גזרת הקנטוניסטים

מוסד הקנטוניסטים (על שם הקנטונים – "אזורי הגיוס" של פרוסיה) היה כינוי כולל למוסד אשר הונהג ברוסיה הצארית במאה ה-19, אשר הושתת על קונספציה של שילוב כפוי של ילדי אנשי הצבא הצארי בדרגים הזוטרים, וכן של ילדי מורדים פולנים, צוענים ועוד במסגרת צבאית-לימודית. בתקופת הצאר הרוסי ניקולאי הראשון החלו השלטונות לגייס באופן כפוי גם ילדי יהודים במסגרת מוסד הקנטוניסטים, וזאת כחלק ממדיניות האמורה להשפיע על אוכלוסייה בעייתית זו (בעיני הממשל הצארי) דרך חינוכו מחדש של הדור הצעיר. החיילים היהודים שגויסו באופן זה לצבא הצאר כונו חיילי ניקולאי (או חיילים ניקולאייבים; ברוסית: Николаевские солдаты, ביחיד: Николаевский солдат).

המוסד בוטל בצו קיסרי של אלכסנדר השני מ-26 באוגוסט 1856.

הרצל יענקל צם, קנטוניסט יהודי ששירת בצבא הצאר במשך 41 שנה. במהלך שירותו הגיע לדרגת קאפיטן (סרן). צם היה הקצין היהודי היחיד בצבא הרוסי במאה ה19

.

הרקע לגזרה

ניקולאי הראשון, שעלה לשלטון בשנת 1825, היה אוטוקרט שחינוכו הצבאי השפיע עליו רבות. הוא גם היה נוצרי אדוק, ולכן החליט לגייס בכפייה ילדים יהודים לצבא הרוסי, שבמהלכו יוטבלו לנצרות בעל כרחם.

חוק הגיוס (רקרוטצ'ינה) המיוחד ליהודים נתפרסם לראשונה בשנת 1827. החוק התיר לגייס גם נערים יהודים בני 12 עד 18 למסגרת צבאית. מגיל 18 היה על המגויס לשרת כ-25 שנים נוספות, ללא קשר לוותק במסגרת (כך לדוגמה ילד שגויס בגיל 12, שירת בסופו של דבר כ-31 שנה במסגרת הצבא הרוסי).

עד שנת 1827 נהגו בקהילות היהודיות לשלם דמי פדיון תמורת כל המגויסים, אך החל משנה זו ביטל החוק הצארי אפשרות זו עבור יהודים שאינם שייכים למספר קבוצות אוכלוסייה מיוחסות (רבנים, סוחרים, ראשי קהילות בתפקיד וכו').

בגמר השירות הצבאי שכחו מרבית החיילים את יהדותם, אך היו גם כאלו שנשארו נאמנים ליהדות. החיילים המשוחררים זכו להטבות שיהודים לא זכו להם בדרך כלל, כמו לגור בערים מחוץ לתחום המושב; ואכן היו ממייסדי קהילות יהודיות חדשות מחוץ לתחום המושב (למשל קהילת חארקוב).

ראשי הקהילות

בתקופה לאחר פרסום חוק הסדר הגיוס החדש ב1827, עמדו ראשי הקהילות בלחץ מתמיד הן מצד השלטונות והן מצד האוכלוסייה היהודית המקומית. מחד, הם האחראים על השלמת מכסת המתגייסים מול רשויות החוק, ומאידך הם העומדים מול המשפחות שבניהם צריכים להילקח מהם, ובכך הפכו בעל כורחם לממסד דמוי משטרתי, שנאלץ כדי לספק את המכסה לבצע פשעים כנגד עמו שלו. הקהילה שכרה לשם כך "חאפערים" (תופסים ביידיש) שהיו מחפשים אחר מגויסים שהוסתרו ומוסרים אותם לשלטונות הצבא. כאמצעי נוסף להשלמת המכסה ראשי הקהילה מוסרים לשלטונות גם ילדים אשר גילם מתחת ל-12.

