבטיבית הראשונה בשנת 1985 (מתוך 177 נכון ל-2006). באירופה, מכון ליאו בק הסמיך לראשונה את ג'קי טאביק ב-1975 ומאז עוד 30 רבות.

למרות כי כמעט ולא מתקיים דיון לגבי סמיכת נשים כרבנים רשמיים ביהדות האורתודוקסית, בשנים האחרונות מוקמות מסגרות שונות להכשרת נשים לתפקידים הלכתיים מקצועיים שונים:

  • בארצות הברית, הרבנים אבי וייס ושאול ברמן הקימו מכון חינוכי לנשים בשם 'תורת מרים'. הם אינם טוענים כי בוגרות המכון הן רבניות, אך מצפים כי ישתלבו בתפקידים מקצועיים בהנהגת הקהילה ותפקוד בית הכנסת.
  • הרב אריה סטריקובסקי עבד בשנות ה-90 עם הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא (אז הרב הראשי לישראל) להקמת תוכנית להכשרת טוענות רבניות בבתי הדין הרבניים. מאז הוכשרו למעלה מ-70 נשים כטוענות. סטריקובסקי טוען כי "הידע הנדרש להפוך לטוענת רבנית גדול מזה של סמיכה רגילה". הטוענות עובדות בישראל עם כל מגזרי היהדות השונים, כולל חרדים.
  • בישראל, קיימות מספר תוכניות להכשרת נשים כיועצות הלכה, בפרט בענייני נשים וטהרת המשפחהאוניברסיטת בר-אילן, מדרשת נשמת ועוד).

עם זאת כל הרבנים החרדים וכן רוב הרבנים האורתודוקסים, אינם מתירים סמיכת נשים לרבנות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]