קלארק קליפורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלארק מק'אדמס קליפורד

קלארק מק'אדמס קליפורדאנגלית:Clark Clifford; ‏25 בדצמבר 1906 - 10 באוקטובר 1998) היה מזכיר ההגנה האמריקאי תחת הנשיא לינדון ג'ונסון ושימש יועץ רב השפעה לנשיאים הארי טרומן, ג'ון קנדי וג'ימי קרטר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליפורד נולד בפורט סקוט, קנזס. משפטן בהשכלתו ועורך דין במקצועו. קליפורד הגיע אל הזירה הפוליטית רק במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר גיוסו לצי האמריקני. קודם לכן, בין השנים 1928 ל-1943 ניהל פרקטיקה פרטית בסנט לואיס. הוא שימש כקצין בצי האמריקני בין 1944 ל-1946 ועוזר ליועץ לענייני הצי לנשיא, משרה אליה הגיע כחבר ילדות נאמן של היועץ. עם הזמן הוא זכה לאמון הנשיא טרומן. לאחר המלחמה ושיחרורו משירות, שימש כפרקליט הבית הלבן מ-1946 עד 1950.

קליפורד היה גורם מרכזי בניצחונו של טרומן על תומאס דיואי ב-1948 לאחר שעודד את הנשיא לנקוט בקו שמאלני, צעד שהסתבר כנכון מאחר שהאיום המרכזי על ניצחונו של טרומן הדמוקרטי לא נבע מדיואי, המועמד של המפלגה הרפובליקאית, אלא דווקא מסגן הנשיא לשעבר, הנרי וואלאס, שהיה מועמד מטעם הפרוגרסיבים. עמדתו של קליפורד שאומצה על ידי הנשיא טרומן, הובילה גם לקשר שבין המפלגה הדמוקרטית לתנועה לזכויות האזרח.

קליפורד נחשב למי שהוביל את טרומן להחלטה להכיר באופן מיידי במדינת ישראל ב-1948.

ב-1968, לאחר פרישתו של רוברט מקנמארה מתפקיד מזכיר ההגנה בקבינט של הנשיא גו'נסון, מונה קליפורד לתפקיד, אחרי שנים של מעורבות פוליטית ותפקידים סמי-רשמיים בממשל קנדי וג'ונסון. האתגר המשמעותי של קליפורד כשר הגנה היה המלחמה בוייטנאם, והוא נחשב כמי שעמדותיו כלפיה היו עמומות. קודם לקבלת התפקיד יעץ לנשיא ג'ונסון להימנע מהמדיניות של מקנמארה שהעמיקה את מעורבות ארצות הברית בוייטנאם. עם זאת, בתפקידו כשר הגנה הוא המשיך את הקו שקדם לו, אך בסוף היה מהארכיטקטים של הנסיגה מוייטנאם וסיום הלחימה בדרום מזרח אסיה. בראיון עיתונאי טען כי הוא סבר שבמגבלות שהאמריקאים פעלו בווייטנאם, אין להם סכוי לנצח. וכי המגבלות הללו הן מגבלות ראויות. הוא סבר שיש ללמוד מהנכונות של ההנהגה של צפון וייטנאם לפנות לשולחן הדיונים תחת המשך הלחימה (בהתייחסו לוועידה שהתקיימה בפריז, אך לבסוף נכשלה).

לאחר סיום תפקידו ב-1969, עם פרישתו של ג'ונסון, המשיך קליפורד לשמש גורם רב השפעה בוושינגטון. הוא שימש כשליח מיוחד של הנשיא קרטר להודו ובין 1982 ל-1991 היה יו"ר הדירקטוריון של "Bank of Credit and Commerce International". בתפקידו זה, נחשב לאחראי לפרשית שחיתות משמעותית שבגינה פתחו רשויות האכיפה האמריקאיות בהליכים. ההליכים נגדו הופסקו לאור בריאותו הרופפת.

הוא נפטר ב-1998 ונקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון.