דארסי באסל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דארסי באסל
Darcey Bussell
לידה 27 באפריל 1969 (בת 55)
לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקדת במסדר האימפריה הבריטית
  • גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית
  • פרס הריקוד הלאומי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דיים דארסי אנדראה באסל (באנגלית: Dame Darcey Andrea Bussell), DBE (נולדה בשם מרני מרצדס דארסי פמברטון קריטל - Marnie Mercedes Darcey Pemberton Crittle[1] ב-27 באפריל 1969) היא בלרינה[2] ושופטת עבר בתחרות ריקודי הטלוויזיה "Strictly Come Dancing" ברשת ה-BBC.

באסל, שהוכשרה בבית הספר לחינוך לאמנויות ובבית הספר המלכותי לבלט, החלה את דרכה המקצועית בבלט המלכותי של סאדלרס וולס, אך לאחר שנה עברה לבלט המלכותי, שם הפכה לרקדנית ראשית בגיל 20 בשנת 1989. באסל זוכה להערכה כאחת הבלרינות הבריטיות הגדולות.[3][4]

באסל נשארה עם הבלט המלכותי במשך כל הקריירה שלה, יותר משני עשורים, אך גם הופיעה כאמנית אורחת עם להקות מובילות רבות, ביניהן ניו יורק סיטי בלט, בלט תיאטרון לה סקאלה, בלט מריאינסקי, בלט המבורג והבלט האוסטרלי. היא פרשה מבלט בשנת 2007.

באסל עוסקת גם בקריירה מקבילה בתחום הטלוויזיה, הספרים והדוגמנות, ותומכת במספר רב של ארגוני צדקה ומוסדות ריקוד בריטיים ובינלאומיים.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסל נולדה בלונדון לאיש העסקים האוסטרלי ג'ון קריטל ואשתו האנגלית אנדראה ויליאמס.[5]

בני הזוג התגרשו כאשר באסל הייתה בת שלוש. אמה נישאה בשנית ובאסל אומצה על ידי בעלה החדש של אמה, רופא השיניים האוסטרלי פיליפ באסל. המשפחה בילתה זמן מה באוסטרליה, שם למדה באסל בבית הספר. כשחזרו ללונדון למדה באסל בבית הספר היסודי פוקס בקנסינגטון.[6]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסל למדה את "כל אמנויות הבמה" בבית הספר לחינוך לאמנויות, והצטרפה לבית הספר המלכותי לבלט בווייט לודג', ריצ'מונד פארק, בגיל 13.[7][8] בגיל 16 התקדמה לבית הספר המלכותי הגבוה לבלט בברונ'ס קורט (Baron's Court, "חצר הברון"), והצטרפה לבלט המלכותי של סדלרס וולס בשנת 1987. בעת לימודיה בבית הספר המלכותי לבלט, הופיעה במספר הפקות בית ספר, כולל הופעות בבית האופרה המלכותית.[7]

בבית הספר הבחין הכוריאוגרף קנת מקמילן בטכניקה יוצאת הדופן שלה, וב-1988 שיבץ אותה בתפקיד הראשי בבלט "נסיך הפגודות" למוזיקה של בנג'מין בריטן, תפקיד שהזניק אותה לבלט המלכותי. בדצמבר 1989, בערב הפתיחה של המופע, הועלתה לדרגת רקדנית ראשית בגיל 20 בלבד.[9]

באסל ביצעה את כל התפקידים הקלאסיים הגדולים פעמים רבות במהלך הקריירה שלה, כולל מאשה ב"חלומות חורף" והנסיכה רוז ב"נסיך הפגודות", שניהם בכוריאוגרפיה של מקמילן, וכן הנסיכה אורורה ב"היפהפייה הנרדמת", אודטה/אודיל באגם הברבורים, ניקיה וגמזאטי בביידרה, פיית שזיפי הסוכר במפצח האגוזים, מנון ב"סיפורה של מנון" וז'יזל בז'יזל.[10][11][12]

דארסי באסל, קרלוס אקוסטה וגארי אוויס בהשתחוויה בסיום המופע "השיר על הארץ", 8 ביוני 2007

