ג'רמי ברט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'רמי ברט
Jeremy Brett
לידה 3 בנובמבר 1933
ברקסוול, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בספטמבר 1995 (בגיל 61)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Peter Jeremy William Huggins עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1954–1995 (כ־41 שנים)
מקום לימודים
בן או בת זוג
  • Joan Wilson עריכת הנתון בוויקינתונים
    • Paul Shenar (העשור של 1970–?)
  • Gary Bond (1969–1976) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פיטר ג'רמי ויליאם האגינס (באנגלית: Peter Jeremy William Huggins;‏ 3 בנובמבר 1933 – 12 בספטמבר 1995), הידוע בשמו הבמה ג'רמי ברט, היה שחקן אנגלי. הוא גילם את דמותו של הבלש שרלוק הולמס בארבע סדרות טלוויזיה של רשת גרנדה בין השנים 1984 ל-1994. הקריירה שלו כללה משחק בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע, כולל מחזות שייקספיריים ומחזות זמר. ב-1964 שיחק בתפקיד פרדי איינספורד-היל המאוהב בלייזה דוליטל בסרט "גבירתי הנאווה" בהפקת האחים וורנר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רמי ברט נולד בשם פיטר ג'רמי ויליאם האגינס בברקסוול גריינג' שב ברקסוול, אז במחוז ווריקשייר. יום הולדתו היה ב-3 בנובמבר 1933,[1] אבל הוא נרשם במקורות רבים בדצמבר 1933[2] או ב-1935.[3] אביו היה לוטננט קולונל הנרי ויליאם האגינס, קצין בצבא בעל עיטורי אות השירות המצוין, הצלב הצבאי ו-Deputy lieutenant. אמו הייתה אליזבת אדית קדברי באטלר (משושלת תעשייני הממתקים קדבורי).[4][5] הייתה לו אחות אחת ושלושה אחים גדולים: ג'ון, פטריק ומייקל. הוא התחנך באיטון קולג', טען שהיה "אסון אקדמי", וייחס את קשיי הלימודים לדיסלקסיה. ברט היה חבר במועדון הקשתות "Woodmen of Arden" שנוסד ב-1785. אביו ואחיו גם היו חברים במועדון.

אף על פי שבסופו של דבר פיתח דיקציה מדויקת, הוא נולד עם ליקוי דיבור שמנע ממנו לבטא בצורה מדויקת את הצליל "R". בגיל העשרה עבר ניתוח לתיקון הליקוי, ובמשך השנים עסק בתרגול הדיבור.

עם זאת כשהיה באיטון הוא הצטיין בשירה והיה חבר במקהלת הקולג'. המורה שלו הייתה אלזי פוגרטי ב-Central School of Speech and Drama, ששכן אז ברויאל אלברט הול שבלונדון.[6][7] את הלימודים סיים ברט ב-1954. אביו דרש שהוא ישנה את שמו כדי לשמור על כבוד המשפחה, והוא בחר בשם הבמה ברט מתווית שהייתה על החליפה הראשונה שלו "Brett & Co".[8]

ב-1959, כשברט שיחק במחזה "המלט", נהרגה אמו בתאונת דרכים בוויילס. לתאונה הייתה השפעה אדירה על ברט. בהמשך חייו הוא דיבר על התאונה, השפעתה עליו וכתוצאה מכך על משחקו. "אמי נהרגה בפראות בתאונת דרכים ב-1959, ואני כעסתי מאוד על כך, מכיוון שבני, היה רק בן שלושה חודשים באותה עת. היה בתוכי כעס. אני הרגשתי מרומה – הרגשתי שאמי רומתה – מתוך זה בא זעם".

