אולימפיאדת לונדון (2012)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משחקי האולימפיאדה ה-30
Olympic2012.png

לוגו אולימפיאדת לונדון (2012)
עיר מארחת Flag of the United Kingdom.svg לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינות משתתפות 204
ספורטאים משתתפים 10,500
תחרויות 302 ב-26 ענפים
טקס הפתיחה 27 ביולי 2012
טקס הנעילה 12 באוגוסט 2012
נפתח רשמית על ידי אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת
השביע את המשתתפים שרה סטיבנסון
האצטדיון הראשי האצטדיון האולימפי, לונדון, הממלכה המאוחדת
הערים שהתמודדו על האירוח מדריד, מוסקבה, ניו יורק, פריז
שניים מהאתלטים הבולטים של האולימפיאדה: מו פארח ויוסיין בולט, מחקים כל אחד את תנועת הניצחון של האחר
ג'סיקה אניס, שהפכה לסמל בבריטניה לאחר שזכתה במדליית זהב בקרב שבע וזיכתה את המארחת במדליית הזהב הראשונה שלה באתלטיקה באולימפיאדה
קבוצת רוכבי הכביש הבריטית (Team GB) עם בראדלי ויגינס, מהזוכים הגדולים של המשחקים

המשחקים האולימפיים של לונדון, 2012, הידועים גם בתוארם הרשמי המשחקים של האולימפיאדה ה-30 נפתחו רשמית ב-27 ביולי והסתיימו ב-12 באוגוסט 2012, כללו תחרויות ב-302 קטגוריות ב-26 ענפי ספורט, ונערכו בבירת הממלכה המאוחדת, לונדון. לונדון היא העיר הראשונה בזמן המודרני שאירחה את המשחקים האולימפיים בפעם השלישית, לאחר המשחקים שנערכו בה ב-1908, וב-1948.

יושב ראש הוועדה המארגנת של המשחקים היה אתלט העבר, הלורד סבסטיאן קו.

המכרז האולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המכרז האולימפי 2012
לוגו הצעת האירוח של לונדון

תשע ערים הציעו את מועמדותן לאירוח המשחקים האולימפיים בשנת 2012: איסטנבול, הוואנה, לייפציג, לונדון, מוסקבה, מדריד, ניו יורק, פריז וריו דה ז'ניירו.

ב-18 במאי 2004, אחרי הערכת תשע המועמדות, ניפה הוועד האולימפי הבינלאומי ארבע ערים והציג את חמש המועמדות הסופיות, שהיו לונדון, פריז, מוסקבה, ניו יורק ומדריד.

פריז ולונדון נחשבו לבעלות הסיכויים הטובים ביותר להיבחר, וההערכה הרווחת הייתה שפריז היא המועמדת המועדפת (ה"פייבוריטית").

ב-6 ביולי 2005 התכנסו חברי הוועד האולימפי הבינלאומי במרכז הקונגרסים ראפלס סיטי שבסינגפור כדי לבחור את העיר המארחת. מוסקבה הייתה העיר הראשונה שהודחה, אחריה נשרה ניו יורק ובעקבותיה מדריד. השתיים שנשארו בתחרות היו כצפוי לונדון ופריז, ובהצבעה המכרעת זכתה לונדון, שקיבלה 54 קולות לעומת 50 קולות שקיבלה פריז.

יום לאחר ההצבעה וזכייתה של לונדון, בוצעה בלונדון סדרה של פיגועי טרור, ומחקה במהירות את השמחה בעיר. נראה שעיתוי הפיגועים לא היה קשור לזכייה יום קודם לכן. הוועד האולימפי העולמי עמד על החלטתו שהמשחקים האולימפיים ייערכו בלונדון למרות פיגועי הטרור.

המתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת אולימפיאדת לונדון
ונלוק ומנדויל - הקמעות הרשמיים של האולימפיאדה
ה-O2 ארנה אירח את התחרויות בהתעמלות מכשירים ושלבי הגמר בכדורסל

אולימפיאדת 2012 התקיימה ב-34 אתרים, שמרביתם ברחבי לונדון, חלקם חדשים וחלקם מבנים קיימים, ובנוסף גם במקומות סמליים בלבה של העיר, המפורסמים בעולם כולו. תוכנית הבנייה לקראת המשחקים כללה פינוי של אזור מוזנח בפרבר סטרטפורד במזרח לונדון, שם הוקם הפארק האולימפי המרכזי ובו מבנים חדישים. כ-8.8 מיליון כרטיסים יאפשרו לקהל לצפות בתחרויות באתרי ההתרחשויות‏[1].

הפארק האולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק האולימפי נבנה בפרבר סטרטפורד במזרח העיר, באזור שהיה לפני כן אדמה שוממת ואזור תעשייה. הפארק האולימפי קושר למרכז העיר ברכבת הכידון האולימפי אשר נסיעתה ארכה כשבע דקות.

הפארק האולימפי כולל את האתרים הבאים:

בפארק עבדו 11,000 עובדים, כמעט כולם בריטים, ו-62% מהם תושבי לונדון‏[1].

אזור הנהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור זה כולל ארבעה אתרים הסמוכים לנהר תמזה במזרח לונדון:

אזור מרכז לונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם הרשמי מטעה, מכיוון שאתרים אלה נמצאים לא רק במרכז העיר אלא גם בפרבריה:

אתרים מחוץ ללונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיוני כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי הכדורגל, למעט הגמרים, התקיימו באצטדיונים ידועים ברחבי בריטניה:

ארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתיב תחבורה ציבורית שהוקצה במיוחד לתנועה הקשורה באולימפיאדה

התחבורה הציבורית היה היבט שנבחן בהצעה לאירוח ב-2012 וקיבל דירוג נמוך ביותר יחסית לערים אחרות - עברה שיפור ניכר, אשר כלל השבחה של הרכבת התחתית של לונדון והקמת שירותי הכידון האולימפי, שהם קווי הרכבת לפארק האולימפי. במסגרת שדרוג מערכת הרכבות התחתיות בלונדון, הוחלט לאפשר הגברה משמעותית של תדירות הגעת הרכבות. בפועל הוצבה מטרה של רכבת בדקה, בשעות העומס. אלא שמערכת ההתראה מפני תקלות לא התאימה לתדירות הרכבות המיועדת, ולפיכך עלה הצורך להחליפה במערכת התראה חדשה. בנוסף, העלאת תדירות הרכבות בקווים מסוימים, בעיקר הקווים העמוקים ביותר, יצרה בעיה נוספת. הבעיה הייתה התחממות יתר של סביבות הרציפים, עד לפער של 18 מעלות צלזיוס, בין הטמפרטורה מעל לפני הקרקע לבין זו שנמדדה ברציפים בהם עברו רכבות בתדירות של פעם בדקה. בשעה שמעל פני הקרקע נמדדה טמפרטורה של כ-10 מעלות הרי שברציפים העמוקים הגיעה הטמפרטורה עד לכדי 28 מעלות. אחד הפתרונות שנבחנו היה השמשה מחדש של מערכת מפוחי ענק שתפקידם יהיה לגרום לסירקולציה מוגברת של האוויר בתעלות הרכבת. ביום התחרויות העמוס ביותר צפויים היו לנסוע כ-800,000 צופים ועוד 55,000 אנשי צוות (מתחרים, אנשי ארגון, תקשורת וכו')‏[1].

התשתית הטכנולוגית לאולימפיאדה כללה‏[2] אמצעים למדידה אוטומטית ומדויקת של הישגים (זמנים, תוצאות, נקודות - בהתאם לסוג התחרות), ציוד מחשוב לעיבוד הנתונים, הפצה בזמן אמת של הנתונים, ומערכות ליבה קריטיות לקיום המשחקים במתקנים השונים. רשתות תקשורת נפרסו על מנת לאפשר גישה לאינטרנט קווי ואלחוטי (בעיקר לצוותי השידור המכסים את האירוע), תשתית טלפוניה מעובה על מנת לתמוך בעומסי התקשורת באזורי התחרויות, הפצת וידאו בתוך האולמות למסכי תצוגה ואל תחנות השידור בעולם דרך מרכז התקשורת, מכשרי קשר לצוות המארגן והמתפעל של האירועים, מערכת לניהול כרטיסי הכניסה לצופים (כולל מכירה ובדיקה בכניסה לאירועים), ומערכת הגברה וכריזה לתיאור ההתרחשויות בתחרות והכרזה על שמות המשתתפים והמנצחים.