בסך הכל ביצעה יותר מ-80 תפקידים שונים ונוצרו עבורה 17 תפקידים. ב"יפהפייה הנרדמת" גילמה את אורורה בארבע הפקות שונות, אחת מהן של סר אנתוני דואל במרכז קנדי בוושינגטון הבירה לפני הנשיא ביל קלינטון. היא הופיעה במספר הופעות אורח בבלט ניו יורק, החל מיוני 1993, בהופעה של פה דה דה מהבלט "אגון".[13][14]

באסל התארחה בבלטו דלה סקאלה, בלט קירוב, בלט האופרה של פריז, בלט המבורג והבלט האוסטרלי. היא רקדה את הופעת הבכורה של סילביה מאת ליאו דליב בכוריאוגרפיה של פרדריק אשטון בבית האופרה המלכותי בקובנט גארדן ב-4 בנובמבר 2004. בשנת 2006 הודיעה על פרישה מתפקידה כרקדנית ראשית בבלט המלכותי, אם כי נשארה עם הלהקה כאמנית ראשית אורחת.

היא פרשה מבלט ב-8 ביוני 2007 עם ביצוע "השיר על הארץ" של מקמילן (מוזיקה - גוסטב מאהלר: "Das Lied von der Erde, השיר על הארץ"). הבלט הוצג בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון ושודר בשידור חי בערוץ BBC Two.[15][16]

בשנת 2012 השתתפה באסל בטקס הסיום של אולימפיאדת הקיץ 2012, בראש להקה של 200 בלרינות ו-4 רקדנים מהבלט המלכותי. ההופעה הייתה ידועה בשם "רוח הלהבה" וקדמה לכיבוי הרשמי של הלהבה האולימפית.

בשנת 2016 השיקה באסל מותג כושר ריקוד בשם DDMIX (תערובת ריקודים מגוונת). היא עבדה עם הכוריאוגרף והרקדן נתן קלארק, ויצרה את DDMIX הכולל אלמנטים של מחול מסגנונות שונים, כולל אירי, טנגו, ואלס, ג'ייב, בוליווד, דיסקו, פלמנקו, סלסה וטוויסט של שנות ה-60. השיעורים כוללים חימום בנושא בלט וכל ריקוד אורכו כשתי דקות וחצי, עם מוזיקה מותאמת אישית לכל ריקוד. DDMIX לבתי ספר הוא מפעל חברתי.[17]

מיזמים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסל עיצבה בגדים עבור חברת מלברי (Mulberry), ברוס אולדפילד ומרקס אנד ספנסר. היא הצטלמה לטאטלר, ווג וואניטי פייר. היא צולמה עם יהלום בפה בקידום לדה בירס. באסל דגמנה את קולקציית התכשיטים הראשונה אי פעם עבור מועצת הזהב העולמית. היא דגמנה עבור אמריקן אקספרס והופיעה בפרסומת לטלוויזיה של בנק לוידס. בשנים 2009 עד 2013 הייתה הפנים של ספא The Sanctuary. בשנת 2014 הייתה שגרירה של מוצרי השיער Silvikrin (Wella / פרוקטר אנד גמבל).

כתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דארסי באסל, צ'לסי, לונדון דצמבר 2012

באוקטובר 2008 הוציאה לאור ההוצאה לאור של הרפר-קולינס שישה ספרים קצרים בסדרת ילדים חדשה בשם Magic Ballerina (הבלרינה הקסומה). באסל יזמה את הרעיון ואת העלילה, והספרים נכתבו באמצעות סדרה של כותבי צללים.[18] הם מציגים ילדה בשם דלפי המצטרפת לבית ספר לבלט ומגלה שהנעליים שלה קסומות. בתוך שלוש שנים פורסמו לפחות 23 סיפורי הבלרינה הקסומה, כולם עם בנות בעלות נעלי בלט אדומות נוצצות. נמכרו כ-1.4 מיליון עותקים.[דרוש מקור] לפחות את השניים הראשונים איירה קייטי מאי.

