גורדון אינגלנד
 | |||||||||
| גורדון אינגלנד | |||||||||
| לידה |
15 בספטמבר 1937 (בן 86) בולטימור, מרילנד, ארצות הברית | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | גורדון ריצ'רד אינגלנד | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| השכלה |
| ||||||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
גורדון ריצ'רד אינגלנד (באנגלית: Gordon Richard England; נולד ב-15 בספטמבר 1937[1]) הוא פוליטיקאי ואיש עסקים אמריקאי, שכיהן בממשלו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש כסגן מזכיר ההגנה ובשתי תקופות כהונה נפרדות כמזכיר הצי.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גורדון אינגלנד נולד בבולטימור, מרילנד. ב-1955 הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון מאונט סנט ג'וזף שבעיר. ב-1961 הוא סיים לימודי תואר ראשון בהנדסת חשמל באוניברסיטת מרילנד וב-1975 הוא סיים לימודי תואר שני באוניברסיטה הנוצרית של טקסס שבפורט וורת'.
קריירה עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקריירה העסקית של אינגלנד החלה ב-1966 בחברת האניוול, שם הוא שימש כמהנדס במסגרת תוכנית ג'מיני. הוא עבד עבור חברת "ליטון תעשיות" כמנהל במיזם E-2 הוקאיי עבור צי ארצות הברית. הוא גם היה המנהל כללי של חברת GRE Consultants.
ב-1977 הוא החל לעבוד בחטיבת פורט וורת' של ג'נרל דיינמיקס, שם הוא שימש במגוון משרות, כולל מנהל האוויוניקה. בהמשך הוא שימש כסגן הנשיא להנדסה, מאוחר יותר כנשיא וכמנהל הכללי של ג'נרל דיינמיקס לנד סיסטמס (חטיבת מערכות הקרקע), ובסופו של דבר שב לחטיבת פורט וורת' כדי לשמש כנשיא שלה. אינגלנד המשיך לכהן בתפקיד זה כאשר ג'נרל דיינמיקס מכרה את חטיבת פורט וורת' ללוקהיד קורפוריישן ובהמשך היה לנשיאו של תאגיד זה במשך ארבע שנים.
אינגלנד שב לג'נרל דיינמיקס כסגן נשיא קבוצת מערכות הקרב של החברה. בין השנים 1997–2001 הוא שימש כסגן נשיא ג'נרל דיינמיקס ובתפקיד זה החזיק באחריות הכוללת למערכות המידע והמגזרים הבינלאומיים.
בתחילת נשיאותו של ג'ורג' ווקר בוש עבר אינגלנד מעולם העסקים לפוליטיקה ושירת במגוון תפקידים בממשל. קודם לכן הוא היה חבר במועצה המדעית של מחלקת ההגנה.
כהונה ראשונה כמזכיר הצי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחירתו של אינגלנד כמזכיר הצי הייתה שנויה במחלוקת בשל חוסר ניסיונו הצבאי ובשל הקריירה הארוכה שלו בתעשיות הביטחונית, כולל כהונתו כסגן נשיא ג'נרל דיינמיקס. מבקרים כמו ויליאם הרטונג, ראש המרכז למשאבי הסחר בנשק, חשו שאין זה יהיה הולם למנת איש עסקים שהחברות שאליהם היה קשור יהיו הנהנות העיקריות מכל גידול בהוצאה על הביטחון. מזכיר ההגנה דונלד רמספלד החליט עם זאת שניסיון תאגידי יהיה אחת מדרישות המפתח למינוי. מדיניות זו הובילה למינויו של אינגלנד לצד מינויים של תעשיינים מוביל אחרים כמו ג'יימס רוש שמונה כמזכיר חיל האוויר ותומאס וייט שמונה כמזכיר הצבא. אינגלנד הושבע לתפקידו ב-24 במאי 2001. העיתון וושינגטון פוסט פרסם שהוא הכריז שאחד ממטרות המפתח שלו בתפקידו היה פיתוח "כלי נשק עתידניים שיתמודדו עם סוגים חדשים של איומים שצצו בעולם הפוסט-סובייטי".
הוושינגטון פוסט דיווח גם שבמהלך כהונתו בתפקידו "הוביל אינגלנד יחד עם ראש המבצעים הימיים ורן קלארק את אחד השינויים הגורפים ביותר שבוצעו בצי במשך עשורים". בדיווח זה פורטו צעדים כמו: הוצאתן משירות של עשרות ספינות, ביטול אלפי משרות, מיזוג הכוחות האוויריים הטקטיים של הצי ושל חיל הנחתים, תמרון המשימות כך שהספינות יישארו בים למשכי זמן ארוכים יותר ופיתוח תוכניות לשיגור יותר ספינות מלחמה לפעולות קרביות בצורה מהירה יותר בעת משבר.
על פי הנחיה שהוציא אינגלנד ב-31 במאי 2002 הניפו כל ספינות הצי את ג'ק הצי הראשון (במקומו של היוניון ג'ק של ארצות הברית) לכבודם של כל הנספים בפיגועי 11 בספטמבר במשך כל המלחמה העולמית בטרור.[2]
בינואר 2003 סיים אינגלנד את כהונתו כמזכיר הצי כדי לעבור לתפקיד אחר.
סגן מזכיר ביטחון המולדת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-24 בינואר 2003 החל אינגלנד לכהן בתפקידו החדש כסגן מזכיר ביטחון המולדת במסגרת המחלקה החדשה שהוקמה, המחלקה לביטחון המולדת. אף על פי שכהונתו בתפקיד זה הייתה קצרה מאוד, צוטט עמית שלו בדיווח בוושינגטון פוסט שתפקיד זה "הרחיב את חשיפתו בבית הלבן ואת קשריו בוושינגטון".
