ג'וי אדמסון

ג'וי אדמסון
Joy Adamson

אין תמונה חופשית
לידה	20 בינואר 1910 אופבה, שלזיה, אוסטריה-הונגריה (כיום אופבה, צ'כיה)
פטירה	3 בינואר 1980 (בגיל 69) השמורה הלאומית שאבה, קניה
שם לידה	Friederike Victoria Gessner
מדינה	הממלכה המאוחדת, אוסטריה, ציסלייטניה (ארצות אוסטריה)
פעילות בולטת	סופרת, אמנית, חוקרת טבע ופעילה למען בעלי חיים.
ידועה בשל	ספרה, לחופש נולדה
השכלה	האקדמיה לאמנויות בווינה
תקופת הפעילות	מ-1960
בן זוג	ויקטור פון קלרוויל (1935–1937) פיטר באלי (1938–1944) ג'ורג' אדמסון (1944–1980)
פרסים והוקרה	העיטור האוסטרי למדע ואמנות (1976) מדליית גרנפל (1947) מדליית גרנפל (1947)

פרדריקה ויקטוריה "ג'וי" אדמסון (באנגלית: Joy Adamson‏;20 בינואר 1910 - 3 בינואר 1980) הייתה חוקרת טבע, אמנית וסופרת. ספרה, לחופש נולדה, מתאר את חוויותיה בגידול גורת אריות אותה כינתה אלזה. הספר תורגם לשפות רבות, וכן עובד לסרט קולנוע באותו שם שזכה בפרס אוסקר.

ביוגרפיה

אדמסון נולדה לוויקטור וטראוט גסנר מאופבה, שלזיה, אוסטריה-הונגריה (כיום אופבה, צ'כיה), שנייה מבין שלוש בנות. הוריה התגרשו כשהייתה בת עשר, והיא עברה לגור עם סבתה, שהשפיעה עליה רבות.

אדמסון נישאה שלוש פעמים בפרק זמן של עשר שנים. נישואיה הראשונים היו לוויקטור פון קלרוויל, ששלח אותה לאפריקה כדי שתמצא להם מקום בטוח לגור בו במלחמת העולם השנייה. מאוחר יותר, פגשה והתחתנה עם הבוטניקאי פטר באלי, שנתן לה את הכינוי "ג'וי". את בעלה האחרון, ג'ורג' אדמסון, פקח שמורות, פגשה בספארי בשנות הארבעים. הם התגוררו יחד בקניה. בתקופה המאוחרת של נישואיהם חיו בנפרד, על אף שלא התגרשו או נפרדו רשמית, בין השאר משום שתחומי העניין שלהם היו שונים: בעוד שג'ורג' התמקד בעבודתו עם אריות, רצתה ג'וי להתמקד בעבודה עם צ'יטות. עם זאת, נשארו השניים ביחסים טובים.

ב-3 בינואר 1980, התגלתה גופתה של אדמסון בשמורה הלאומית שבא בקניה על ידי עוזרו של אדמסון, פיטר מורסון. תחילה הוא הניח שהיא נהרגה על ידי אריה, וכך גם דווח בכלי התקשורת, אך חקירת משטרה מצאה שהפצעים על גופה של אדמסון היו עמוקים מדי ולא אופייניים לפציעה על ידי בעלי חיים, ולכן הגיעו למסקנה שהיא נרצחה. פול אקאי, פועל לשעבר שהועסק על ידי אדמסון נמצא אשם ברצח ונידון למאסר עולם. הוא חמק מעונש מוות משום שהשופט פסק כי ייתכן שהיה קטין בעת שבוצע הפשע.

אלזה וגוריה

אדמסון התפרסמה בעיקר הודות למאמצי השימור של אלזה הלביאה. ב-1956 שהו אדמסון ובעלה במחוז הצפון-מזרחי בקניה, במסגרת עבודתו של בעלה כפקח בשמורה. במהלך עבודתו ירה והרג לביאה משום שסיכנה אותו ואת עמיתו. לאחר הירי גילה אדמסון שהלביאה גוננה על הגורים שלה שנמצאו בקרבת מקום. הוא לקח את הגורים הביתה, והזוג גידל אותם במשך תקופה קצרה שבסופה הועברו שני הגורים הגדולים ביותר לגן החיות ברוטרדם, משום שהתקשו לגדל את השלושה יחד. הקטנה ביותר, שקיבלה את השם אלזה, גודלה על ידי בני הזוג. 