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הבמה ועל המסכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעת הבכורה של ברט הייתה בשנת 1954 בתיאטרון הספרייה במנצ'סטר. הופעתו הראשונה בלונדון הייתה בשנת 1956 במחזה "טרוילוס וקרסידה" עם להקת התיאטרון אולד ויק.[9] תפקידו הראשון בקולנוע היה בסרט "מלחמה ושלום" בכיכובה של אודרי הפבורן.[10]

עוד ב-1956 הופיע ברט בברודוויי במחזה "ריצ'רד השני" בתפקיד דוכס אומרל.[11] ב-1959 היה לו תפקיד ראשי כזמר בדמות ארצ'י פורסיית במחזמר "מריגולד" שהוצג בווסט אנד. בנוסף ב-1959 גילם את המלט; אבל, במחשבה נוספת, בתוכנית תיעודית של BBC2, אמר ברט "אני לא חושב שהייתי טוב בתפקיד המלט. אני חושב שהייתי צעיר מדי. צעיר מדי באופן אינטלקטואלי, צעיר מדי באופן פילוסופי. הייתי גיבור ביירוני. הייתי יפה תואר. היו לי איכויות, אבל הייתי מעדיף לראות גרסאות של אחרים. לא שכנעתי את עצמי". ברט גילם דמויות רבות במחזות קלאסיים, כולל כתריסר תפקידים שייקספיריים בתיאטרון אולד ויק, בניו יורק, ועוד ארבעה כשהיה חבר בתיאטרון המלכותי הלאומי בין השנים 1967 ל-1970.[12]

מתחילת שנות השישים של המאה העשרים נראה ברט לעיתים קרובות על מסכי הטלוויזיה. הוא כיכב במיני-סדרות כגון בתפקיד ד'ארטניאן ב"שלושת המוסקטרים (1966). תפקידו הבולט ביותר בסרט קולנוע היה בדמות פרדי איינספורד-היל בסרט "גבירתי הנאווה" מ-1964, שוב בכיכובה של אודרי הפבורן. אף על פי שברט שר היטב, כפי שהדגים כששיחק בתפקיד דנילו באופרטה "האלמנה העליזה" ששודרה ב-BBC בחג המולד ב-1968, את השירים בסרט שר הזמר ביל שירלי. באותה תקופה היה ברט מועמד להחליף את שון קונרי בתפקיד ג'יימס בונד, אבל הוא דחה את התפקיד, כי חשש שלשחק את 007 יפגע בקריירה שלו. במקומו לוהק לגלם את בונד השחקן ג'ורג' לייזנבי.[13]

חלק מהתפקידים שגילם היו תפקידים קומיים קלאסיים, כגון קפטן אבסולוט בגרסה הטלוויזיונית של המחזה "The Rivals" (מ-1970), ובסאניו במחזה "הסוחר מוונציה" מאת ויליאם שייקספיר (1970) בהפקה של התיאטרון הלאומי בבימויו של ג'ונתן מילר. בהפקה השתתפו לורנס אוליבייה (בתפקיד שיילוק) וג'ואן פלורייט (בתפקיד פורשה). המחזה עובד לטלוויזיה ב-1973 כשהשלושה מופיעים בתפקידים הראשיים. ברט התבדח על כך שכשחקן לעיתים רחוקות גילם דמויות מהמאה העשרים, ואף פעם לא דמויות בנות זמננו. אם כי הוא הופיע במספר תפקידי אורח בהן גילם דמויות עכשוויות כגון בסדרה "הברון" של ערוץ ITC מ-1967, ובסדרה "The Champions" מ-1967, בהן גילם דמויות של נבלים. עוד הופיע ברט בפרק בסדרה האמריקאית "The Incredible Hulk" ב-1977, וכיכב בתפקיד מקסים דה וינטר בעיבוד מ-1979 של "רבקה" על פי רומן באותו שם מאת דפנה דה מוריאה לצדה של ג'ואנה דייוויד.

הופעתו האחרונה של ג'רמי ברט בקולנוע הייתה בסרט "מול פלנדרס" משנת 1996 בכיכובה של רובין רייט. הסרט יצא לאקרנים כמעט שנה אחרי מותו של ברט.[10]

שרלוק הולמס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שברט הופיע בתפקידים רבים ומגוונים במשך הקריירה שלו, הוא זכור בעיקר מהופעתו בתפקיד שרלוק הולמס בסדרת הטלוויזיה של רשת גרנדה "הרפתקאותיו של שרלוק הולמס" ששודרה בין השנים 1984 ל-1994. הסרטים עובדו על ידי ג'ון הוקסוורת' ותסריטאים אחרים מהסיפורים המקוריים של סר ארתור קונאן דויל. גם עם החשש שלו להיות מזוהה עם התפקיד, הופיע ברט ב-41 פרקים של הסדרה, לצדם של דייוויד ברק ואחר כך אדוארד הרדוויק שגילמו את דוקטור ווטסון. ב-1988 הופיעו ג'רמי ברט ואדוארד הרדוויק על במת התיאטרון במחזה "סודו של שרלוק הולמס" בבימויו של פטריק גרלנד.

