כיכר ונדום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כיכר ונדום, ועמוד ונדום במרכזה
עמוד ונדום המנותץ ובריקדות בכיכר בזמן שלטון הקומונה הפריזאית. צילום של אנדרה אדולף אז'ן דסידרי
קומונרים מצטלמים למזכרת לצד פסל נפוליאון לאחר הריסות עמוד ונדום, בזמן הקומונה הפריזאית בשנת 1871

כיכר וַ‏נְדוֹ‏םצרפתית: place Vendôme) היא כיכר אופיינית לסגנון האורבניסטי הקלסי הצרפתי, שנמצאת ברובע הראשון של פריז, מצפון לגני טווילרי וממזרח לכנסיית המדלן. הכיכר נותרה עד היום בצורתה המקורית. במרכז הכיכר ניצב עמוד ונדום (colonne Vendôme); עמוד ברונזה בן 44 מטרים, שעוצב בסגנון עמוד טריאנוס ברומא ובראשו פסל של נפוליאון בלבוש קיסר רומאי, והוצב במקום בידי הקיסר הצרפתי לזכר ניצחונו בקרב אוסטרליץ.

אדריכל הכיכר הוא ז'יל ארדוּ‏אַ‏ן-מַ‏נְסַ‏ר, שהגה בשנת 1699 תוכנית עירונית מוקפדת שהייתה אמורה להתאים לבעלי הבתים באזור. חזיתות הבתים שסביב הכיכר נבנו בין השנים 1686-1720, וחלק גדול מהחזיתות סווג כאנדרטה לאומית. הכיכר קיבלה את השם "כיכר ונדום" במאה ה-17, על שם אוטל ונדום שניצב במקום. לפניכן נקרא המקום כיכר לואי הגדול (place Louis le Grand), ולפניכן כיכר קונקט (place des Conquêtes). בזמן המהפכה הצרפתית הוענק לכיכר השם כיכר פיק (place des Piques). בתקופת הקומונה הפריזאית, ב-1871, נקרא המקום כיכר האינטרנציונל (place Internationale), ובמהלכה נהרס עמוד ונדום על ידי הקומונרים, שראו בו סמל העריצות והמיליטריזם הנפוליואוני.

בכיכר נמצא משרד המשפטים הצרפתי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1677 קבוצה של פסקולנטים, בהם האדריכל ז'יל ארדואן מנסר, העלתה לראשונה את רעיון הקמתה של כיכר ונדום.

הפרויקט בשנת 1685[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1685, העלה לבואה (François Michel Le Tellier de Louvois) שוב את הרעיון וקנה את אוטל ונדום ואת מנזר הקפוצ'ינים שנמצאו מצפון לרחוב סנט-אונורה. במקומם הציעו האדריכלים ז'יל ארדואן-מנסר וז'רמן בופרן (Boffrand) לבנות כיכר מלבנית עצומה, פתוחה כולה לרחוב סנט-אונורה, שנועדה לאכלס מבני ציבור גדולים: הספרייה המלכותית, האקדמיות המלכותיות, היכל המטבעה, מלון השגרירים, ועוד.

הפרויקט בשנת 1699[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1699 ננטשה התוכנית הציבורית של שנת 1685 לטובת מיזם פרטי. המלך מכר את השטח וחזיתות הבתים, שנבנו לכבוד טקס החנוכה, נהרסו כדי לצמצם את פריסת הכיכר בעשרים מטרים מכל צד. הכיכר החדשה הוקפה בבתי מידות שנבנו מאחורי חזיתות אחידות בתכנונו של ארדואן-מנסר.

התוכנית הריבועית, בעלת פנים קטומים בפינות, הייתה סגורה עם נתיב אחד שחצה את הכיכר מצפון לדרום, וקישר את רחוב סנט אונורה עם שער מנזר הקפוצ'ינים.

בתקופת המהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1793 ל-1799 קיבלה הכיכר את השם "כיכר פיק" ( place des Piques). ב-13 באוגוסט נופץ פסל הפרש של לואי ה-14. לאחר רצח לואי מישל לפלטייה דה סן-פרז'ו, ב-20 בינואר 1793, שקולו הכריע בעד הוצאתו להורג של המלך לואי ה-16, הוזמן הצייר ז'אק-לואי דויד לארגן את טקס הלוויה.

