בי בי קינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בי בי קינג
B. B. King
מידע כללי
תאריך לידה 16 בספטמבר 1925
מקום לידה איטה בנה, מיסיסיפי
מוקד פעילות ארצות הברית
תאריך פטירה 14 במאי 2015 (בגיל 89)
שנות פעילות 1948 - 2015
סוגה בלוז
כלי נגינה זמרה, גיטרה חשמלית
חברת תקליטים Geffen/Interscope/Universal, Bullet Records, RPM Records, Crown, ABC, MCA, Reprise/Warner Bros., Virgin/EMI'

בִּי־בִּי קינגאנגלית: B. B. King;‏ 16 בספטמבר 1925 - 14 במאי 2015) הוא שם הבמה של ריילי בִּי קינג (Riley B. King), אמן בלוז אמריקני שפעל במחצית השנייה של המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21. נחשב אחד מגדולי אמני הבלוז. בצד חשיבותו כאחד מהגיטריסטים המובילים בסוגת הבלוז, שילב לעתים במוזיקה שלו גם מוזיקת פופ וסווינג. קינג נחשב גם כזמר מרגש,‏[1] ושמר על ייחוד בכך שאיננו שר בשעה שהוא מנגן ואינו מנגן בשעה שהוא שר.‏[2]

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בי בי קינג מופיע בגרמניה ב-1971

קינג נולד באיטה בנה (Itta Bena), עיירה קטנה במדינת מיסיסיפי שבארצות הברית. גדל במיסיסיפי של שנות ה-30, עת ארצות הברית החלימה מהשפל הכלכלי והמשברים שפקדו אותה בסוף שנות ה-20. החברה האמריקאית, על רבדיה, התפלגה למעמדות ייחוס ומדיניות הפרדה על רקע גזעי, בעיקר במדינות הדרום. קינג גדל עם אמו וסבתו בבית עני, בו כל בני הבית עבדו מילדות בעבודות כפיים אופייניות (קציר, כותנה, חקלאות וכיוצא בזה). מגיל צעיר, כך הוא מעיד על עצמו, נרקם קשר בינו לבין מוזיקת הבלוז והג'אז להם נחשף דרך הרדיו ועם הגיעו העירה, לרוב למטרות פריקת סחורה ומכירתה. אמנים כגון טי-בון ווקר (T-Bone Walker) וצ'ארלי כריסטיאן (Charlie Christian), כיכבו ברדיו. הבמה הראשונית שניתנה לקינג לביטוי אהבתו וכישרונו הייתה בכנסייה, כחלק מהרכבי הגוספל המסורתיים במיסת יום ראשון. קינג פיתח את כישוריו המוזיקליים במידה מספקת כדי לעבוד כזמר רחוב, ועד מהרה הסיק שתזרימי הפרוטות ברחוב רווחיים בהרבה מהתשלום הזעום שקיבל בעבודות הכותנה המייגעות.

בגיל 21 עבר לממפיס, טנסי, בירת מוזיקת הבלוז, הג'אז והקאנטרי, שבאותן שנים עברה התפתחות משמעותית בשל המוני הצעירים שנהרו אליה מרחבי ארצות הברית. בעשותו כן על מנת להמשיך לפתח את כישוריו, ביסס במהרה קריירה מוזיקלית ייחודית בעלת טכניקה אופיינית, ואט אט רכש את מקומו כנגן בתרבות ה-J&B. שם גם רכש את כינויו .B.B (ראשי תיבות של הכינוי Blues Boy").‏[1] הוא קיבל תוכנית משלו בתחנת הרדיו "WDIA" שהפכה, בזכות הפופולריות שלה, מפינה בת 10 דקות לתוכנית של שעה.

