פעמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פעמון כנסייה מצרפת
הפעמון ההיסטורי של קיבוץ העוגן המוצב בצמוד לחדר האוכל הנטוש של הקיבוץ, 10/08
פעמון צאן שנמצא בשדה ליד תוקוע. גוף הפעמון עשוי שבר כלי מטבח מאלומיניום והענבל מתרמיל כדור רובה.

פעמון הוא מכשיר המשתייך לכלי נגינה אידיופוניים. צורתו בדרך כלל היא דומה לתוף חלול כשקצהו האחד פתוח, תיבת תהודה זו מכונה זוֹג. כשמקישים עליו הוא רוטט, וכך נוצר הקול. כלי ההקשה הוא בדרך כלל מוט או דיסקית מתכת שנמצאת בתוך הפעמון, ונקראת בשם ענבל. יש פעמונים נטולי ענבלים, שמקישים עליהם באמצעות פטיש עץ.

פעמונים עשויים בדרך כלל ממתכת אך יש פעמונים קטנים שעשויים מזכוכית או מקרמיקה. פעמונים באים במגוון גדלים, מפעמונים קטנים שניתן להחזיק ביד אחת ועד פעמונים גדולים השוקלים מספר טונות.

שימושים לפעמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מגוון שימושים לפעמונים - החל מנגינה, דרך קריאה למתפללים, הכרזת השעה, השמעת אזעקות וכלה באותות לחגיגה או לניצחון. ביהדות, בבגדי הכהן הגדול היו תפורים פעמונים. הפעמונים נועדו בין היתר לסמן את עובדת הישארות הכהן חי בעת כניסתו ויציאתו מקדש הקדשים ביום הכיפורים[1].

במערב צלצול איטי של פעמוני כנסייה מציין הלוויה שמתקיימת, בחלק מהמסורות הפעמון מצלצל שנה אחת עבור כל שנה בחייו של המנוח. כמו כן משתמשים בפעמונים כדי לקרוא לתלמידים לבתי הספר ולעתים אף לזמן אנשים לארוחה. למרות המודרניזציה, בפנימיות בריטיות רבות משתמשים עד היום בפעמונים כדי לאותת לתלמידים על מועדי הלימודים וזמני הארוחות.
בעבר השתמשו בפעמונים בעיקר כאזעקה המתריעה בפני שריפה או פלישה של כוחות עוינים. פעמונים חשמליים שבהם מנגנון מכני גורם להקשות מהירות על הפעמון נמצאים במכשירי טלפון, פעמוני דלת ואופניים.
נגינה בפעמונים הייתה פופולרית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בעיקר במופעי וודביל בארצות הברית, אירופה ואוסטרליה. סוגי הפעמונים לנגינה הם פעמוני פרות, פעמוני יד אנגלים ופעמוני ארבע-ביד. בישראל נגנית הפעמונים נטלי פרוז מנגנת בכל סוגי הפעמונים הללו.

כיום ישנו שימוש נרחב בפעמוני מזחלת, בעיקר בתקופה של חג המולד.

פעמוני כנסייה ופעמוני מקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במערב השימוש הקלאסי לפעמון הוא בראש מגדל כנסייה שמופעל באמצעות חבלים המנענעים את הפעמון כולו בעוד הענבל נותר קבוע במקומו. פעמון זה נקרא 'פעמון המתנדנד בחופשיות'.

במזרח השימוש הקלאסי לפעמון הוא כפעמוני מקדש או ארמון. ישנם פעמונים קטנים שאותם מפעילים באמצעות נקישה באמצעות מקל וישנם פעמונים גדולים במיוחד שמופעלים באמצעות קורת עץ גדולה המוטחת בגוף הפעמון. טכניקה זו, של הקשה בגוף הפעמון, משמשת בעולם את מגדלי הפעמונים הגדולים כיוון שאם מציבים פעמון גדול מדי שמתנדנד בצורה חופשית בראש מגדל, תנודותיו עלולות להזיק למגדל.

פעמונים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגדה סינית מספרת על בתו של חרש פעמונים, אשר הצטווה להכין פעמון למגדל הפעמון בעיר פקינג, אך הפעמון שיצק נסדק פעם אחר פעם, והקיסר איים לערוף את ראשו אם לא יצלח במלאכתו. בתו, שחששה לגורל אביה, ביקשה את עזרתו של חוזה עתידות, שניבא כי הפעמון יצלח רק אם בהתכתו ימסך דמה של נערה בתולה. הבת המסורה קפצה אל מכל היציקה, והפעמון שנוצק אכן צלח, אך בצליליו נמהל קול בכיה של הנערה‏[2].

במרכז טקסס נמצא ישוב קטן הקרוי דינג דונג. השם נגזר משמה של חנות שסביבה צמח היישוב, אשר נקראה כך כיוון שהשתייכה לבני משפחת בל ("פעמון" באנגלית).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמות כח, לג- לה: "ועשית על שוליו, רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני, על-שוליו, סביב; ופעמוני זהב בתוכם, סביב. פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון, על שולי המעיל, סביב. והיה על אהרון, לשרת; ונשמע קולו בבואו אל הקודש לפני יהוה, ובצאתו, ולא ימות"
  2. ^ מרית בן ישראל, הנערה שקפצה לתוך יורה רותחת