אחרי שקיבל את התפקיד (עליו אמר ברט "הולמס הוא התפקיד הקשה ביותר ששיחקתי – קשה יותר מהמלט או מקבת'), שיחק ברט במעט מאוד תפקידים אחרים. ברט שיחק לפני כן בתפקיד דוקטור ווטסון על הבמה לצדו של צ'רלטון הסטון שגילם את הולמס, בהפקה של "The Crucifer of Blood" משנת 1980 שהועלתה בלוס אנג'לס.[14]

ברט היה אובססיבי במטרה להביא יותר תשוקה לדמותו של הולמס. הוא הציג את המחוות המשונות של הולמס, כגון תנועת יד וצחוק קצר ואלים. הוא היה משליך את עצמו אל הקרקע כדי לחפש טביעת רגל "הוא היה מזנק על הרהיטים או קופץ אל מעקה של גשר ללא התחשבות בביטחונו האישי".[15]

העיבוד התיאטרלי "הסוד של שרלוק הולמס" שנכתב על ידי חברו של ברט, ג'רמי פול, הוצג בתיאטרון וינדהאם בווסט אנד הלונדוני בכיכובם של ברט ואדוארד הרדוויק בשנים 1988 וב-1989. אחר כך יצאה ההפקה לסיבוב הופעות.[12]

מבקרים רבים ציינו את הופעתו של ברט בתפקיד שרלוק הולמס כגרסה המועדפת עליהם ביותר.[16][17][18][19]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 במאי 1958 התחתן ברט עם השחקנית אנה מאסי (בתו של ריימונד מאסי). בנם דייוויד האגינס נולד ב-1959, והוא קריקטוריסט, מאייר וסופר.[20] ברט ומאסי התגרשו ב-22 בנובמבר 1962 אחרי שהיא טענה שהוא עזב אותה לטובת גבר.[21][22] בין השנים 1969 ל-1976 היה לברט קשר רומנטי עם השחקן גארי בונד, שנפטר חודש אחרי ברט.[23] בסוף שנות השבעים של המאה העשרים הייתה לו מערכת יחסים עם השחקן פול שנר (Paul Shenar).[24] ב-1976 התחתן ברט עם ג'ואן סאליבן וילסון שנפטרה מסרטן ביולי 1985.[25]

בסוף שנת 1986 הציג ברט שינויים במצבי הרוח שהבהילו את משפחתו וחבריו, ושכנעו אותו לפנות לאבחון וטיפול עבור מאניה דפרסיה, הידועה גם בשם הפרעה דו-קוטבית.[26] לברט ניתן טיפול בגלולות ליתיום. הוא חשש שלעולם לא ירפא, וכל חייו יצטרך לחיות עם המחלה, לבדוק את הסימנים ולהתמודד עם ההפרעה.[27] הוא רצה לחזור לעבוד, לגלם שוב את הולמס.

הפרק הראשון שצולם אחרי שחזר לעבודה היה עיבוד של שעתיים ל"חותם הארבעה" בשנת 1987. מאז השינויים בהופעתו ובהתנהגותו של ברט התגלו לאט לאט בהמשך הסדרה. אחת מתופעות הלוואי של גלולות הליתיום היא עצירת נוזלים, הוא העלה במשקל. התרופות גם האטו אותו.[28] לדברי אדוארד הרדוויק, ברט עישן כשישים סיגריות ליום, "מה שלא הועיל לבריאותו".[29] היו לו גם בעיות בלב, שגודלו היה כפול מלב רגיל.[30] הוא סבל מקשיים בנשימה ונזקק למסכת חמצן. אבל ההערה היחידה שלו הייתה "יקירי, ההצגה חייבת להימשך".[31]

בעשור האחרון של חייו אושפז פעמים אחדות בבית חולים, ובריאותו התרופפה באופן מוחשי, כפי שנראה כששיחק בעונות האחרונות של "שרלוק הולמס".