מבחינה טכנית בוצעו הקצאת ספקטרום ל-10,000 ערוצים של תקשורת אלחוטית, הקמה של 80,000 צומתי נתונים ושמע, התקנה של 10,000 צגי טלוויזיה ויותר מ-4,500 ק"מ של קווי תקשורת בפארק האולימפי, במתקנים האוליפמיים השונים, ובינם לבין מרכז התקשורת של האולמפיאדה.

ה-BBC נערך ליותר מ-5,000 שעות שידור מהמשחקים‏[3], מתוכם כ-3,600 ישודרו גם כוידאו על פי דרישה ב-YouTube[4]. האירועים צולמו במקור בהבחנה גבוהה ברמה של 1080/50i, וחלק מהאירועים הועברו אף בתלת מימד. כ-21,000 אנשי תקשורת צפויים היו לעסוק בכיסוי האולימפיאדה‏[1].

בישראל שידר הערוץ הראשון למעלה מ-200 שעות שידור חי מן המשחקים.

תקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל האולימפיאדה מעל נהר התמזה

התקציב המתוכנן עמד על כ-4 מיליארד ליש"ט. חלק הארי (כשלושה רבעים) של הסכום ניתן בחסות מפעל הפיס הלאומי בבריטניה, והיתרה כוסתה על ידי תוספת בארנונה, דהיינו מכספי משלם המסים.

אבטחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטחת המשחקים האולימפיים בלונדון נחשבה לפרויקט האבטחה הגדול ביותר בהיסטוריה הבריטית ואחד מהגדולים ביותר בעולם. עלות האבטחה נאמדה בכחצי מיליארד לירות שטרלינג והיא כללה, בין היתר, 16,000 מאבטחים, 13,000 חיילים, 12,000 שוטרים, אלפי סוכנים סמויים, עשרות ספינות מלחמה ומסוקי קרב, וכן סוללות טילי נ"מ[5].

כשבועיים לפני טקס הפתיחה, התגלה כי חברת האבטחה G4S, אשר זכתה במכרז לאבטחת המשחקים האולימפיים בלונדון, כשלה במלאכת גיוס מספר המאבטחים שנדרשו ממנה, עשרת אלפים עובדים. בעקבות כך, חיילים מצבא בריטניה הובאו כדי להתווסף למצבת המאבטחים של האולימפיאדה.

תחרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפי האולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי שמשחקי כדור הבסיס (בייסבול) והסופטבול לא יהיו חלק מאולימפיאדת 2012. זמן רב לא התקבלו החלטות על הוצאת ענפי ספורט מהשתתפות באולימפיאדה: משחק הפולו היה האחרון שהוצא, ושוחק בפעם האחרונה ב-1936. הוחלט לא לצרף ענפים חדשים, כך שבאולימפיאדת לונדון התקיימו תחרויות ב-26 ענפי ספורט בלבד, למרות שהמקסימום המותר הוא 28‏[6]. ב-2009 הוחלט שנשים יתחרו בענף האיגרוף בפעם הראשונה, וכך נערכו תחרויות לנשים בכל הענפים האולימפיים. כמו כן הוחלט לצרף לאולימפיאדה את הענפים ראגבי וגולף, אך רק החל מאולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016).

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחקים האולימפיים השתתפו מעל 10,000 ספורטאים מ-204 מדינות או גופים להם ועד אולימפי לאומי[7]. בנוסף התחרו תחת הדגל האולימפי 3 ספורטאים מהאנטילים ההולנדיים שמעמדה האוטונומי בוטל וספורטאי מדרום סודאן, לה אין ועד אולימפי לאומי.‏[8] המשלחת הגדולה ביותר הייתה של המארחת בריטניה וכללה 558 ספורטאים‏[9], ואחריה ארצות הברית ששלחה 539 משתתפים‏[10]. לראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים, נכללו נשים בכל אחת מהמשלחות המשתתפות.