כהונה שנייה כמזכיר הצי[עריכת קוד מקור | עריכה]
חודשים ספורים לאחר מכן נקרא אינגלנד לשוב ולקחת על עצמו את תפקיד מזכיר הצי, בעקבות התאבדותו של המועמד להחליפו, קולין מקמילן. ב-1 באוקטובר 2003 הוא הושבע בשנית לתפקידו. לדברי אחד ממקורביו שצוטט בוושינגטון פוסט, תקופת כהונתו של אינגלנד במחלקה לביטחון המולדת "הרחיבה את זווית הראייה שלו בנוגע למלחמה של הממשל בטרור", והובילה למספר יוזמות שהוא קידם במהלך תקופת כהונתו השנייה כמזכיר הצי, כולל חיזוק הקשרים בין הצי לבין משמר החופים וסיוע רחב יותר לחיל הנחתים בקווי החזית בעיראק.
ביוני 2004 נקבע בפסק דין של בית המשפט העליון שזכותם של האסירים במפרץ גואנטנמו לעתור לבתי משפט בארצות הברית. כפי שצוין ב-BBC, מתוך 600 אסירים שהיו ב"סחרור משפטי" מאז שבייתם במהלך הפלישה לאפגניסטן ב-2001, הואשמו רק שלושה אסירים וכמה עשרות נשלחו בחזרה לארצותיהם עקב לחצים דיפלומטיים. אינגלנד מונה לעמוד בראש פאנל סודי של שלושה קצינים שבפניו יכלו האסירים להגיש עתירות לשחרורם. הוא הבהיר ש"השאלה היא: האם הם עדיין מהווים איום לאמריקה? אין זה עניין של אישום או זיכוי". כתוצאה מתהליך זה שוחררו 38 אסירים בשל חוסר ראיות, או כפי שהגדיר אותם אינגלנד, "תיקים קטנים".[3]
בינואר 2006 הוחלף אינגלנד כמזכיר הצי על ידי דונלד וינטר.
סגן מזכיר ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-13 במאי 2005 הוצגה מועמדותו של אינגלנד כסגן מזכיר ההגנה ועד ה-3 בינואר 2006, כאשר אושר מינויו בסנאט, הוא שימש בתפקיד זה כסגן המזכיר בפועל. כניסתו של אינגלנד לתפקיד במקומו של פול וולפוביץ התקבלה בברכה על ידי התקשורת.[4] הוושינגטון פוסט העיר: "לאינגלנד יש מוניטין כמי שגישתו פחות אידאולוגית בהשוואה לזו של וולפוביץ וכמי שמכוון יותר לדרישות הממשל מפקיד ממשל אזרחי בדרג השני בפנטגון",[5] אך רבים מתחו ביקורת על כך שנאמנותו העיקרית נותרה לתעשיית הביטחוניות.
אינגלנד פרש מתפקידו עם תחילת נשיאותו של ברק אובמה[6]. בשלהי כהונתו, ב-23 בינואר 2009[7], שימש אינגלנד כמזכיר ההגנה בפועל ליום אחד כאשר רוברט גייטס עבר ניתוח.[8]
לאחר פרישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אינגלנד היה מעורב במגוון של ארגונים אזרחיים, ארגוני צדקה וגופים ממשלתיים. הוא שימש כסגן יושב ראש מועצת המנהלים של חברת Goodwill Industries, חברה להכשרה ולהשמה מקצועית. הוא היה חבר במועצת הנגידים של ה-USO (המקבילה האמריקאית לאגודה למען החייל), במועצה המדעית של מחלקת ההגנה, במועצת המבקרים של האוניברסיטה הנוצרית של טקסס ובגופים נוספים.[9]
על תרומתו המקצועית והציבורית הוענקו לו פרס ההצטיינות לבוגרי אוניברסיטת מרילנד, מדליית ההצטיינות בשירות אזרחי של מחלקת ההגנה, "פרס בונה הכסף" של תנועת הצופים בארצות הברית, פרס אביר הכסף לניהול מאגודת הניהול הלאומית, פרס הנרי מ. ג'קסון ופרס מטעם Institute of Electrical and Electronics Engineers. הוא חבר ב"מסדר הימי של ארצות הברית".[10]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Secretaries of the Navy: 1975 to Present". United States Navy. אורכב מ-המקור ב-4 בדצמבר 2005.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Susan Civitillo, All U.S. Navy Ships to Begin Flying First Navy Jack on Patriot Day, www.navy.mil, 9/9/2002
- ^ "US to review Guantanamo prisoners" BBC News, June 24, 2004
- ^ Bradley Graham, "Wolfowitz Successor Picked: Navy Secretary Is Bush's Choice for No. 2 Defense Job" The Washington Post, April 1, 2005
- ^ Gordon England - Militarist Monitor
- ^ "Deputy Secretary England Announces Departure". American Forces Press Service. 2 בדצמבר 2008. נבדק ב-3 בדצמבר 2008.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Gates to hand off Pentagon duties during surgery". Associated Press. 27 בינואר 2009. נבדק ב-27 בינואר 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Deputy Defense Secretary to get a one-day promotion". CNN. January 27, 2009.
- ^ Gordon England, Former Deputy Secretary of Defense
- ^ Latest NOUS Awards
.svg)