ברט נפטר ב-12 בספטמבר 1995 בביתו בקלפהם שבלונדון מאי-ספיקת לב. מסתמי הלב הצטלקו בשל קדחת שיגרונית שהתפתחה אצלו בילדותו.[30] גופתו נשרפה ואפרו נמסר למשפחה.

אחד מאחיו, ג'ון, שהיה כומר, הספיד אותו בטקס האזכרה שנערך ב-29 בנובמבר 1995.

תפקידים בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
1956 ריצ'רד השני King Richard II דוכס אומרל תיאטרון וינטר גרדן
1956 מקבת' Macbeth מלקולם תיאטרון וינטר גרדן
1956 רומיאו ויוליה Romeo and Juliet פריס תיאטרון וינטר גרדן
1956 טרוילוס וקרסידה Troilus and Cressida טרוילוס תיאטרון וינטר גרדן
1961 המלט Hamlet המלט אוקספורד פלייהאוס / תיאטרון רויאל סטרנד
1964 ממלא המקום The Deputy האב ריקרדו פונטאנה תיאטרון ברוקס אטקינסון
1967 כטוב בעיניכם As You Like It אורלנדו התיאטרון המלכותי הלאומי
1978 דרקולה Dracula הרוזן דרקולה תיאטרון מרטין בק
1985 Aren't We All? ויליאם טטהאם הנכבד תיאטרון ברוקס אטקינסון
1988 סודו של שרלוק הולמס The Secret of Sherlock Holmes שרלוק הולמס תיאטרון וינדהאם

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
1954 סוונגאלי Svengali פייר ללא קרדיט
1956 מלחמה ושלום War and Peace ניקולאי רוסטוב
1962 The Wild and the Willing אנדרו גילבי
1963 The Very Edge מולן – הפולש
1963 Girl in the Headlines ג'ורדן ברקר
1964 גבירתי הנאווה My Fair Lady פרדי איינספורד-היל
1964 Act of Reprisal הארווי פרימן
1971 ניקולס ואלכסנדרה Nicholas and Alexandra ללא קרדיט
1978 מגע המדוזה The Medusa Touch אדוארד פאריש
1981 The Secret of Seagull Island דייוויד מלקולם
1995 כלבים שוטים ואנגלים Mad Dogs and Englishmen טוני ורנון-סמית'
1996 מול פלנדרס Moll Flanders אביו של האמן תפקיד אחרון בקולנוע

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
1962 The Ghost Sonata הסטודנט
1962 Dinner with the Family
1966 Chopin and George Sand - The Creative Years שופן
1968 The Merry Widow
1969 בעל אידיאלי An Ideal Husband ויקונט גורינג
1973 הסוחר מוונציה The Merchant of Venice בסניו
1974 ג'ני: ליידי רנדולף צ'רצ'יל Jennie: Lady Randolph Churchill הרוזן קארל קינסקי סדרת טלוויזיה (2 פרקים)
1974 Haunted: The Ferryman שרידן אוון
1975 The Prodigal Daughter
1976 תמונתו של דוריאן גריי Picture of Dorian Gray בזיל הלווארד סרט טלוויזיה
1979 רבקה Rebecca מקס דה וינטר מיני-סדרה
1981 מאדאם איקס Madame X ד"ר טרנס קית'
1981 מקבת' Macbeth מקבת'
1981 The Good Soldier אדוארד אשבורנהם
1982 The Barretts of Wimpole Street רוברט בראונינג
1983 Number 10 ויליאם פיט הבן
1984 מות ארתור Morte d'Arthur המלך ארתור
1985 פלורנס נייטינגייל Florence Nightingale ויליאם נייטינגייל
1985 Deceptions בריאן פוקסוורת'
1987 חותם הארבעה The Sign of Four שרלוק הולמס
1988 כלבם של בני בסקרוויל The Hound of the Baskervilles שרלוק הולמס

