דיק צ'ייני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דיק צ'ייני

סגן הנשיא ה־46 של ארצות הברית
תחילת כהונה:	20 בינואר 2001
נשיא:	ג'ורג' ווקר בוש
תאריך לידה:	30 בינואר 1941
מקום לידה:	לינקולן, נברסקה
הגברת השנייה:	לין צ'ייני
מפלגה:	רפובליקנית

ריצ'רד ברוס צ'ייני (באנגלית: Richard Bruce Cheney), המוכר בשם דיק צ'ייני (Dick Cheney) (נולד ב-30 בינואר 1941) הוא סגן נשיא ארצות הברית הנוכחי, וה-46 במספר; מכהן תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש.

בניגוד לרוב סגני הנשיא לפניו, צ'ייני נחשב לבעל השפעה רבה בממשל והיה מראשי המחנה הניצי שהוביל את ארצות הברית למלחמת עיראק. צ'ייני נוקט בעמדה פרו-ישראלית, אנטי סורית^[1] ואנטי איראנית ברורה.^[2]

צ'ייני היה ראש הסגל של הבית הלבן בשנים 1975-1977, חבר בית הנבחרים מטעם ויומינג בשנים 1979-1989, שר ההגנה בשנים 1989-1993 ומנכ"ל ויושב ראש חברת האנרגיה הליברטון.

[עריכה] קריירה מוקדמת

צ'ייני נולד ב-30 בינואר 1941 בעיירה לינקולן שבמדינת נברסקה בארצות הברית. גדל בנעוריו בעיירה קספר שבמדינת ויומינג, שם גם השלים את לימודיו האקדמיים שכללו תואר שני באמנויות.

הקריירה הפוליטית שלו החלה בשנת 1969, אז הצטרף לממשל של הנשיא ריצ'רד ניקסון. צ'ייני שימש תחת ממשל ניקסון במספר תפקידים ציבוריים, בהם יועץ לעלויות המחייה, במשרד להזדמנויות כלכליות שבתוך הבית הלבן, תחת דונלד רמספלד. לאחר פרשת ווטרגייט עבר השלטון ב-1974 לנשיא ג'רלד פורד. צ'ייני עבד בצוות המעבר בין הנשיאים, ואחר כך נותר בתפקיד עוזר בכיר לנשיא. בנובמבר 1975 החליף את ראמספלד בתפקיד ראש הסגל של הבית הלבן, והיה לאדם הצעיר ביותר שמילא תפקיד זה. הוא נותר במשרה זאת עד לתום כהונת הנשיא פורד, ואף ניהל את מערכת הבחירות של פורד.

לאחר שנת 1977 חזר צ'ייני למדינת ויומינג. הוא נבחר כנציג היחידי של ויומינג בבית הנבחרים מטעם המדינה. הוא נבחר מספר פעמים לתפקיד, וכיהן במספר תפקידים פוליטיים בבית התחתון, ביניהם מצליף המיעוט הרפובליקני בבית הנבחרים. צ'ייני שימש כשר ההגנה (שר הביטחון) בשנים 1989 עד 1992 בממשלו של הנשיא ג'ורג' בוש האב. הוא פיקד באותן שנים על מבצע סופה במדבר, הידוע גם כמלחמת המפרץ הראשונה. צ'ייני גם פיקד על מבצע מטרה נאותה בפנמה.

אחרי ההפסד של בוש בבחירות ב-1992, עבר צ'ייני לעסקים פרטיים הקשורים לחברות ביטחוניות ולחברות נפט. בין השאר היה יו"ר חברת האליברטון, קבלנית ענק של צבא ארצות הברית שזכתה במכרזים רבים, אך נחשדה גם בפרשות שחיתות. עברו וקשריו עם החברות האלה הובילו לביקורת נגדו כשחזר לחיים הפוליטיים.

[עריכה] סגן הנשיא

בשנת 2000 ביקש ממנו ג'ורג' ווקר בוש לעמוד בראש צוות החיפוש למועמדים לתפקיד סגן הנשיא. אולם לבסוף הפתיע בוש, ובחר בצ'ייני עצמו. נוכח חוסר ניסיונו של בוש בנושאי ביטחון וחוץ והניסיון הרב של צ'ייני, הפך צ'ייני לאחד האנשים החזקים בממשל בתחומים אלה, אם לא החזק ביותר, ובאופן חסר תקדים לסגני נשיאים לפניו הוא נמצא במרכז קבלת ההחלטות של הממשל בנושאים אלה. דווקא העובדה שהוא הוחזר לפוליטיקה מפרישה, ושאין לו יומרות להיבחר לנשיאות בעצמו, היא חלק ממקור כוחו, בשל אמונו הרב של בוש בו.