לאחר תקופת מה החליטה אדמסון להחזיר את אלזה לחופשי במקום לשלוח אותה לגן חיות, והיא בילתה חודשים רבים באימונים כדי ללמדה כיצד לצוד ולשרוד בכוחות עצמה. בסופו של דבר הצליח התהליך ואלזה הייתה האריה הראשון שחזר לטבע, יצר קשר לאחר חזרתו והביא צאצאים בטבע. לאחר שנולדו לאלזה גורים שמרו בני הזוג מרחק מאלזה וגוריה, אך עדיין היו קרובים מספיק כדי לתעד את חייהם. 

בינואר 1961 מתה אלזה ממחלה הנובעת מקרציה. שלושת הגורים הצעירים שלה הפכו למטרד ונהגו לטרוף בהמות של חקלאים מקומיים. בני הזוג אדמסון, שחששו שהחקלאים המקומיים יהרגו את הגורים, הצליחו ללכוד אותם והעבירו אותם לטנזניה, שם הובטח להם בית בפארק הלאומי סרנגטי.

כתיבה ופרסום

את הספר על אלזה שלחה אדמסון לכמה מוציאים לאור, עד שבסופו של דבר נקנה הספר על ידי הרוויל פרס, מבית ההוצאה לאור הארפר-קולינס. המהדורה הראשונה הודפסה ב-1960. הספר הפך לרב-מכר, ובמשך 13 שבועות דורג בראש רשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס, וכמעט שנה הופיע ברציפות ברשימה בדירוגים שונים. הצלחתו של הספר נבעה הן מהסיפור הייחודי וכן הודות לתצלומים הרבים שתיעדו את חייה של הלביאה לאורך כל הדרך. צילומים רבים עיטרו גם את הספרים הבאים שבאו בעקבותיו. לחופש נולדה קיבל ביקורות חיוביות. אדמסון עבדה בשיתוף פעולה כדי לקדם את הספר, מה שתרם לפרסומה הבינלאומי. בעקבות הפופולריות של הספר יצא ספרה הבא, חיים בחופש, שעסק באלזה וגוריה ולנצח חופשייה, שסיפר את סיפור שחרורם של שלושת הגורים של אלזה: גופה, ג'וזפה ואלזה הקטנה.

לצד עיסוקה בכתיבה עסקה אדמסון רבות במגוון פרויקטי שימור, ואת עשר שנותיה האחרונות בילתה במסעות ברחבי העולם, בהרצאות על הסכנות העומדות בפני חיות הבר באפריקה וכן בגיוס כספים עבור חיות בר. ספר של ציוריה, "אפריקה של ג'וי אדמסון" יצא לאור בשנת 1972. בנוסף לאלזה, היא שיקמה צ'יטה ונמר אפריקאי. פיפה הצ'יטה גודלה כחיית מחמד, וניתנה לאדמסון בגיל שבעה חודשים בתקווה שתחזור לטבע בהמשך. לפני מותה של פיפה היא המליטה ארבעה גורים. אדמסון כתבה את הספרים The Spotted Sphinx והאתגר של פיפה אודות פיפה וגוריה. בהמשך, הגשימה אדמסון שאיפה בת שנים רבות, והשיגה בשנת 1976 גורת נמרים אפריקאית שכונתה פני. פני הייתה בת שמונה שבועות כשסייר של ג'ורג' אדמסון מצא אותה. פני המליטה שני גורים, ואדמסון כתבה אודותיה את ספרה האחרון מלכת שבא.

בנוסף, במשך שנים רבות הייתה אדמסון פנליסטית בתוכנית רדיו פופולרית של ה-BBC בשם "עשרים שאלות". בנוסף לספריה של ג'וי אודות חתולים גדולים, ספר של עבודות האמנות שלה יצא כאוטוביוגרפיה בשם הרוח המחפשת. האוטוביוגרפיה השנייה של ג'ורג' אדמסון, השמחה והגאווה שלי (משחק מילים על המילה "joy", כינויה של אדמסון), יצאה בשנת 1986.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'וי אדמסון בוויקישיתוף

• מכתבים שנכתבו על ידי ג'וי אדמסון
• ג'וי אדמסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ג'וי אדמסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'וי אדמסון, דף שער בספרייה הלאומית