גורודיש (מחזה)

נתן דטנר על כרזת ההצגה בגרסת 2015

גורודיש (במקור: גורודיש: היום השביעי) הוא מחזה מאת הלל מיטלפונקט. המחזה, שנכתב והוצג לראשונה בשנת 1993 על במת התיאטרון הקאמרי (בבימויו של מיטלפונקט ועם יגאל נאור בתפקיד הראשי), מגולל את סיפורו הטראגי של שמואל גונן ("גורודיש") שהיה גיבור מלחמת ששת הימים (מפקד חטיבה 7) ואלוף פיקוד הדרום בעת מלחמת יום הכיפורים. ועדת אגרנט שחקרה את תוצאות המלחמה תלתה בו חלק ניכר מהאשמה בכשלונות הצבאיים שאפיינו את ימיה הראשונים של המלחמה. איש אשר "ממפקד מהולל שהכול חפצים ביקרו, הפך ל"מצורע" של החברה הישראלית. כל מה שנמצא בו ראוי להערצה שש שנים קודם לכן, הופך למושא של בוז ושנאה". המחזה ראה אור בהוצאת אור עם. ההצגה הוצגה שנית בקאמרי בעונת 2014/2015, עם שינויים בעיצוב בתפאורה והמוזיקה כ"גורודיש - גרסת 2015", עם נתן דטנר בתפקיד הראשי.

רקע

לאחר פרסום מסקנות ועדת אגרנט, ולאחר שנואש להגן על שמו הטוב בישראל, עזב גונן את המדינה ועבר להשתקע בבירת הרפובליקה המרכז-אפריקאית, בנגי. בשנת 1987 הגיע אדם ברוך לראיין אותו בבנגי. בראיון, שאדם ברוך פרסם ב"ידיעות אחרונות", ואשר כלל אותו לאחר מכן בספרו "מה נשמע בבית", תואר גורודיש כנואש ונוטר שנאה ובין היתר סיפר כי התכוון לרצוח את משה דיין. ראיון זה מהווה את שלד המחזה, כאשר העיתונאי אדם ברוך מופיע בו כאחת הדמויות.

השם המקורי של המחזה "היום השביעי" מתייחס ליומה השביעי של מלחמת ששת הימים, כלומר לתוצאותיה.

תמצית העלילה

המחזה, שכולו פלאש בק, נפתח בעיתונאי אדם ברוך הבא לראיין את גורודיש במקום גלותו ונע בין תחנות חייו של גורודיש, מילדותו בירושלים כנער חרדי בישיבת עץ חיים, דרך מסלולו הצבאי בו נסק במהירות לתפקיד מפקד חטיבה 7 בגיל 36, ערב מלחמת ששת הימים ומעללי גבורתו ומנהיגותו במלחמה זו (כפי שגם הועלו על נס בספרו של שבתי טבת "חשופים בצריח"), ההסתאבות שבאה כתוצאה משנות שלטון הכיבוש ביהודה ושומרון ועד לימי מלחמת יום הכיפורים, בה כיהן כאלוף פיקוד הדרום בגיל 41, האלוף הצעיר ביותר בצה"ל. כל העת נע הציר העלילתי בין אפיזודות מהעבר לבין תיאור ריאליסטי של הווה המחזה העגום של גורודיש כמנהלו של עסק יהלומים כושל באפריקה. המחזה רצוף ציטוטים מנאומיו הידועים של גורודיש, המוצגים באור אירוני (למשל: "אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל את עיניו").

באחת הסצנות מובא לעימות עם גורודיש גנרל הוורמאכט היינץ גודריאן, ממפקדי השריון המהוללים בהיסטוריה, על מנת לדון עמו בטקטיקה של קרבות שריון, אך אינו מסתפק בביקורת צבאית מקצועית ומחווה את דעתו על מדינת ישראל ושאיפותיה האימפריאליסטיות המגוחכות ביחס לגודלה הזעיר.

הפקות

המחזה הועלה לראשונה בהפקת התיאטרון הקאמרי בעונת 1993, בבימויו של מיטלפונקט, בשם "גורודיש: היום השביעי". בעונת 2014/2015 הועלה המחזה מחדש, גם הפעם בקאמרי ובבימויו של מיטלפונקט, בשם "גורודיש: גרסת 2015", תוך רענון של עיצוב הבמה.