במרכז הכיכר הוצב סן-פרז'ו עירום ומדמם, עטוף בפיסת בד שחשפה את פצעיו, על מעמד תחת תפאורה בסגנון עתיק, בחתימת ז'אק-לואי דויד.

התפתחויות מאוחרות יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ונדום הוקם בשנת 1810, במקום פסלו המנותץ של לואי ה-14, בידי האדריכלים ז'אק גונדואן וז'אן-בטיסט לפר, כחיקוי לעמוד טריאנוס שברומא, והורכב כמו מקבילו הרומאי מתבליטים. התבליטים, שפוסלו בידי אטיין ברז'ר, מציגים את המערכה של 1806.

בראש העמוד הוצב פסלו של נפוליאון בונפרטה, שפוסל בידי אנטואן-דני שודה (Antoine-Denis Chaudet). הפסל הוחלף בהעתק שיצר אוגוסט דומו (Auguste Dumont) בשנת 1873, לאחר שהפסל המקורי הופל ונותץ בידי בתקופת הקומונה הפריזאית.

בתי מידות בכיכר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלון ריץ בכיכר ונדום

בכיכר ונדום נמצאים בתי מידות (בצרפתית: hôtels particuliers) רבים, בהם:

  • מס. 1: אוֹ‏טֶ‏ל שנבנה ב-1723 בידי קלוד-ארמן מולה (Mollet) עבור פייר פרן (Perrin), מזכיר המלך. במקום שכן אוטל בריסטול (כיום, אוטל ונדום), שם התגורר אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת.
  • מס. 3: בית מידות שנבנה בידי ז'אק גבריאל. אוחד עם בית מספר 5 עבור הסולטאן של ברוניי, חסנל בולקיאה, לכבודו נערכו במקום שיפוצים נרחבים, אך כף רגלו מעולם לא דרכה במקום.
  • מס. 4 ו-6: אכלסו את אוטל די רין (Hôtel du Rhin), שם התגורר הנסיך לואי נפוליואן בונפרט, לימים נפוליאון השלישי, בעת שכיהן כנשיא ההרפובליקה הצרפתית השנייה.
  • מס. 5: אוטל שנבנה בידי ז'אק גבריאל.
  • מס. 6: אוטל בתכנונו של רובר דה קוט (Robert de Cotte).
  • מס. 7: בית מידות שנבנה בתכנונו של ז'יל ארדואן-מנסר. בין השנים 1720 ל-1731 התקיימו בו סעודות הערב השבועיות המפורסמות של הקלוב דה ל'אנטרסול (Club de l'Entresol), שנוסד בשנת 1720 על ידי האב פייר-ז'וז'ף אלרי. עשרים חבריו נהגו להיפגש מדי שבת בשעה חמש בבית מגוריו של "הנשיא הנו" (Charles-Jean-François Hénault), ולדון בענייני ספרות ופוליטיקה. בין המשתתפים ניתן למנות את המרקיז ד'ארז'נסון (René Louis de Voyer de Paulmy d'Argenson), את מונטסקייה, המרקיז דה בלרואה (Belleroy), האב סן פייר (Charles-Irénée Castel de Saint-Pierre), האב דה פונפון (Henri Charles Arnauld de Pomponne), מדם דו דפאנד, מדם לוקסמבורג, מאדאם דה רושפו, מאדאם דה פומפדור, ועוד. ב-1731 אסר המלך על המשך קיומן של ארוחות ערב אלו.
  • מס. 8 - אוטל דלפש דה שומו (Hôtel Delpech de Chaumot):
  • מס. 9 - אוטל דה ווילמרה (Hôtel de Villemaré), בית מידות שנבנה בתכנונו של ז'יל ארדואן-מנסר. מאכלס, החל משנת 2006 את משרד עורכי-הדין קליפורד שאנס.
  • מס. 10 - אוטל דה לטור-מובורג (Hôtel de Latour-Maubourg): השטח, שנרכש במשותף בשנת 1699 על ידי בעל ההון ניקולא-זֶ‏'רוֹ‏ם אַ‏רלוֹ‏ (Nicolas-Jérôme Herlaut), הגזבר הכללי של המשמר, ובסנייה.
  • מס. 11 - אוטל דה סימיאן (Hôtel de Simiane). השטח נרכש ב-1699 בידי ז'אן דה סוביו (Jean de Sauvion), אחד מששת חברי הקוֹנְסוֹרְצְיוּם הכלכלי, אך הוא פשט את הרגל בשנת 1701 והקרקע חזרה לרשות המלך, שהעניק אותו לז'יל ארדואן-מנסר ב-1703. זה מכר את השטח לחתנו, קלוד לבה דה מונטרג'י (de Montargis), חשב החריגות המלחמתיות, שמכר אותו ב-1708 למישל-פרנסואה גיו דה ברוסלו.
  • מס 12 - אוטל בודאר דה סן-ז'מס (Hôtel Baudard sv Saint-James).
  • מס. 15: אוטל דה גרמו (Hôtel de Gramont).
  • מס. 16 - אוטל מוֹ‏פְל (Hôtel Moufle): החלקה נרכשה על יד ניקולא-זֶ‏'רוֹ‏ם אַ‏רלוֹ‏ (שרכש גם את הקרקע של בית מס. 18), ונמכרה ב-1723 לקבלן פּ‏ייר גְרָ‏אנְדְהוֹ‏ם (Pierre Grandhomme), שבנה את האוטל. הוא מכר את הנכס בשנת 1733 ל‏בָּ‏‏‏רטֶ‏לֶ‏מי מופְל דה לה טילרי (Barthélémy Moufle de la Thuilerie), הגזבר הכללי של המרין, בנו של הנוטריון סימון מופל. עם מותו עבר בית המידות לידי ביתו וגיסו, איימר-פליסיין בופן דה לה סון, לוטננט קולונל במשמר הצרפתי. ב-1772 הושכר המקום לויקוֹ‏נט דֶ‏ה נוֹ‏אֶ‏ה, ראש העיר ומושל בורדו; בשנת 1778 עבר הנכס לידי הרופא המפורסם פרנץ מסמר, ממציא המגנטיזם החייתי, ששיטות הטיפול הקסומות שלו משכו אליו המונים. ב-1785 נרכש האוטל בידי ז'אן פייר סר. ב-1938 הועבר לידי חברת הנדל"ן של שווייץ התחתית.
  • מס. 17 - אוטל קרוזה (Hôtel Crozat): בית מידות זה הוא מהעתיקים בכיכר, ונבנה כבר ב-1703 בידי פייר בולה עבור אנטואן קרוזה, שרכש את החלקה בשנת 1700. הוא התגורר במקום עם רעייתו עד 1738, ושם החזיק באוסף האמנות המפורסם שלו. לאחר מותה של גברת קרוזה ב-1742 שימש האוטל למגורי בנה, ז'וז'ף-אנטואן קרוזה ואשתו, קתרין אמלו דה גורניי . עם מותה ב-1750 עבר האוטל לידי אחיו, לואי-אנטואן קרוזה, בארון תייר, ואשתו, לואיז-אוגוסטין דה מונמורנסי-לוואל (Montmorency-Laval), ששפצו את הביתבעזרתו של האדריכל פייר קונטן ד'איברי (Contant d'Ivry). חידושו המרכזי היה גרם מדרגות כפול יפה. בשנת 1771 נמכר אוסף הציורים המפורסם של קרוזה ליקטרינה הגדולה מרוסיה, בתיווכו של דידרו והוא שוכן כיום במוזיאון הארמיטאז' בסנקט פטרבורג.
  • מס. 18: אוטל דושה דה טורנל (Hôtel Duché des Tournelles).
  • מס. 19: אוטל ד'אברו (Hôtel d'Évreux).
  • מס. 20: אוטל ניקולא-ז'רום ארלו.
  • מס. 22: אוטל דה קורטון (Hôtel de Courtonne), שנקרא מאוחר יותר דה סגו (de Ségur).
  • מס. 23: בית שנבנה בידי האדריכל ז'אק גבריאל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל: P Eiffel.png פורטל פריז

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]