אמנם, במצב זה, נתפסו בעיקר בניהם של העניים, ואילו בני העשירים ובעלי המעמד, שלהם היו קשרים עם ראשי הקהילה הצליחו להוציא את בניהם מחוץ לרשימת המגויסים. בנוסף, ה"חאפערים" גם הם היו יהודים שלא תמיד עשו את עבודתם בכפייה, וכך נוצר מצב שבעיירות רבות התערער האמון ההדדי בין היהודים, ובין הממסד לקהילה.

על פי תיאורו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, הקים רבי מנחם מענדל שניאורסון ועד לטיפול במצב, שניסה להפחית ממספר האנשים שיש לתת לעבודת הצבא^{[דרושה הבהרה]}, ארגון בשם "חברה תחיית המתים" שמטרתו הייתה שחרור את הילדים בכל צורה שהיא, משיחוד השומרים ורישום הילדים כמתים ועד להריגתם, ושליחת אנשים אל מקומות הכינוס של הילדים כדי לעודדם ולחזקם שישארו יהודים נאמנים לדתם^{[דרושה הבהרה]}. הוא קירב חיילים אלו ונמצא מאמר חסידות שאמר ביידיש כשביקר פעם קבוצת חיילים.

התייחסות הרבנים

כיוון שגזירת הקנטוניסטים גרמה להעברה על דת, שימשה גזירה זו לדיונים שונים מבחינות מוסריות והלכתיות. דוגמה להתלבטות הייתה האפשרות להנצל על ידי מסירת ילדים אחרים (הידוע בהלכה כאיסור "מוסר") בין ראשי הרבנים שדנו בשאלה זו היה הרב דוד מנובהרדוק מחבר "גליא מסכת". כמו כן החפץ חיים ורבי אלחנן וסרמן דנו ביחס לקנטוניסטים (קובץ מאמרים חלק א עמוד מא ובעמוד שלו).

כמו כן דנו האם חייב אדם למסור את נפשו בעניין זה, האם חל כאן דין "ייהרג ואל יעבור". או מותר לאדם למסור את עצמו תחת בנו, והאם מותר לסייע ביד האב כזה (דיון בדין לפני עיוור לא תיתן מכשול).‏‏

הקנטוניסטים בתרבות

המשורר היידי יום טוב עהרליך כתב והלחין מספר שירים המתארים מצבים מחיי הקנטוניסטים. השירים עובדו ובוצעו על ידי אברהם פריד באלבום 'אוצרות יהודיים' (א).

לקריאה נוספת

• שמעון דובנוב, דברי ימי עם עולם
• אברהם לעווין, ‫ קאנטאניסטן : וועגן דער יידישער רעקרוטשינע אין רוסלאנד אין די צייטן פון צאר ניקאליי דעם ערשטן, 1827-1856, ווארשע, 1934. (ביידיש)
• יוסף מנדלביץ', הקנטוניסטים: נערים יהודים במוסדות הצבא הרוסי 1856-1827, ארז, 2010.

• Larry Domnitch, The Cantonists: The Jewish Childern's Army of the Tsar, Devora Publishing: 2004. (באנגלית)

קישורים חיצוניים

• אריה מורגנשטרן, 'גזירת הקאנטוניסטים: פעילות יהודי המערב למען יהודי רוסיה החלה בראשית המאה ה-19', עת־מול‎, מאי 1997, גיליון 132, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
• הקנטוניסטים, במהדורת 1901–1906 של Jewish Encyclopedia (באנגלית)
• יחזקיאל קוטיק, מה שראיתי
• ביבליוגרפיה מומלצת (באנגלית)

• Larry Domnitch, The Cantonists: The Jewish Childern's Army of the Tsar (באנגלית)

• גזרת הקנטוניסטים, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)