גאוגרפיה של ניו זילנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונת לווין של ניו זילנד. במרכז האי הצפוני ניתן לראות את אגם טאופו והר רואפהו וכן את הר אגמונט. באי הדרומי השלג מסמן את תוואי האלפים הדרומיים

ניו זילנד היא מדינת איים בדרום האוקיינוס השקט. היא מורכבת משני איים עיקריים - האי הצפוני (North island) והאי הדרומי (South island) שנקראים גם או טה-איקה-א-מאוי (Te-Ika-a-Maui) וטה-וואי-פוונאמו (Te Wai Pounamu) במאורית, וממספר איים קטנים יותר - האי סטיוארט (Stewart Island) ראקיאורה (Rakiura) בשפת המאורים, האי וואיהקה (Waiheke), גרייט ברייר (Great Barrier Island), איי צ'אסם (Chatham Islands) ומספר איים נוספים. האי הצפוני והאי הדרומי מופרדים על ידי מצר קוק. שטחה הכולל של ניו זילנד הוא 268,680 קמ"ר, גדול במעט מזה של בריטניה, קטן במעט מזה של איטליה וגדול פי 13 משטח ישראל (בגבולות הקו הירוק). לניו זילנד אין גבול יבשתי עם מדינה אחרת, המדינה הקרובה ביותר היא אוסטרליה הנמצאת כ-1600 ק"מ מצפון מערב לניו זילנד.

הנוף הניו זילנדי מגוון ונע בין הרים מושלגים, קרחונים, חופים זהובים, אזורים תרמיים, הרי געש פעילים, יערות גשם, מישורים נרחבים ועוד. עם זאת ישנם מאפיינים החוזרים כמעט בכל אזור במדינה, בין השאר נהרות ואגמים רבים (עקב כמות המשקעים הגדולה) וקו חוף ארוך ומלא בפיורדים ומפרצים.

האי הדרומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר קוק, ההר הגבוה ביותר בניו זילנד, תמונה מכיוון ההוקר ואלי (Hooker valley)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האי הדרומי

האי הדרומי הוא הגדול מבין איי ניו זילנד, שטחו הוא 151,215 קמ"ר והוא חצוי לאורכו על ידי האלפים הדרומיים בהם נמצאת הפסגה הגבוהה בניו זילנד, הר קוק (3,754 מטר) ו-18 פסגות נוספות מעל לגובה של 3000 מטר. האלפים הדרומיים קרובים לחוף המערבי והמדרונות שלהם מגיעים כמעט עד לקו החוף, ממזרח לאלפים ישנם מישורים נרחבים המאכלסים את רוב תושבי האי. האלפים הדרומיים נוצרו כתוצאה מתנועה של לוחות טקטוניים והתנגשות של לוח האוקיינוס השקט עם הלוח האוסטרלי, שני גורמים נוספים שהשפיעו רבות על עיצוב האי הדרומי הם כמות המשקעים הגדולה - שיצרה אגמים ונהרות רבים וכן תנועה של קרחונים, בעיקר בעידן הקרח האחרון שיצרו רבים מהפיורדים והמצרים המפותלים בצפון ובדרום מערב האי.

האי הצפוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האי הצפוני

האי הצפוני הוא השני בגודלו ושטחו הוא 113,729 קמ"ר. האי הצפוני מאופיין באזורי פעילות געשית שנוצרו משקיעה של לוח האוקיינוס השקט מתחת ללוח האוסטרלי, לכל אורך האי פזורים הרי געש פעילים ואזורים של פעילות תרמית. במרכזו של האי הצפוני שוכן אגם טאופו, האגם הגדול ביותר בניו זילנד, דרומית אליו נמצא רואפהו, ההר הגבוה ביותר באי הצפוני, שהתפרץ לאחרונה באמצע שנות התשעים. במערב האי נמצא הר אגמונט (טאראנאקי), חרוט כמעט מושלם המתרומם מתוך אזור מישורי.