שנות ההקלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1949 החל קינג להקליט בלוס אנג'לס תחת חוזה ב-RPM תקליטים. הקלטות ישנות רבות של קינג הוקלטו על ידי סם פיליפס, שמאוחר יותר הקים את חברת התקליטים סאן רקורדס. בשנות ה-50 הפך קינג לאחד השמות החשובים ביותר בתעשיית ה-R&B, כשבאמתחתו להיטים רבים, בהם: "You Know I Love You," "Woke Up This Morning," "Please Love Me," "When My Heart Beats like a Hammer," "You Upset Me Baby," "Every Day I Have the Blues," "Sneakin' Around," "Ten Long Years," "Bad Luck," "Sweet Little Angel," "On My Word of Honor," ו-"Please Accept My Love". בשנת 1962 חתם קינג בחברת ABC - פרמאונט.

בשנת 1964 הקליט קינג את אלבומו המפורסם והחשוב "Live At Regal" באולם ריגל שבשיקגו.

קינג הצליח לראשונה מעבר לגבולות הבלוז בשנת 1969 עם שירו של רוי הוקינס "The Thrill Is Gone", שהפך ללהיט גם במצעדי הפופ וגם במצעדי ה-R&B.

קינג זכה להכרה גם בעולם הרוק כאשר הצטרף ללהקת הרולינג סטונס בשנת 1969 בפרסומת לסיבוב ההופעות האמריקאי שלהם. הכניסה למיינסטרים של קינג המשיכה גם בשנות ה-70, כאשר שיריו like "To Know You Is to Love You" ו-"I Like to Live the Love" מהשנים 1951-1955 נחלו הצלחה במצעד הבילבורד. קינג הופיע במצעד ה-R&B מספר רב של פעמים, 74 מופעים.

שנות המיינסטרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80, ה-90 והעשור הראשון של המאה ה-21, הקלטותיו של קינג ראו פחות ופחות אור, אך עם זאת המשיך בקריירה פעילה. הוא השתתף במספר תוכניות טלוויזיה וסרטים, והופיע כ-300 פעמים בשנה. בשנת 1988 הגיע לקהל יעד חדש בזכות הסינגל "When Love Comes To Town", יחד עם להקת הרוק האירית "U2" באלבומם "Rattle and Hum". בשנת 2000 חבר קינג לגיטריסט הבריטי אריק קלפטון, ויחד הקליטו את האלבום "Riding With the King".

בשנת 2003 חלק במה משותפת עם להקת הרוק "Phish" בניו ג'רזי, כשהוא מנגן שלושה מלהיטיו ומנגן ג'אם סשן עם הלהקה למעלה מ-30 דקות.

ביוני 2006 הציג קינג מזכרת משידור הרדיו הראשון שלו בבניין Three Deuces שבגרינווד, מיסיסיפי. שבה החותם הרשמי של Mississippi Blues Trail הוקם.

במשך השנים, למעלה ממאה הופעות של קינג שודרו, במלואן או בחלקן, בשידורי רדיו וטלוויזיה בארצות רבות. לקינג היה רישיון טיס, הוא נהנה להמר, וידוע כצמחוני, שאינו שותה אלכוהול ואינו מעשן. באחרית ימיו חי עם מחלת הסוכרת למעלה מעשר שנים והופיע בפרסומות למוצרים למניעת סוכרת.

לוסיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא ברק אובמה ובי בי קינג שרים בבית הלבן, פברואר 2012

לוסיל היא אחד מסמליו המסחריים המפורסמים ביותר של קינג, ושל תעשיית המוזיקה כולה. מדובר בגיטרת גיבסון מדגם Es-335 עם חוגה לשליטה בפידבק.

סיפורה של לוסיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949, ניגן קינג באולם אירועים בטוויסט, ארקנסו. כדי לחמם את האולם הוצבה בו חבית עם נפט, דבר שכיח באותם ימים. במהלך המופע החלו שני גברים לריב; תוך כדי המריבה נפלה החבית והנפט נשפך והתחיל לבעור, ויושבי האולם נאלצו לפנותו. ברגע שיצאו כולם מהאולם נזכר קינג ששכח את הגיטרה שלו באולם הבוער. הוא נכנס לאולם דרך הלהבות כדי להציל את הגיטרה, גיטרה אקוסטית של גיבסון. שני אנשים מתו באותה שרפה. למחרת גילה קינג ששני הגברים רבו על בחורה בשם לוסיל, והוא החליט לקרוא לגיטרה שלו על שם אותה לוסיל. בהמשך הקריירה המשיך קינג לקרוא "לוסיל" כל גיטרה בה השתמש, תזכורת לכך שלעולם אין לעשות מעשה מטורף כמו להיכנס לאולם בוער רק בשביל גיטרה.

