הרבי הנקוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרבי הנקוק בהופעה, 2010

הרברט ג'פרי "הרבי" הנקוקאנגלית: Herbert Jeffrey "Herbie" Hancock; נולד ב-12 באפריל 1940) הוא מוזיקאי ג'אז ומלחין זוכה פרס הגראמי משיקגו, אילינוי. הנקוק הוא מהפסנתרנים המצליחים והמשפיעים ביותר בתולדות הג'אז. הוא אימץ אלמנטים של רוק, פאנק וסול יחד עם אלמנטים יותר חופשיים מן הג'אז.

כחלק מה-Second Great Quintet של מיילס דיוויס, הנקוק סייע בהגדרת מחלקת הקצב בג'אז, והיה אחד מן הארכיטקטים של צליל ה"פוסט בופ". מאוחר יותר הוא נהיה אחד ממוזיקאי הג'אז הראשונים שעשו שימוש בסינטיסיזרים ופאנק. למרות כל חדשנותו, המוזיקה של הנקוק נשארת לרוב מלודית ומאוד נגישה. רבות מיצירותיו חצו את הגבול ונהיו למוצלחות בקרב ציבור הפופ.
יצירותיו המוכרות ביותר של הנקוק כוללות את "Cantaloupe Island" "Watermelon Man" "Maiden Voyage" "ו-"Rockit".

נערותו ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה למוזיקאי ג'אז רבים, הנקוק החל את דרכו המוזיקלית עם חינוך קלאסי, אותו החל בגיל 7. כישרונו זוהה כבר בגיל צעיר, והוא ניגן את החלק הראשון מהקונצ'רטו ה-5 של מוצרט לפסנתר ברה מז'ור בקונצרט לצעירים יחד עם התיזמורת הסימפונית של שיקגו בגיל 11.

במשך שנות העשרה שלו הנקוק לא זכה לחינוך בכיוון מוזיקת הג'אז. הוא החל לפנות לכיוון זה כאשר שמע את הקלטותיהם של אוסקר פיטרסון ושל ג'ורג' שירינג. פסנתרנים נוספים מהם הושפע היו מק'קוי טיינר, ווינטון קלי וביל אוונס. בנוסף לכך הוא חקר את יצירותיהם של מיילס דיוויס, ג'ון קולטריין ולי מורגן.

לאחר שהעביר הנקוק שלוש וחצי שנים בלימוד מוזיקה והלחנה במכללת גרינל (בה קיבל תואר שני כפול במוזיקה והנדסת חשמל), החל הנקוק להופיע כמקצוען. הוא הפך במהירות לפסנתרן מוערך מאוד, וניגן יחד עם פיל וודס ואוליבר נלסון. הוא הקליט את אלבום הסולו הראשון שלו "Takin' Off", אלבום שעמד לתפוס את תשומת לבו של מיילס דיוויס, שעבד באותו הזמן על בניית הרכב חדש.

החמישייה של מיילס דיוויס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקוק קיבל חשיפה רבה בשנת 1963, כאשר הצטרף ל-"Second Great Quintet" של מיילס דיוויס. הרכב זה היה אוסף של כישרונות צעירים, שאותם בחר דיוויס אישית. דיוויס ראה בהנקוק את אחד הכישרונות הצעירים המבטיחים ביותר. מחלקת הקצב שאירגן דיוויס הייתה צעירה מאוד אך מאוד בולטת בכישרונה. היא כללה את הבסיסט רון קרטר, המתופף בן ה-17 טוני ויליאמס ואת הנקוק על הפסנתר. חבורה זו זכתה לשבחים רבים הודות ליכולות החדשנות שלה וגמישותה. החמישייה של מיילס דיוויס בכללותו נחשב גם הוא לאחד מן האנסמבלים הטובים בתולדות הג'אז.

יחד עם וויליאמס ועם קרטר, הנקוק יצר מגוון גדול של רפרטואר קיצבי מסביב לחומר שהיה קיים כבר. מגמה זו הלכה והתגברה לתוך שנות השישים. תוך כדי עבודתו עם ההרכב הספיק הנקוק לבצע הקלטות רבות לבדו עבור "Blue Note Records", הן תחת שמו והן עבור אמנים אחרים דוגמת גרנט גרין, בובי הטצ'רסון, סם ריוורס, דונלד בירד, קני דורהאם, הנק מובלי, לי מורגן ופרדי האברד.

אלבומיו Empyrean Isles ו-Maiden Voyage הפכו להיות שניים מתקליטי הג'אז המשפיעים ביותר בשנות השישים, תוך שהם זוכים לשבחים אודות חדשנותם. בתקופה זו הקליט גם את הפסקול לסרטו של מיכלאנג'לו אנטוניוני, "יצרים", הראשון מבין פסי קול רבים, שהוא עתיד להקליט.