פרסים

• פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה לשנת 1993 - דב נבון
• פרס התיאטרון הישראלי שחקן השנה בתפקיד משנה לשנת 2015 - אלון דהן
• עיצוב התאורה הטוב של השנה לשנת 2015 – אבי-יונה בואנו (במבי)

היוצרים

• במאי – הלל מיטלפונקט
• מעצב תפאורה – 1993: איתן לוי; 2015: רוני תורן
• מעצבת תלבושות – 1993: מיכל לאור; 2015: אורנה סמורגונסקי
• מעצב תאורה – 1993: בנציון מוניץ; 2015: אבי-יונה בואנו (במבי)
• מלחין מוזיקה – אורי וידיסלבסקי
• תופים וכלי הקשה - רוני הולן

הדמויות

שם הדמות	תיאור הדמות	שחקנים (1993)	שחקנים (2014)
גורודיש	אלוף שמואל גונן	יגאל נאור	נתן דטנר
אדם ברוך	אדם ברוך	עמוס שוב/ גל זייד	אוהד שחר/ מיכה סלקטר
אפשטיין	חייל המתלווה לגורודיש לאורך כל חייו כמזכירו האישי	אבי קושניר/ איצ'ו אביטל	אלון דהן
משה דיין	משה דיין		מוטי כץ
גולדה מאיר	גולדה מאיר	אלישבע מיכאלי	דון נדל
פחימה	החייל הראשון שמבחין בצליחת תעלת סואץ על ידי הכוחות המצריים		עידו מוסרי
אום נאג'י	נביאה עיוורת		עדנה בליליוס
החייל פרידמן	סיוט הרודף את גורודיש, חייל שגורודיש הצמיד לרשת הסוואה כעונש, והתאבד	דב נבון	יובל סגל
גודריאן	גנרל היינץ גודריאן		יגאל זקס

ביקורת

אדם ברוך כתב על ההצגה מ-1993 שהיא "הוצאה להורג" נוספת של גורודיש שמניעיה הם שנאה ורצון להתנקם. לדברי ברוך "מיטלפונקט כתב את "גורודיש" גם על סמך השיחות שלי עם גורודיש ב-87', ברפובליקה המרכז אפריקאית. נתתי לו רשות לכך... לאחר אחת הצגות ההרצה השתתפתי בפאנל תגובות, בתיאטרון עצמו. כשנשאלתי עניתי: מיטלפונקט חד צדדי, חד־ממדי, וסיפור גורודיש לא הסתיים בזה. לא הצטערתי על הרשות שנתתי למיטלפונקט. לא הייתי תמים: ידעתי שיש בו אגרסיה של תיאטרון פוליטי מיידי. אבל קיוויתי שבכל זאת "גורודיש" יהיה מחזה על כל-אדם."

לגבי ההצגה בגרסת 2015 היו הדעות חלוקות. שני הצדדים ראו בה בה אירוע פוליטי, כתב אישום נגד החברה הישראלית. הביקורת מימין ראתה בהצגה שימוש בפרשת גורודיש על מנת לחבוט בחברה הישראלית משמאל באורח פלקטי וצעקני: "היא מאכילה את הקהל לא בכפית אלא בצינור פיטום לגרון, ובסופו של דבר לא מעבירה מסר חתרני אלא מטיחה מסר פלקטי". ומטרתה להציג נרטיב לפיו "אילו לא היינו כולנו רוצחים, אנסים ושודדים, אולי לא היו הדברים מעולם". מבקרים מן הצד השמאלי של המפה הפוליטית ראו בהצגה חשיבות בתור מראה וקריאת אזהרה לחברה הישראלית המיוצגת על ידי אותו גורודיש. עם זאת, רבים משחקני ההצגה והצוות הטכני זכו לשבחים מצד רוב המבקרים, ללא קשר לחוות דעתם הפוליטית על תוכן המחזה.

המחזה זכה לניתוח מעמיק בעבודת הדוקטורט של נורית נתנאל שראתה אור בספר "מראות נשברות: ייצוג הישראליות ועיצובה במחזותיהם של יהושע סובול והלל מיטלפונקט".

לקריאה נוספת

• נורית נתנאל, מראות נשברות: ייצוג הישראליות ועיצובה במחזותיהם של יהושע סובול והלל מיטלפונקט, הוצאת הקיבוץ המאוחד, מכון מופ"ת, 2012 עמ' 198-209

קישורים חיצוניים

• דף ההצגה בתיאטרון הקאמרי
• אורית הראל, גורודיש: מחזה מטלטל ומומלץ
• מיכאל הנדלזלץ, "גורודיש": הצגה יותר חשובה מעצמה, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2014
• גדעון לוי, גורודיש חי, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2014
• דוד רוזנטל‏, צעקני, מבולבל ומייאש: "גורודיש" הופכת את הגיבור שלה לנלעג, באתר וואלה!‏, 27 בפברואר 2015
• חיים נוי, הצגה בעלת עוצמה, מרגשת ופוקחת עיניים, News1, ‏ 21 בדצמבר 2014
• ירמי עמיר, "גורודיש" בקאמרי: הצגה מטלטלת ומדממת, מגפון, 22 בדצמבר 2014
• כרזת הפקת 1993
• ריאיון עם הלל מיטלפונקט ונתן דטנר על ההצגה גורודיש, סרטון באתר יוטיוב
• הלל מיטלפונקט, סרטון באתר יוטיוב, פרק מהתוכנית חוצה ישראל עם קובי מידן