לוסיל המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קינג ניגן על גיטרות מחברות שונות במהלך חייו, בין היתר הוא ניגן גם על טלקסטר של חברת פנדר בהקלטותיו בחברת RPM. יחד עם זאת, הוא ידוע בעיקר בשל שימושו בגיטרת הגיבסון ES-335 השחורה שלו.

גיבסון לוסיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1981 חברת הגיטרות גיבסון הוציאה לשוק דגם על שם לוסיל. ההבדל הגדול ביותר בין הדגם "לוסיל" לבין הדגם ES-335 שעליו היא מבוססת הוא שבצוואר הגיטרה ובראש הגיטרה מודפס הלוגו לוסיל, אין בה חורי F (חורים המעוצבים כמו האות F, אשר נמצאים בגיטרות נפח ומטרתם לספק תהודה) לפי בקשתו של קינג, צוואר הגיטרה עשוי מעץ מייפל במקום מהגוני כדי להעניק לגיטרה סאונד מעט בהיר וחד יותר, וכן ישנה חוגה ששולטת בפידבק של הגיטרה.

גיבסון "לוסיל הקטנה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 חברת גיבסון הציגה את הדגם Little Lucille, וריאציה על הדגם Blueshawk של גיבסון. היא שונה מדגם Blueshawk בכך שאין לה חורי F, יש לה גשר מסוג Tune-o-matic, ו-tailpiece מדגם TP-6 stop.

דגם זה אינו זמין יותר למכירה בחברת גיבסון, כמו כן גם הדגם עליה היא מבוססת ה-Bluehawk.

הערכה, כבוד ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה אלבום
2006 B.B. King and Friends for 80
2003 A Christmas Celebration of Hope
2001 Riding with the King
2000 Blues on the Bayou
1994 Blues Summit
1992 Blues at the Appollo
1991 Live at San Quentin
1986 My Guitar Sings the Blues
1984 Blues 'N' Jazz
  • בשנת 1982 זכה בקטגוריית "אתני או פולק הטוב ביותר" עבור "There Must Be a Better World Somewhere".
  • ב-1997 זכה בגראמי על "מופע הרוק הטוב ביותר" עבור "SRV Shuffle".
  • ב-1971 זכה בפרס "המופע הגברי הטוב ביותר ב-R&B" עבור "The Thrill is Gone".
  • פרס "היכל התהילה של הגראמי" ניתן ל-"The Thrill is Gone" ב-1998.
  • קינג זכה בפרס "Kennedy Center Honors" ב-1995.

הופעותיו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1971 הופיע קינג בישראל, בקולנוע אואזיס ברמת גן. הוא הופיע לראשונה בישראל מספר שנים קודם לכן, אך אין תיעוד לתאריך ולמקום.

בשנת 1990 הופיע קינג פעם נוספת בישראל. ההופעה התקיימה באולם הסינרמה בתל-אביב ובבנייני האומה בירושלים.

בשנת 1996 הופיע קינג פעם נוספת בישראל, בבנייני האומה בירושלים.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. King of the Blues (1960)
  2. My Kind of Blues (1960)
  3. Live at the Regal 1965)
  4. Lucille (1968)
  5. Live and Well (1969)
  6. Completely Well (1969)
  7. Indianola Mississippi Seeds (1970)
  8. B.B. King In London (1971)
  9. Live in Cook County Jail (1971)
  10. Lucille Talks Back (1975)
  11. Midnight Believer (1978)
  12. Live "Now Appearing" at Ole Miss (1980)
  13. There Must Be a Better World Somewhere (1981)
  14. Love Me Tender (1982)
  15. Why I Sing the Blues (1983)
  16. B.B. King and Sons Live 1990)
  17. Live at San Quentin 1991)
  18. Live at the Apollo 1991)
  19. There is Always One More Time 1991)
  20. Deuces Wild 1997)
  21. Riding with the King 2000)
  22. Reflections 2003)
  23. The Ultimate Collection 2005)
  24. (B.B. King & Friends: 80 (2005)
  25. One Kind Favor (2008)

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Miss Martha King" (1949, Bullet)
  • "Got the Blues" (1949)
  • "Mistreated Woman" (1950, RPM)
  • "The Other Night Blues" (1950)
  • "I Am" (1950)
  • "My Baby's Gone" (1950)
  • "B.B. Blues" (1951)
  • "She's a Mean Woman" (1951)
  • "Three O'Clock Blues" (1951)
  • "Fine-Looking Woman" (1952)
  • "Shake It Up and Go" (1952)
  • "Someday, Somewhere" (1952)
  • "You Didn't Want Me" (1952)
  • "Story from My Heart and Soul" (1952)
  • "Woke Up This Morning With A Bellyache" (1953)
  • "Please Love Me" (1953)
  • "Neighborhood Affair" (1953)
  • "Why Did You Leave Me" (1953)
  • "Praying to the Lord" (1953)
  • "Love Me Baby" (1954)
  • "Everything I Do Is Wrong" (1954)
  • "When My Heart Beats Like a Hammer" (1954)
  • "You Upset Me Baby" (1954)
  • "Sneaking Around" (1955) R&B: #14
  • "Every Day I Have the Blues" (1955) R&B: #8 1
  • "Lonely and Blue" (1955)
  • "Shut Your Mouth" (1955)
  • "Talkin' the Blues" (1955)
  • "What Can I Do (Just Sing the Blues)" (1955)
  • "Ten Long Years" (1955) R&B: #9 2
  • "I'm Cracking Up Over You" (1956)
  • "Crying Won't Help You" (1956) R&B: #15
  • "Did You Ever Love a Woman?" (1956)
  • "Dark Is the Night, Pts. I & II" (1956)
  • "Sweet Little Angel" (1956) R&B: #6
  • "Bad Luck" (1956) R&B: #3 3
  • "On My Word of Honor" (1956) R&B: #3
  • "Early in the Morning" (1957)
  • "How Do I Love You" (1957)
  • "I Want to Get Married" (1957) R&B: #14
  • "Twoubles, Twoubles, Twoubles" (1957) R&B: #13 4
  • "(I'm Gonna) Quit My Baby" (1957)
  • "Be Careful with a Fool" (1957) Pop: #95 5
  • "The Keyblade to My Kingdom" (1957)
  • "Why Do Everything Happen to Me" (1958, Kent)
  • "Don't Look Now, But You Got the Blues" (1958)
  • "Please Accept My Love" (1958) R&B: #9
  • "You've Been an Angel" (1958) R&B: #16 6
  • "The Fool" (1958)
  • "A Lonely Lover's Plea" (1959)
  • "Time to Say Goodbye" (1959)
  • "Sugar Mama" (1959)
  • "Sweet Sixteen, Pt. I" (1960) R&B: #2
  • "You Done Lost Your Good Thing" (1960)
  • "Things Are Not the Same" (1960)
  • "Bad Luck Soul" (1960)
  • "Hold That Train" (1960)
  • "Someday Baby" (1961)
  • "Peace of Mind" (1961) R&B: #7 7
  • "Bad Case of Love" (1961)
  • "Lonely" (1962)
  • "I'm Gonna Sit Till You Give In" (1962, ABC)
  • "Down Now" (1962, Kent)
  • "The Road I Travel" (1963)
  • "The Letter" (1963)
  • "Precious Lord" (1963)
  • "How Blue Can You Get" (1964, ABC) Pop: #97 8
  • "You're Gonna Miss Me" (1964, Kent)
  • "Beautician Blues" (1964)
  • "Help the Poor" (1964, ABC) Pop: #98 8
  • "The Worst Thing in My Life" (1964, Kent)
  • "Rockabye Baby" (1964) Pop: #34 8
  • "The Hurt" (1964, ABC)
  • "Never Trust a Woman" (1964) Pop: #90 8
  • "Please Send Me Someone to Love" (1964)