שטחים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט לשני האיים המרכזיים שייכים לניו זילנד מאות איים קטנים יותר, רובם הגדול אינו מאוכלס ונמצא בסמוך לאיים הגדולים. בין האיים הללו נמנים האי סטיוארט הממוקם 30 ק"מ מדרום לאי הדרומי, איי צ'סאם הממוקמים כ-500 ק"מ מזרחית לאי הדרומי והאיים הפולינזיים איי קוק, טוקלאו וניווה הממוקמים בדרום האוקיינוס השקט, כ-3000 ק"מ מצפון מזרח לאי הצפוני. ניו זילנד טוענת גם לבעלות על שטח חסות רוס, גזרה מאנטארקטיקה ומספר איים הסמוכים לה.

האי סטיוארט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האי סטיוארט

האי סטיוארט הוא האי השלישי בגודלו בניו זילנד ושטחו הוא 1,746 קמ"ר, הוא ממוקם כ-30 ק"מ מדרום לאי הדרומי ומופרד ממנו על ידי מיצר פובו (Foveaux Strait). רוב האי מכוסה בצמחיה עבותה וחלקו הצפוני בוצי ברובו, הפסגה הגבוהה ביותר באי היא הר אנגלם (Mt Anglem) המתנשא לגובה של 979 מטר. באי מתגוררים כ-236 תושבי קבע והיישוב היחיד הוא העיירה אובן, כל שטחו של האי מוכרז כפארק לאומי.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת הקיץ נמשכת מדצמבר ועד פברואר, והחורף - מיוני ועד אוגוסט. האקלים הרגיל במדינה הוא נוח, ולעתים נדירות חורג מ-30 מעלות צלזיוס כלפי מעלה או מ-0 מעלות כלפי מטה. בבירה ולינגטון הטמפרטורה הממוצעת נעה בין 6 ל-20 מעלות. כמות המשקעים רבה, ונעה ברוב האזורים בין 600 ל-1,800 מ"מ בשנה. באזורים מסוימים, בעיקר בחוף המערבי של האי הדרומי כמות המשקעים מגיעה אף ל-12,000 מ"מ בשנה.

פארקים לאומיים ושמורות טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פארקים לאומיים בניו זילנד

כמעט שליש משטחה של ניו זילנד,יותר מ-80,000 קמ"ר מוכרזים כפארקים לאומיים או שטחים אחרים המוגנים מסיבות סביבתיות, תרבותיות, היסטוריות או מדעיות. בניו זילנד מוכרזים 14 פארקים לאומיים, המשתרעים על שטח של כ-25,000 קמ"ר. הפארק הלאומי טונגרירו הוכרז ב-1887 והיה הפארק הלאומי הראשון בניו זילנד, הפארק הלאומי הגדול ביותר בניו זילנד הוא הפארק הלאומי פיורדלנד בדרום האי הדרומי, שטחו הוא 12,519 קמ"ר והוא אחד הפארקים הלאומיים הגדולים בעולם. בנוסף לפארקים הלאומיים קיימות בניו זילנד 20 שמורות יער בשטח כולל של 18,000 קמ"ר, כ-3500 שמורות טבע קטנות בשטח כולל של 15,000 קמ"ר ו-21 שמורות ימיות.

המשרד לשימור (Department of Conservation - DOC) הוקם ב-1987 ומאז מנהל את כל הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע בניו זילנד, אחראי על פרויקטים של שיקום סביבתי, שימור מינים, הגנה מפני שריפות, סימון ואחזקת מסלולי טיול, מתקני קמפינג ובקתות ללינה בטרקים.

הפארקים הלאומיים בניו זילנד הם (מצפון לדרום) -

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי ניו זילנד
איי קוק · טוקלאו · ניו זילנד · ניואה · שטח חסות רוס דגל ניו זילנד