לוח זמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס פתיחה תחרויות תחרויות גמר טקס נעילה
יולי/אוגוסט 25
רביעי
26
חמישי
27
שישי
28
שבת
29
ראשון
30
שני
31
שלישי
1
רביעי
2
חמישי
3
שישי
4
שבת
5
ראשון
6
שני
7
שלישי
8
רביעי
9
חמישי
10
שישי
11
שבת
12
ראשון
סה"כ
טקסים
קשתות 1 1 1 1 4
אתלטיקה 2 5 7 5 4 4 5 6 8 1 47
בדמינטון 1 2 2 5
כדורסל 1 1 2
איגרוף 3 5 5 13
קאנו/קיאק 1 1 2 4 4 4 16
אופניים 1 1 2 2 2 1 1 1 3 2 1 1 18
קפיצה למים 1 1 1 1 1 1 1 1 8
רכיבה 2 1 1 2 6
סיוף 1 1 1 1 2 1 1 1 1 10
הוקי שדה 1 1 2
כדורגל 1 1 2
התעמלות 1 1 1 1 1 1 3 3 4 1 1 18
כדוריד 1 1 2
ג'ודו 2 2 2 2 2 2 2 14
קרב חמש מודרני 1 1 2
חתירה 3 3 4 4 14
שיט 2 2 2 1 1 1 1 10
קליעה 2 2 1 1 1 1 2 2 1 2 15
שחייה 4 4 4 4 4 4 4 4 1 1 34
שחייה צורנית 1 1 2
טניס שולחן 1 1 1 1 4
טאקוונדו 2 2 2 2 8
טניס 2 3 5
טריאתלון 1 1 2
כדורעף 1 1 1 1 4
כדורמים 1 1 2
הרמת משקולות 1 2 2 2 2 2 1 1 1 1 15
היאבקות 2 3 2 2 2 2 3 2 18
סה"כ אירועים ליום 12 14 12 15 20 18 22 25 23 18 21 17 22 16 32 15 302
סה"כ אירועים במצטבר 12 26 38 53 73 91 113 138 161 179 200 217 239 255 287 302
יולי/אוגוסט 25
רביעי
26
חמישי
27
שישי
28
שבת
29
ראשון
30
שני
31
שלישי
1
רביעי
2
חמישי
3
שישי
4
שבת
5
ראשון
6
שני
7
שלישי
8
רביעי
9
חמישי
10
שישי
11
שבת
12
ראשון
סה"כ

ענפי האולימפיאדה ותוצאותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגרוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטניה זכתה במרב מדליות הזהב (3) שחולקו באיגרוף ובסך הכל זכתה ב-5 מדליות. רוסיה זכתה במרב המדליות (6) ודורגה במקום 4 בטבלת המדליות באיגרוף. 20 מדינות התחלקו במדליות.

אתלטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת לונדון (2012)

ארצות הברית זכתה בתחרות עם 9 מדליות זהב ו-28 מדליות בסך הכל, לפני רוסיה עם 8 מדליות זהב ו-18 מדליות בסך הכל וג'מייקה עם 4 מדליות זהב ו-12 בסך הכל.

שיאי עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעה שיאי עולם חדשים נקבעו בתחרויות האתלטיקה, 2 לגברים ו-2 לנשים:

האתלטיות הבולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתלטים הבולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדמינטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סין זכתה בכל 5 מדליות הזהב האפשריות שחולקו בבדמינטון ובסך הכל זכתה ב-8 מדליות. 7 מדינות התחלקו במדליות.

ג'ודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסיה זכתה במרב מדליות הזהב שחולקו בג'ודו (3) ובסך הכל זכתה ב-5 מדליות. צרפת ויפן זכו במרב המדליות (7 כל אחת). 23 מדינות התחלקו בכל המדליות, מהן 10 מדינות התחלקו במדליות הזהב.