באסל כתבה את "הרקדנית הצעירה" יחד עם בית הספר המלכותי לבלט וכתבה מבוא לספר "ספר הבלט המאויר" מאת ברברה ניומן, המציג חמישה מהבלטים בהם כיכבה.[19] ספר תמונות אוטוביוגרפי של קריירת הבלט שלה, שכותרתו "דארסי באסל", יצא לאור בשנת 2012.[20] ואחריו "דארסי באסל: התפתחות", בשנת 2018.

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1992 שודר סרט דוקומנטרי של Show South Bank על באסל ועמיתתה, המנהלת ויויאנה דוראנטה. בשנת 1994 שיחקה בתפקידה הראשון כשחקנית, כשגילמה את אולגה חוחלובה מול פבלו פיקאסו של בריאן קוקס בסרט "יו פיקאסו".[21] באסל שיחקה בתפקיד עצמה בקומדיה הפופולרית של BBC One "הכומר מדיבלי" בשנת 1998. בפרק היא מסייעת לג'רלדין בגיוס תרומות והשתיים מבצעים פה דה דה שנקרא "המראה".[21]

בשנת 2004 נעשה על באסל סרט תיעודי שכותרתו "הבלרינה של בריטניה". באסל וקתרין ג'נקינס העלו הפקה של שירים וריקודים בשם "Viva la Diva", כדי לחלוק כבוד לכוכבות שנתנו להן השראה[22] בהן מדונה וג'ודי גרלנד.[22][23] באסל וג'נקינס ביצעו קטע של "ויוה לה דיווה" לפני המלכה בהופעה ה-79 של רויאל וראייטי, ששודרה בטלוויזיה ב-9 בדצמבר 2007.[24] באסל הצטרפה לצוות השיפוט של סדרת ה-BBC בשם "Strictly Come Dancing" כשופטת חמישית בשלבים האחרונים של הסדרה ב-2009.[25] במופע חצי הגמר של התחרות רקדה ג'ייב עם הרקדן המקצועי איאן וייט.[26]

כשבאסל הופיעה כאורחת ב-8 באפריל 2010 בפרק "The ONE Show" ב-BBC One, היא סייעה להרכב קוסמים תאומים זהים בשם "התאומים" באשליה בשם בלתי אפשרי בבירור, בה הם ניסרו אותה לשניים בתוך קופסה שקופה.[27]

בדצמבר 2011 שיתפה באסל פעולה עם הכוריאוגרף קים גאווין ביצירת "דארסי רוקדת הוליווד", סרט טלוויזיה תיעודי של BBC שתיים, שבו שוחזרו כמה מהריקודים המפורסמים של הוליווד - כולל ריקודים של ג'ין קלי, וכן פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס" - מתוך סרטים כמו "שיר אשיר בגשם ו"כובע צילינדר" ("לחי אל לחי, Cheek to Cheek").

בשנת 2012 חזרה באסל לצוות השיפוט של Strictly Come Dancing לסדרה של שנת 2012 כשופטת קבועה ומחליפה לאלישה דיקסון.[28] בתחילת הופעתה הראשונה כשופטת הופיעה בתוכנית "American Smooth", שוב כשותפה עם איאן וייט.

ב-12 באוגוסט 2012 הופיעה באסל בטקס הסיום של אולימפיאדת הקיץ 2012, כשירדה מגג האצטדיון האולימפי כ"רוח הלהבה" והובילה להקה של 200 בלרינות.[29]

בדצמבר 2013 הציגה באסל סרט תיעודי של BBC Two שכותרתו "גיבורות הבלט של דארסי". בדצמבר 2014 הציגה סרט תיעודי של BBC One על אודרי הפבורן, שכותרתו "דארסי באסל: מחפשת את אודרי".[21] במאי 2015 הייתה מנחה משותפת, כמומחית לריקוד, בגמר הגדול בתחרות הרקדנית הצעירה של BBC, ששודרה בשידור חי ב-BBC Two.[30]