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Barnes, Alan (2002). Sherlock Holmes on Screen. Reynolds & Hearn Ltd. ISBN 1-903111-04-8.
  • Cox, Michael (1999). A Study in Celluloid: A Producer's Account of Jeremy Brett as Sherlock Holmes. Rupert Books. ISBN 1-902791-04-5.
  • Manners, Terry (2001). The Man Who Became Sherlock Holmes - The Tortured Mind of Jeremy Brett. London: Virgin Publishing Ltd. ISBN 0-7535-0536-3.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'רמי ברט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Jeremy Brett, an Unnerving Holmes, Is Dead at 59". The New York Times. 14 ספט' 1995. נבדק ב-11 נוב' 2017. {{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל)
  2. ^ "Index entry". FreeBMD. ONS. נבדק ב-6 ביולי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Jeremy Brett biography". הניו יורק טיימס. אורכב מ-המקור ב-20 באוקטובר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Pease, Charles E. G. (19 בנובמבר 2015). "The Descendants of James Cadbury" (PDF). pennyghael.org.uk. p. 19. נבדק ב-5 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Huggins of Berkswell Grange". Burke's Landed Gentry. 1952.
  6. ^ V&A, Theatre and Performance Special Collections, Elsie Fogerty Archive, THM/324
  7. ^ Angelini, Sergio (1981). "Brett, Jeremy (1933–1995)". Who's Who in the Theatre (17th ed.). Gale Research – via BFI Screenonline.
  8. ^ Morley, Sheridan (27 באפריל 1997). "The curse of being Conan". The Sunday Times. p. 5. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Slide, Anthony (1996). Some Joe You Don't Know: An American Biographical Guide to 100 British Television Personalities. Greenwood Press.
  10. ^ 1 2 "Filmography: Brett, Jeremy". Film & TV Database. British Film Institute. נבדק ב-16 באוגוסט 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Richard II". Contemporary Theatre, Film, and Television. GALE. 15. 1996.
  12. ^ 1 2 "Jeremy Brett his work: Theatre listing". bafta4jb. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ seanpmccabe407, Author (16 במאי 2018). "The Men Who Could Have Been Bond". TIME TO BOND (באנגלית). {{cite web}}: (עזרה); |first1= has generic name (עזרה)
  14. ^ Eyles, Allen (1986). Sherlock Holmes: A Centenary Celebration. Harper & Row. p. 86. ISBN 0-06-015620-1.
  15. ^ Cox 1999, p. 22.
  16. ^ Richards, Andy (18 בספטמבר 2016). "Did Sherlock Holmes kill Midland actor Jeremy Brett, the man who played him?". Birmingham Mail. Reach PLC. נבדק ב-23 במאי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ Sirkin, Austin. "Which Actor Is the Best Sherlock Holmes?". steampunk.wonderhowto.com. נבדק ב-23 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Morris, Jonathan. "Sherlock Holmes: His Best and Worst – The Antiscribe Overview". antiscribe.com. נבדק ב-23 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Kirby, William. "My Best Sherlock Holmes". criminalelement.com. נבדק ב-23 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Hagestadt, Emma (3 בנובמבר 2001). "David Huggins: Public faces in private places". The Independent. אורכב מ-המקור ב-10 באוגוסט 2011. נבדק ב-12 באפריל 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Massey, Anna (2006). Telling Some Tales. London: Hutchinson. ISBN 0-09-179645-8.
  22. ^ Davies, David Stuart (2006). Dancing in the Moonlight: Jeremy Brett. London: MDF The BiPolar Organisation.
  23. ^ Manners 2001, p. 130.
  24. ^ Graham, David (2007). Casting About: A Memoir. iUniverse. p. 265.
  25. ^ Manners 2001, p. 144.
  26. ^ Cox 1999, p. 112.
  27. ^ Manners 2001, p. 160.
  28. ^ Manners 2001, p. 204.
  29. ^ "Elementary My Dear Watson: An Interview with Edward Hardwicke (Part 2/2)". YouTube. 21 בינואר 2010. נבדק ב-9 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ 1 2 Manners 2001, p. 26.
  31. ^ Manners 2001, p. 207.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27רמי_ברט&oldid=37087565"