בעת פיגועי ה-11 בספטמבר 2001, היה צ'ייני בבית הלבן וניהל את תגובת הממשל ממרכז המבצעים הנשיאותי לשעת חירום ( בונקר תת-קרקעי של הבית הלבן) בעוד הנשיא בוש הובהל מפלורידה, בה ביקר, למספר בסיסים צבאיים ברחבי ארצות הברית על גבי אייר פורס 1. למשך זמן מה אחר כך צ'ייני הקפיד לא להימצא באותו מקום עם בוש (תוך כדי שמירת קשר באמצעים אלקטרוניים) ולשמור על סודיות מיקומו. הוא אף נעלם מעיני הציבור.

יחד עם מזכיר ההגנה דונלד רמספלד, פטרונו הפוליטי לשעבר, הוא עומד בראש מחנה ה"נאו שמרנים" בממשל, שדחף ליציאה למלחמת עיראק, תוך כדי חיכוכים עם ה-CIA ומחלקת המדינה. החיכוכים עם ה-CIA, והוויכוח הציבורי על קבלת ההחלטה על היציאה למלחמה וההצדקות לה, הובילו לפרשת פליים, בה מעורב צ'ייני במידה רבה. פרשה זו גם גרמה לפרישתו של יועצו הקרוב וראש מטהו, לואיס ליבי, שנאלץ להתפטר אחרי שב-28 באוקטובר 2005 הוגש נגדו כתב אישום בפרשה.

הכהונה השנייה של הנשיא בוש החל מ-2005 הסתמנה בהחלשותו של המחנה הנאו-שמרן הניצי בממשל, על חשבון הריאליסטים בראשות מזכירת המדינה קונדוליזה רייס. לאורך זמן רב סירב צ'ייני להודות בטעויות שבוצעו במלחמה בעיראק, וגם כיום הוא נוקט בעמדה אופטימית יותר מזו של הנשיא בוש. החלפתו של רמספלד ברוברט גייטס הפרגמטי בתפקיד מזכיר ההגנה, פרישתם של מספר נצים נוספים מהממשל^[3] וההתנגדות הציבורית הרחבה בארצות הברית למלחמה בעיראק, שצ'ייני מצטייר כאחד מהאחראים ליציאה אליה, החלישה עוד יותר את השפעת משרד סגן הנשיא על קבלת ההחלטות בבית הלבן. אחת מהמחלוקות העיקריות בין שני האגפים בממשל, הוא היחס לאיראן.^[4] בעוד האגף הריאליסטי טוען כי יש לנסות להדבר עם איראן, סגן הנשיא מביע עמדה תקיפה נגד הדברות כזו ואנשי אגפו קבעו כי יש להציב לאיראן "קווים אדומים" שאם תחצה אותם, תעשה ארצות הברית שימוש בכוח כדי להפסיק את התקדמותה של איראן לעבר נשק גרעיני.^[5]

צ'ייני עמד גם בראש צוות משימה לענייני מדיניות האנרגיה בבית הלבן.

[עריכה] תולדות חייו

ב-1964 נישא צ'ייני ללין וינסנט, אותה הכיר עוד מימי התיכון. במשך השנים לין צ'ייני תפסה מעמד פוליטי-תקשורתי בפני עצמה, במסגרת החוגים הרפובליקניים והיא חוקרת בכירה כיום במכון הנאו-שמרן AEI.

לדיק ולין צ'ייני שתי בנות. הבכורה אליזבת, נולדה ב-1966, ויש לה השכלה במשפטים ובייחוד משפט בינלאומי. מאז 2002 משרתת בתפקידים שונים במחלקת המדינה, בעיקר בקשר למזרח התיכון. הבת השנייה, מרי, נולדה ב-1968 ועוסקת ביחסי ציבור. מרי ידועה כלסבית, סוגיה שהועלתה מספר פעמים במהלך הקריירה של אביה, בייחוד בעת הבחירות בשנת 2004, בהן הועלה הנושא של נישואים חד-מיניים, והתנגדותו של בוש אליהם. שתי הבנות היו מעורבות באופן פעיל במסגרת מסעי הבחירות של אביהן לסגנות הנשיא.

ידוע כי צ'ייני לקה מספר פעמים באירועי לב. הוא עבר צנתורים ומצבו הבריאותי היה רופף לפרקים במשך כהונתו כסגן הנשיא.

ב-11 בפברואר 2006 ירה בשוגג בפניו של ידידו בשעה שהשניים השתתפו במסע ציד בטקסס. האירוע המביך התפתח לכדי שערורייה בעקבות החמרה במצב הפצוע ובשל טיפול לקוי של הבית הלבן בפרשה ^[6].