בדצמבר 2015 הופיעה באסל בסרט תיעודי בן שעה אחת ב-BBC Two, "גיבורי הבלט של דארסי", תוך התמקדות בוואצלב ניז'ינסקי, רודולף נורייב ורקדני בלט נוספים. בדצמבר 2016 הופיעה בסרט דוקומנטרי של BBC One על מרגוט פונטיין, שכותרתו "דארסי באסל: מחפשת את מרגוט". בדצמבר 2017 הופיעה בסרט תיעודי של BBC One על פרד אסטר. בדצמבר 2018 הופיעה בסרט תיעודי של BBC Two על היתרונות לבריאות הנפש שבמחול, סרט שכותרתו "דארסי באסל: רוקדים לאושר".[31]

היא הציגה את סרטי השידור החי של הבלט המלכותי מעונת 2013/14 ואילך.[דרוש מקור]

ב-10 באפריל 2019 הודיעה באסל כי החליטה להתפטר מתפקיד השופטת מ- Strictly Come" Dancing". לדבריה, "זו הייתה זכות מוחלטת עבורי להיות חלק מ- "Strictly", לעבוד עם צוות כל כך מוכשר. נהניתי מכל דקה ואתגעגע לכל חברי השופטים, המנחים, הרקדנים, הנגנים, כל צוות הבמה האחורית, ובמיוחד הצופים במופע, שתמכו כל כך".[32]

באסל הופיעה ב"דארסי באסל מציגה: חופי הפרא של סקוטלנד דארסי באסל", סדרת טיולים בת ארבעה חלקים ששודרה ב-More4 מ-8 בפברואר עד 1 במרץ 2021.[33]

אותות כבוד ומחוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסל מונתה לקצינת מסדר האימפריה הבריטית (OBE) בהצטיינות בשנת 1995 עבור שירותיה לבלט, למפקדת מסדר האימפריה הבריטית (CBE) בהצטיינות לשנת 2006, ולגבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (DBE) בהצטיינות לשנת 2018.

בשנת 2019, חברת האוטובוסים Megabus כינתה את אחד מציי האוטובוסים החדשים שלה "דארסי באסל".[34]

דיוקן שלה מאת האמן אלן ג'ונס, שהוזמן על ידי גלריית הדיוקנאות הלאומית, נחשף במאי 1994.[35]

בשנת 2006, בתערוכת הפרחים של צ'לסי, דייוויד אוסטין רוזס השיק ורד ארגמן חדש בשם 'דארסי באסל'.[36]

באסל היא "הסנדקית" של MS Azura, ספינת שייט של 115,000 טון של צי P&O Cruises. כאשר הושקה הספינה באופן רשמי באפריל 2010, ביצעה באסל את הטקס המסורתי של שבירת בקבוק שמפניה עם קביעת שם האונייה. כמו כן ביצעה מופע מחול עם תלמידים מבית הספר המלכותי לבלט.[37]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 קיבלה באסל מדליית זהב ממרכז ג'ון פ' קנדי לאמנויות הבמה.[38] היא זכתה בפרס קרל אלן על תרומות למחול.[39]

ב-1991 הוענק לה פרס "סר ג'יימס גארארס" של ארגון וראייטי עבור הכוכב העולה החדשה המבטיחה ביותר של 1990 ושבוע לאחר מכן הוענק לה פרס הבלט של העיתון "לונדון איבנינג סטנדארד".[40] באפריל 1991 נבחרה כזוכה המשותפת בפרס ההישג הקוסמופוליטי בקטגוריית אומנויות הבמה.[41]

ב-18 ביולי 2009 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוקספורד. במהלך הטקס ציינה נואמת מטעם האוניברסיטה כי באסל "מוסיפה לשליטה טכנית, קסם ודמיון, וכך חושפת את חן האישיות שלה ואת חן התנועה... יתר על כן, היא רוצה את אלה שאולי נדחו על ידי השערים הגדולים של בית האופרה המלכותי כדי ליהנות מההנאות שיש בבלט."[42]

בשנת 2017 קיבלה באסל תואר דוקטור לשם כבוד מהקונסרבטוריון המלכותי בגלאזגו שבסקוטלנד.[43]

ביוני 2018 קיבלה באסל מלגת כבוד מאוניברסיטת האמנויות בבורנמות' לצד מעצבת התלבושות ג'ני בוואן OBE, המעצבת הגרפית מרגרט קלברט OBE והבמאי והתסריטאי אדגר רייט.[44] באסל, שביקרה בעבר באוניברסיטה כמרצה אורחת,[45] אמרה: "זהו כבוד רב בשבילי. אוניברסיטת בורנמות' היא מודרנית ומתקדמת, ולכן בוגריה מגיעים ישירות לתעשיות היצירתיות של המדינה."

חסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 2012 באסל היא נשיאת האקדמיה המלכותית למחול.[46] היא זוכת פרס האמנים של בית הספר המלכותי לבלט ופטרונית התאחדות המורים למחול בינלאומי, בלט הילדים של לונדון, צ'קטי (Cecchetti) בריטניה, צ'קטי אוסטרליה, Dance Proms, להקת זיקית, קרן מחול דו בואסון, בלט הנוער הלאומי ותיאטרון הבלט האנגלי החדש.[דרוש מקור] באסל היא נשיאת קמפיין גיוס הכספים של בלט בירמינגהם המלכותי מאז 2012.[דרוש מקור] היא הפטרון הבינלאומי של להקת המחול בסידני.[דרוש מקור]

היא פטרונית של ארגוני הצדקה הרפואיים[47] Sight for All וקרן הנרי ספינק.[דרוש מקור]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 התחתנה באסל עם איש העסקים האוסטרלי אנגוס פורבס בצ'רוול, אוקספורדשייר. במקור גרו בקנזינגטון, שם נולדו שתי בנותיהם בשנים 2001 ו-2004.[48] בשנת 2008 עברה המשפחה לסידני שבאוסטרליה[5] וחזרה ללונדון ביולי 2012.[2] החל משנת 2021 הם גרים בווימבלדון.[49]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דארסי באסל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Valerie Lawson, "Turning Point", Good Weekend magazine, 20 September 2008 Scobie, Claire (7 בנובמבר 2009). "Darcey Bussell: 'I'll be happy to be critical as a Strictly judge'". The Guardian/The Observer. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 "Darcey Bussell Biography". AETN UK. אורכב מ-המקור ב-18 בפברואר 2013. נבדק ב-6 בדצמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Darcey Bussell: Behind the Scenes at the Ballet – Exclusive Patrons Events – Exhibitions & events – Royal Academy of Arts". Royalacademy.org.uk. 16 בספטמבר 2011. אורכב מ-המקור ב-25 באוקטובר 2011. נבדק ב-9 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Darcey Bussell interviewed". Ballet News. 4 במרץ 2010. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 Griffiths, Sian (23 בדצמבר 2007). "Darcey dances off to Oz as an eco-mum". The Sunday Times. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Griffiths, Sian; McCall, Alistair. "Bussell's school dances up table". The Times. נבדק ב-2 באוגוסט 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 King, Gordon. "Darcey Bussell". Everenglish.org.uk. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ אתר למנויים בלבד Bryony Gordon, ‏Darcey Bussell: Dance? Not for my daughters, The Telegraph, 21 October 2008
  9. ^ Jennifer S. Uglow, Maggy Hendry (1999). The Northeastern Dictionary of Women's Biography. Northeastern University Press. p. 99. ISBN 1-55553-421-X.
  10. ^ "Les Patineurs, Winter Dreams and The Concert review, Royal Ballet". The Independent. 19 בדצמבר 2018. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "La Bayadère – The Temple Dancer". Royal Opera House Collections. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Fab-u-lous! Dancing queen Darcey Bussell at 50 – in pictures". The Guardian. 27 באפריל 2019. ISSN 0261-3077. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Joyner, Will (28 ביוני 1993). "A Final 'Dinner With Balanchine' Summarizes a Master's Legacy". הניו יורק טיימס. p. C11. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Parry, Jann (11 ביוני 1995). "Dance – She Knows How to Combine Innocence With Sensuality". The New York Times. p. 26. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ אתר למנויים בלבד Sarah Crompton, ‏An era ends in glittering glory, The Telegraph, 17 May 2007
  16. ^ "BBC Two celebrates Darcey Bussell with live performance from Royal Opera House". BBC. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Diverse Dance Mix: About DDMIX". נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Murphy, Ciara (1 באוקטובר 2015). "World Ballet Day – eight books that bring ballet to life". The Guardian. ISSN 0261-3077. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Darcy Bussell titles at booktopia.co.au (Retrieved 13 July 2013)
  20. ^ Bussell, Darcey. (2012). Darcey Bussell. Testino, Mario. (Limited ed.). Melbourne, Vic.: Hardie Grant. ISBN 9781742704692. OCLC 1064512432.