דיוויס החל לשלב במוזיקה שלו אלמנטים של רוק ומוזיקה פופולרית. הנקוק, למרות התנגדות ראשונית, החל לנגן על פסנתר חשמלי בסיועו של דיוויס. הוא התרגל במהירות לשינוי, שילווה אותו בהמשך דרכו המוזיקלית. ב-1968 עזב הנקוק את ההרכב של דיוויס כדי ליצור את השישיה שלו. הגורם הרשמי לעזיבה הייתה סילוק, מכיוון שאיחר לחזור מירח הדבש שערך בברזיל. למרות הסילוק המשיך הנקוק להקליט יחד עם דיוויס בתקליטיו הבאים.

פאט אלברט ומוואנדישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969 עזב הנקוק את חברת התקליטים בלו נוט, וכתב את האלבום "Fat Albert Rotunda" לכבוד תוכניתו של ביל קוסבי "פאט אלברט". האלבום כלל ברובו מוזיקת רית'ם אנד בלוז, אך היו בו גם נגיעות של ג'אז. הוא הפך לאוהד מושבע של כלי נגינה חשמליים והחל לאסוף ולעבוד עם מגוון של כלים שהופיעו לצד הכלים האקוסטיים הרגילים באלבומיו הבאים.

ניסיונותיו הראשונים של הנקוק עם מוזיקה אלקטרונית היו בסקסטט שהקים, אשר הוציא שלושה אלבומים- Mwandishi, Crossings ו-Sextant. שלושת האלבומים זכו עם השנים לכינוי "אלבומי המוואנדישי". פירוש המלה בסווהילית הוא "יוצר".

הד האנטרס ודת' ויש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תקופת אלבומי המוואנדישי החל הנקוק לפנות לכיוון הפאנק, הן מסיבות כלכליות והן מתחושת חוסר מנוחה יצירתית. הוא פירק את הסקסטט שלו והקים הרכב חדש בשם ה"הד האנטרס" (ציידי ראשים), שאיתם הוציא אלבום שהפך ללהיט ונחשב גם היום עדיין לאלבום מקורי וחדשני. הנקוק ספג ביקורת רבה מצד מעריציו על המעבר מג'אז לפאנק, אך אלה עם הזמן התבדו. בשנים 1973 - 1975 המשיך הנקוק להקליט פסי קול ולהופיע עם להקתו.

חזרה למקורות: VSOP ו-Future Shock[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף שנות השבעים ותחילת השמונים הופיע הנקוק עם הקוינטט שלו בשם VSOP, שכלל את כל חברי הקוינטט עוד מימיו של מיילס דיוויס פרט לדיוויס עצמו. כן הוא הקליט יחד עם מגוון גדול של אומנים לתוך שנות השמונים ביניהם וינטון מרסליס, טוני ויליאמס, ג'אקו פסטוריוס, רון קרטר וצ'יק קוריאה, שהחליף אותו עם עזיבתו את ההרכב של דיוויס. ב-1983 זכה הנקוק בגראמי עבור הלהיט Rockit אותו כתב, מתוך אלבומו Future Shock.

שנות ה-90 ועד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש שנים לאחר צאת אלבומו Perfect Machine נפטר מורו ומדריכו מיילס דיוויס. יחד עם חברי ההרכב המקורי בו ניגנו עם מיילס, הקליט הנקוק אלבום מחווה לדיוויס, שזכה בפרס הגראמי עבור ההרכב הטוב ביותר. אלבומו הבא של הנקוק Dis is da Drum יצא לאור בשנת 1994, והראה את חזרתו לכיוון האסיד ג'אז.

ב-1995, יחד עם הרכב רווי כוכבים, הוציא אלבום בו בוצעו גרסאות לשירים של נירוונה, סטיבי וונדר, החיפושיות, פרינס, פיטר גבריאל ואחרים. ב-1997 הוציא אלבום יחד עם ווין שורטר בשם 1+1 שזכה להצלחה גדולה. ב-1998 הוציא הנקוק אלבום בשם Gershwin's World שכלל בתוכו ביצועים ליצירותיו של ג'ורג' גרשווין בשיתוף כוכבים אורחים דוגמת ג'וני מיטשל וסטיבי וונדר.לסיבוב ההופעות בין 3 השנים של האלבום ליהק הנקוק את הסקסופוניסט הישראלי אלי דג'יברי.

ב-2005 הוציא אלבום בשם Possibilities, שכולל דואטים יחד עם קרלוס סנטנה, פול סיימון, אנני לנוקס, ג'ון מאייר, קריסטינה אגילרה וסטינג. האלבום היה מועמד לגראמי בשתי קטגוריות, אך לא זכה באף אחת מהן.

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]