בת ים (מיתולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בת ים, ציורו של ג'ון ויליאם ווטרהאוס

בת ים או בתולת ים היא יצור אגדי שחציו העליון דמוי אדם וחציו התחתון דמוי דג.

האגדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האגדה, בנות הים נפוצות בעיקר בחופי הפרא, שם רואים בהן הדייגים סימן לסערה מתקרבת. בנות הים הן לרוב נשים צעירות בעלות זנבות דגים וקרומי-שחייה קטנים בין אצבעותיהן. יש להן קול יפה ומיוחד והן נוהגות להתקשט באצות, קונכיות וכוכבי ים. לעומת בנות הים נאות המראה, בני הים יתוארו כבעלי שיניים ושיער בצבע ירוק, עיני חזיר ואף.

בנות הים נוהגות לצאת מן האוקיינוס ולשבת על הסלעים. בחלק מן הסיפורים בנות הים מפתות מלחים ודייגים ומתחתנות איתם. גרסה אחרת גורסת כי בנות הים ידועות ביכולתן להפנט ולפתות דייגים וימאים ולהוציאם מדעתם.

האגדות מספרות כי לעתים מובילות הבתולות את הגברים לממלכתן התת-ימית ושוכחות שאלו אינם יכולים לנשום מתחת למים, מה שמוביל למותם של הגברים בייסורים. אחרים סבורים כי בתולות הים מטביעות את הגברים בכוונה תחילה.

בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך ההיסטוריה רבים דיווחו כי חזו בפלא, ובהם כריסטופר קולומבוס, שהתעקש כי ראה שלוש בתולות ים במסעו הראשון לאמריקה, אך עד היום איש לא הצליח להוכיח את קיומה של בתולת הים במציאות.

סופר כי אחותו של אלכסנדר הגדול הפכה לבתולת ים לאחר מותה, וכאשר פגשה במלחים בים האגאי ושאלה אותם אם אחיה עדיין חי, כל תשובה מלבד האישור כי אלכסנדר עדיין חי ושולט באימפריה, הייתה מכניסה אותה להתקף זעם אלים שבסופו היו מוצאים הנוכחים על הסיפון את מותם.

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכמה מן המקורות היהודיים מוזכרת ברייה שחצייה אדם וחצייה דג והיא מוזכרת בשמות שונים: "שריינ"א", "סירינ"ה", "סילונית" ו"סירונית".

כתוב בתורה, פרשת ויקרא, פרק י"א פסוק י': "וכל אשר אין-לו סנפיר וקשקשת בימים ובנחלים מכל שרץ המים ומכל נפש החיה אשר במים שקץ הם לכם", כתוב ב"תורת כהנים" שהמילים "נפש החיה" באו לרבות את הסילונית. רמב"ן פירש ש"שרץ המים" הוא ככלל הדגים בים ו"נפש החיה" הם החיות שחיות במים אך יש להם רגליים והן הולכות כחיות בשדה: "חיה, זו חית הים, נפש, בן הסירני". הראב"ד אף הוסיף שסירונית (או סילונית) היא חיה שחציה אדם וחציה דג ומנגנת (=שרה) כאדם.

מובא בגמרא, מסכת בכורות, פרק ראשון עמוד ח': "הדולפנין פרין ורבין כבני אדם מאי דולפנין אמר רב יהודה בני ימא...". רש"י מפרש במקום את דברי הגמרא וכותב: "הדולפנין פרים ורבים מבני אדם, שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו. בני ימא - דגים שיש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א" (סירינ"ה). באותו מקום מפרש פירוש התוספות: "הדולפינין פרים ורבים מבני אדם... יולדין ומגדלין מבני אדם". (במקור אחר כתוב שכל חיה שאדם יבוא אליה - החיה תמות. בגמרא זו מובא החידוש: למעט הדולפין).

גם בהלכות טומאה דרשו חז"ל בהקשר לבת הים: "אדם כי ימות באהל", ולא סילונית.

החיד"א הקדוש כתב בספרו "מדבר קדימות" מערכת ד': "דג יש בים שקורין סירינ"ה מחציו ולמעלה כדמות אשה בתולה ומחציו ולמטה כתבנית דג ומקום משכנה בסלעים ומקומות מסוכנים בים ומדי עבור איזה ספינה תתחיל לשורר ולזמר בקול נעים הרבה עד כי תפיל חבלי שינה על כל אנשי האניה, ואחר כך נכנסת לתוכה והורגת ואוכלת יושביה" (ס' קטן נקרא צמח צדיק פרק יז).

במוסף הערוך ערך "סרני" הביא מאי דאמרו וכתב שהיא מין חית הים מחציה ולמעלה אשה מחצי' ולמטה דג ושבזמנו ראוה שר וספנים בים מלכות נורוויגא כחום היום יושבת על שרטון ובשומעה קול צללה מיד בתוך הים.

בספר "צל עולם" חלק ב' שער י' מובא: "ויש דגים אשר ראשם גופם פניהם ושדיהם כדמות בתולה ומשוררים בנעימות ונקרא שריינ"א".

ספר "ערוך השולחן" האריך לדון על אותו דג אם יש לו סנפיר וקשקשת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]