  21. ^ 1 2 3 "Darcey Bussel". IMDb. נבדק ב-3 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ 1 2 Thorpe, Vanessa (29 באפריל 2007). "See what they've been keeping under their hats". The Guardian/The Observer. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Jenkins, Katherine (29 במרץ 2013). "I've got a story to tell, says Kath". WalesOnline. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ Leigh, Spencer (4 בדצמבר 2007). "Royal Variety Performance". BBC News. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ "Dixon joins Strictly dance judges". BBC News. 9 ביולי 2009. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Rollo, Sarah (12 בדצמבר 2009). "Bussell's jive receives standing ovation". דיגיטל ספיי. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Darcey Bussell, "The Day I Was Chopped in Half By Twin Magicians", Metro, 15 May 2010.
  28. ^ Rees, Jasper (13 באוגוסט 2012). "Darcey Bussell to replace Alesha Dixon on Strictly Come Dancing 2012". BBC Magazine. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ "Olympics closing ceremony: A long goodbye to the Games". BBC Magazine. 12 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "Darcey Bussell to front BBC's search for UK's best young dancer". The Guardian. London. 14 בינואר 2015. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ "BBC Two - Darcey Bussell: Dancing to Happiness". BBC (באנגלית בריטית). נבדק ב-2021-05-23.
  32. ^ "Dame Darcey Bussell decides to step down as judge from Strictly". BBC News. 10 באפריל 2019. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "Darcey Bussell's Wild Coasts of Scotland". channel4.com. נבדק ב-14 בפברואר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Spot our named coaches | megabus". uk.megabus.com. אורכב מ-המקור ב-29 ביוני 2019. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Darcey Bussell". National Portrait Gallery. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "Chelsea Flower Show 2006". davidaustinroses.com. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ אתר למנויים בלבד Gordon Rayner, ‏Darcy Bussell welcomes P&O fleet to Southampton, The Telegraph, 2 July 2012
  38. ^ "The Kennedy Center Press Release" (PDF). נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ "Movement and Dance members shine at Carl Alan Awards". sportandrecreation.org.uk. 10 בפברואר 2011. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ Jury, Louise (15 במאי 2007). "First night of Bussell's farewell to ballet show". London Evening Standard. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "Dame Darcey Bussell OBE". Buckingham Covers. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Darcey Bussell and Natalie Davis honoured". University of Oxford. 18 ביולי 2009. אורכב מ-המקור ב-1 באפריל 2012. נבדק ב-23 בספטמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ "Former ballerina Darcey Bussell receives honorary doctorate from Royal Conservatoire". Glasgow Live. 24 באפריל 2017. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Reader, Jane (8 ביולי 2018). "Strictly judge Dame Darcey honoured by Arts University Bournemouth". Bournemouth Echo. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  45. ^ "DARCEY BUSSELL BRIEFS AUB STUDENTS ON DESIGN CHALLENGE". Arts University Bournemouth. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ "Dame Darcey Bussell DBE, President". Royal Academy of Dance. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ "Our Patrons and Ambassadors". Borne. נבדק ב-26 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ "Marriages and Births England and Wales 1984–2006". Findmypast.com. נבדק ב-23 בספטמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ Dean, Andrea (29 ביוני 2021). "Wimbledon is one of London's most attractive areas for house hunters, and it's not just because of the tennis". Metro. London. p. 26. נבדק ב-30 ביוני 2021. {{cite news}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דארסי_באסל&oldid=37422467"