  • "Night Owl" (1964)
  • "I Need You" (1965)
  • "All Over Again" (1965)
  • "I'd Rather Drink Muddy Water" (1965)
  • "Blue Shadows" (1965, Kent)
  • "Just a Dream" (1965)
  • "You're Still a Parallelogram" (1965, ABC)
  • "Broken Promise" (1965, Kent)
  • "Eyesight to the Blind" (1966)
  • "Five Long Years" (1966)
  • "Ain't Nobody's Business" (1966)
  • "Don't Answer the Door, Pt. I" (1966, ABC) R&B: #2 Pop: #72
  • "I Say in the Mood" (1966, Kent) R&B: #45
  • "Waitin' for You" (1966, ABC)
  • "Blues Stay Away" (1967, Kent)
  • "The Jungle" (1967)
  • "Growing Old" (1967)
  • "Blues for Me" (1968)
  • "I Don't Want You Cuttin' Off Your Hair" (1967, Bluesway)
  • "Shoutin' the Blues" (1968, Kent)
  • "Paying the Cost to Be the Boss" (1968, Bluesway) R&B: #10 Pop: #39
  • "I'm Gonna Do What They Do to Me" (1968) R&B: #26 Pop: #74
  • "The B. B. Jones" (1968) Pop: #98
  • "You Put It on Me" (1968) R&B: #25 Pop: #82 9
  • "The Woman I Love" (1968) R&B: #31 Pop: #94
  • "Get Myself Somebody" (1969)
  • "I Want You So Bad" (1969)
  • "Get Off My Back Woman" (1969) R&B: #32 Pop: #74 10
  • "Why I Sing the Blues" (1969) R&B: #13 Pop: #61
  • "Just a Little Love" (1969) R&B: #15 Pop: #76
  • "I Want You So Bad" (1969) R&B: #34
  • "The Thrill Is Gone" (1970) R&B: #3 Pop: #15
  • "So Excited" (1970) R&B: #14 Pop: #54
  • "Hummingbird" (1970) R&B: #25 Pop: #48
  • "Worried Life" (1970) R&B: #48
  • "Ask Me No Questions" (1970, ABC) R&B: #18 Pop: #40
  • "Chains and Things" (1970) R&B: #6 Pop: #45
  • "Nobody Loves Me But My Mother" (1971)
  • "Help the Poor" (1971, re-recording) R&B: #36 Pop: #90
  • "Ghetto Woman" (1971) R&B: #18 Pop: #40
  • "The Evil Child" (1971) R&B: #34 Pop: #97
  • "Sweet Sixteen" (1972, re-recording) R&B: #37 Pop: #93
  • "I Got Some Help I Don't Need" (1972) R&B: #28 Pop: #92
  • "Ain't Nobody Home" (1972) R&B: #28 Pop: #46
  • "Guess Who" (1972) R&B: #21 Pop: #62
  • "To Know You Is to Love You" (1973) R&B: #12 Pop: #38
  • "I Like to Live the Love" (1974) R&B: #6 Pop: #28
  • "Who Are You" (1974) R&B: #27 Pop: #78
  • "Philadelphia" (1974) R&B: #19 Pop: #64
  • "My Song" (1975)
  • "Friends" (1975) R&B: #34 11
  • "Let the Good Times Roll" (1976) R&B: #20
  • "Slow and Easy" (1977) R&B: #88
  • "Never Make a Move Too Soon" (1978) R&B: #19
  • "I Just Can't Leave Your Love Alone" (1978) R&B: #90
  • "Better Not Look Down" (1979) R&B: #30
  • "There Must Be a Better World Somewhere" (1981) R&B: #91
  • "Into the Night" (1985) R&B: #15
  • "Big Boss Man" (1985) R&B: #62
  • "When Love Comes to Town" (1988, with U2) Rock: #2 Pop: #68 12
  • "The Blues Come Over Me" (1992) R&B: #63
  • "Riding with the King" (2000, with Eric Clapton) Rock: #26

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]