סמיכה לרבנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

ביהדות, סמיכה לרבנות, (במקרים מסוימים נקראת גם סמיכת זקנים), היא העברה של הסמכות לפסוק הלכה מרב לתלמידו.

בעבר נמשכה, לפי המסורת, שלשלת של סמיכה ממשה רבנו עד תקופת המשנה, כאמור במשנה הראשונה של פרקי אבות: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה". סמיכה רציפה זו נפסקה בדור הרביעי לאמוראים. ב-1538 ניסו רבני העיר צפת ובראשם רבי יעקב בירב לחדש את הסמיכה. רבי יעקב בירב סמך ארבעה חכמים: את רבי יוסף קארו, רבי משה מטראני (המבי"ט), רבי יוסף סאגיס ורבי משה קורדובירו (הרמ"ק). גם שרשרת סמיכה זו לא נמשכה יותר משני דורות, עקב התנגדותו של רבי יעקב בן חביב (הרלב"ח) שהיה רבה של ירושלים. הוא נימק זאת בכך שאין תוקף הלכתי לסמיכה כזאת. את טענותיו ערך הרלב"ח בספר הנקרא קונטרס הסמיכה.

ההלכה היהודית כיום מתנהלת מתוך ההנחה שאין סמכות רבנית עליונה (כדוגמת הסנהדרין) שיכולה לפסוק הלכה לכלל ישראל. מהנחה זו נובעים כללים שונים, בין היתר: אין לאף בית דין רבני סמכות לגזור על אדם עונש מוות.

פעולה של סמיכת רב את תלמידו קיימת גם היום. אבל אין לה שום תוקף הלכתי משמעותי, והוא מהווה רק כהמלצה למחזיק התעודה, שהוא יכול לשמש כרב. מלבד סמיכה שסומכים רבנים את תלמידיהם באופן פרטי, הרבנות הראשית לישראל עורכת מבחני הסמכה ומסמיכה רבנים.

תוכן עניינים 1 סמיכה בתורה 2 הסמכה ברבנות הראשית 3 רבי יהודה בן בבא 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] סמיכה בתורה

בתורה (דברים ל"ד, במדבר כ"ז) מסופר שמשה סמך את יהושע ממשיכו. "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו". יש הרואים בהאצלת הרוח ממשה לשבעים הזקנים, המתוארת בספר במדבר פרק י"א, סמיכה של הזקנים.

[עריכה] הסמכה ברבנות הראשית

קיימים שלושה סוגי הסמכות הניתנות על ידי הרבנות הראשית לאנשים שעברו את מסלול המבחנים הנדרש לכל הסמכה:

• יורה יורה - מבחנים על הלכות שבת, עירובין, נידה, מקואות, אבלות ואיסור והיתר.
• כושר לרב עיר - מבחנים על שאר הלכות הנוהגות בימינו משו"ע אורח חיים ויורה דעה.
• ידין ידין - מבחנים על דיני ממונות ואישות, כאשר המוסמך נקרא דיין.

[עריכה] רבי יהודה בן בבא

סמיכה שיש בה מסירות נפש מופיעה בסיפורו של ר' יהודה בן בבא, שסמך חמישה רבנים בגליל, בניגוד לגזרת מלכות שגזר הקיסר אדריאנוס (מסכת סנהדרין י"ד):

"גזרה מלכות גזרה על ישראל, שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תחרב ותחומין שסומכין בהם יעקרו..."

בן בבא סמך את הרבנים בעמק שבין אושה לשפרעם. הוא בחר מקום זה משום שלא היה בתחום שיפוטו של אף יישוב:

"ישב בין שני הרים גדולים ובין שתי ערים גדולות ובין שני תחומי שבת וסמך שם חמישה זקנים"

בין הזקנים שסמך היו רבי מאיר, ר' שמעון בר יוחאי, ר' יוסף בן חלפתא ורבי יהודה בן אלעי, שהיה מורו של ר' יהודה הנשיא, עורך המשנה.

בן בבא נתפס על ידי הרומאים, אך המוסמכים הצליחו להימלט. הוא לא הסגיר אותם, אף שהרומאים דקרו אותו שלוש מאות פעם בחניתות. קברו מצוי בפאתי שפרעם.

על שמו יהודה בן בבא קרויה "צומת סומך" (במלרע), הנמצאת בסמוך לשפרעם.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• סיכומים למבחני הרבנות הראשית לישראל מאת הראל שפירא
• סמיכה וסמכות, מאמר באתר "דעת"
• פרחי שושנים, ארגון המסייע לקבלת תעודת סמיכה מהרבנות הראשית לישראל