סייטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סייטן
מאכלים
סוג תחליף בשר צמחי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצא סין עריכת הנתון בוויקינתונים
מרכיבים עיקריים גלוטן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תחליף לבשר ברווז הנפוץ בקרב נזירים בודהיסטים המתנזרים מבשר ונקרא "מוק דאק" (ברווז מזויף).

סֶייטָןיפנית: セイタン) הוא מזון העשוי מחלבון הגלוטן המצוי בחיטה. הכנתו נעשית על ידי שטיפת בצק העשוי מקמח חיטה עד להמסת העמילן. הסייטן נפוץ בעיקר כתחליף בשר, בשל דמיונו לבשר בטעם ובמרקם, אולם הוא נפוץ פחות ממאכלי הסויה למיניהם כמו טופו או טמפה.

מקורו של הסייטן הוא בסין, שם הומצא על ידי נזירים בודהיסטים שדתם אוסרת אכילת בשר ונזקקו לתחליף למוצרי הסויה שהיו במחסור. משם התפשטה הכנת הסייטן לשאר מזרח אסיה ובמיוחד ליפן, שם הפך הסייטן לפופולרי יחד עם מוצרים דומים רבים (הידועים בשמם הכללי - פו (Fu)).

השם סייטן (Seitan) הוא חידוש לשוני מהמאה ה-20. ג'ורג' אוסווה, מייסד המקרוביוטיקה, המציא את המילה, שפירושה המילולי "עשוי מחלבון", בשנות ה-60, ובעקבות התפשטות המקרוביוטיקה הפך השם לנפוץ ביותר בעולם המערבי, אף על פי שביפן אינו משמש כמעט כלל.

הסייטן נפוץ כיום בקרב בודהיסטים וכן בקרב צמחונים וטבעונים רבים. בישראל ניתן להשיגו ברוב המרכולים בצורתו המוכנה, והכנתו העצמאית אינה שכיחה בשל הזמן והמאמץ הנדרשים למכינים שאינם מיומנים.

השימוש בסייטן נפוץ בקהילת העבריים מדימונה אשר עלו מארצות הברית (שם היה מוכר הסייטן בקרב טבעונים כבר בשנות ה-60) ושומרים על אורח חיים טבעוני. במפעלם ביישוב אף מיוצר סייטן ומשווק ברחבי הארץ וניתן למצוא אותו במגוון אופנים, מוכן לאכילה.

ערך תזונתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סייטן
ערך תזונתי ל-100 גרם
קלוריות 146 קק"ל
חלבונים 25 ג'
פחמימות .8 ג'
שומן 1.85 ג'
כולסטרול 0 מ"ג
ברזל 5.20 מ"ג
סידן 142 מ"ג
נתרן 29 מ"ג
מקור: משרד החקלאות האמריקני

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סייטן בוויקישיתוף
ערך זה הוא קצרמר בנושא מזון. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.