הוקי שדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of the Netherlands.svg  הולנד
Med 2.png Flag of Argentina.svg  ארגנטינה
Med 3.png Flag of the United Kingdom.svg  בריטניה

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of Germany.svg  גרמניה
Med 2.png Flag of the Netherlands.svg  הולנד
Med 3.png Flag of Australia.svg  אוסטרליה

היאבקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסיה זכתה במרב מדליות הזהב שחולקו בג'ודו (4) ובסך הכל זכתה ב-11 מדליות. יפן דורגה במקום שני, זכתה אף היא ב-4 מדליות זהב וב-6 מדליות בסך הכל. איראן דורגה במקום שלישי עם 3 מדליות זהב ו-6 מדליות בסך הכל ואזרבייג'ן זכתה ב-7 מדליות בסך הכל ו-2 מדליות זהב ודורגה במקום רביעי. 29 מדינות התחלקו בכל המדליות, מהן 8 מדינות התחלקו במדליות הזהב.

הרמת משקולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סין זכתה ב-5 מדליות זהב בהרמת משקולות ובסך הכל זכתה ב-7 מדליות, שנייה הייתה קזחסטן עם 4 מדליות זהב בסך הכל. 19 מדינות התחלקו במדליות, מהן 6 מדינות זכו במדליות הזהב.

התעמלות מכשירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם ההתעמלות (נורת' גריניץ' ארנה)

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות קבוצתית:

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of the United States.svg  ארצות הברית
Med 2.png Flag of Russia.svg  רוסיה
Med 3.png Flag of Romania.svg  רומניה

תחרות קרב רב אישי:

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות קבוצתית:

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of the People's Republic of China.svg  סין
Med 2.png Flag of Japan.svg  יפן
Med 3.png Flag of the United Kingdom.svg  בריטניה

תחרות קרב רב אישי:

התעמלות אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות קבוצתית:

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of Russia.svg  רוסיה (57.000 נק')
Med 2.png Flag of Belarus.svg  בלארוס (55.500 נק')
Med 3.png Flag of Italy.svg  איטליה (55.450 נק')

תחרות קרב רב אישי:

טניס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית זכתה בענף הטניס במרב מדליות הזהב (3) וב-4 מדליות בסך הכל. 8 מדינות התחלקו במדליות בתחרויות הטניס.

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of the United States.svg  ארצות הברית
Med 2.png Flag of Japan.svg  יפן
Med 3.png Flag of Canada.svg  קנדה

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of Mexico.svg  מקסיקו
Med 2.png Flag of Brazil.svg  ברזיל
Med 3.png Flag of South Korea.svg  דרום קוריאה

כדוריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of Norway.svg  נורבגיה
Med 2.png Flag of Montenegro.svg  מונטנגרו
Med 3.png Flag of Spain.svg  ספרד
  • משחק הגמר: נורבגיה 26 - 23 מונטנגרו
  • משחק מדליית ארד: ספרד 31 - 29 דרום קוריאה (בהארכה)

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of France.svg  צרפת
Med 2.png Flag of Sweden.svg  שבדיה
Med 3.png Flag of Croatia.svg  קרואטיה
  • משחק הגמר: צרפת 22 - 21 שבדיה
  • משחק מדליית ארד: קרואטיה 33 - 26 הונגריה

כדורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of the United States.svg  ארצות הברית
Med 2.png Flag of Spain.svg  ספרד
Med 3.png Flag of Australia.svg  אוסטרליה
  • השחקנית הבולטת בתחרות הייתה מגי סטפנס שכבר במשחק הראשון כבשה 7 שערים לזכות ארצות הברית והשוותה את השיא האולימפי לשערים במשחק בודד. בכל התחרות כבשה 21 שערים, שיא אולימפי לתחרות, וזכתה במדליית זהב עם נבחרת ארצות הברית.

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of Croatia.svg  קרואטיה
Med 2.png Flag of Italy.svg  איטליה
Med 3.png Flag of Serbia.svg  סרביה

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of the United States.svg  ארצות הברית
Med 2.png Flag of France.svg  צרפת
Med 3.png Flag of Australia.svg  אוסטרליה

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of the United States.svg  ארצות הברית
Med 2.png Flag of Spain.svg  ספרד
Med 3.png Flag of Russia.svg  רוסיה

כדורעף[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of Brazil.svg  ברזיל
Med 2.png Flag of the United States.svg  ארצות הברית
Med 3.png Flag of Japan.svg  יפן

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of Russia.svg  רוסיה
Med 2.png Flag of Brazil.svg  ברזיל
Med 3.png Flag of Italy.svg  איטליה

סיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

איטליה זכתה ב-3 מדליות זהב בסיף ובסך הכל זכתה ב-7 מדליות, שנייה הייתה דרום קוריאה עם 2 מדליות זהב ו-6 מדליות בסך הכל. 13 מדינות התחלקו במדליות, מהן 6 מדינות זכו במדליות הזהב.

קליעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום קוריאה זכתה ב-3 מדליות זהב בקליעה ובסך הכל זכתה ב-5 מדליות, שנייה הייתה ארצות הברית אף היא עם 3 מדליות זהב ו-4 מדליות בסך הכל. סין צברה את מרב המדליות, 7 בסך הכל (2 זהב). 23 מדינות התחלקו במדליות, מהן 9 מדינות זכו במדליות הזהב.

רכיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטניה זכתה ב-3 מדליות זהב ברכיבה ובסך הכל זכתה ב-5 מדליות. 8 מדינות התחלקו במדליות.

שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת לונדון (2012)

בתחרויות השחייה זכתה ארצות הברית ב-16 מדליות זהב (מחצית מדליות הזהב שחולקו) וב-30 מדליות בסך הכל, לפני סין - 5 מדליות זהב ו-10 מדליות בסך הכל וצרפת עם 4 מדליות זהב ו-7 מדליות בסך הכל. יפן זכתה במקום שני, במספר הכולל של המדליות, אחרי ארצות הברית, עם 11 מדליות בסך הכל, כאשר אף לא אחת מוזהבת.

בתחרות נשברו 9 שיאי עולם חדשים, 6 אצל נשים ו-3 אצל גברים ו-16 שיאים אולימפיים חדשים, 4 אצל גברים ו-12 אצל נשים.

שחיינים גברים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מייקל פלפס מארצות הברית היה השחיין המצטיין בתחרות בפעם שלישית ברציפות לאחר שזכה ב-6 מדליות, (4 זהב ו-2 כסף). לאחר משחקים אלו היה לספורטאי המעוטר ביותר בכל הזמנים במשחקים האולימפיים, עם 22 מדליות מתוכן 18 זהב. נוסף לכך, היה לשחיין היחידי בהיסטוריה שזכה באותו משחה ב-3 אולימפיאדות שונות, מעשה אותו עשה פעמיים במהלך התחרויות.
  • ראיין לוכטה מארצות הברית זכה ב-5 מדליות (2 זהב, 2 כסף ו-1 ארד).
  • סון יאנג מסין קבע שיא עולם חדש במשחה ל-1500 מטר חופשי וזכה ב-4 מדליות (2 זהב, 1 כסף ו-1 ארד).
  • מאט גרוורס מארצות הברית זכה ב-3 מדליות (2 זהב ו-1 כסף).
  • נתן אדריאן מארצות הברית זכה במשחה היוקרתי ביותר ל-100 מטר חופשי ובסך הכל ב-3 מדליות (2 זהב ו-1 כסף).
  • יאניק אנייל מצרפת זכה ב-3 מדליות (2 זהב ו-1 כסף).
  • קמרון ואן דר בורג מדרום אפריקה קבע שיא עולם חדש במשחה ל-100 מטר חזה.
  • דניאל גיורטה מהונגריה קבע שיא עולם חדש במשחה ל-200 מטר חזה.
  • אוסמה מלולי מתונסיה היה לשחיין הראשון בהיסטוריה שזכה במדליה אולימפית גם בשחייה בבריכה (ארד ב-1500 מטר חופשי) וגם בשחייה במים פתוחים (זהב ב-10 ק"מ). הוא גם היה לשחיין הראשון בהיסטוריה שהיה אלוף אולימפי בשני המקצועות (זהב ב-1500 מטר חופשי בבייג'ינג).

שחייניות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מליסה פרנקלין מארצות הברית קבעה שיא עולם חדש במשחה ל-200 מטר גב והייתה שותפה לשיא עולם במשחה שליחות 4x100 מטר מעורב. היא זכתה ב-5 מדליות (4 זהב ו-1 ארד).
  • אליסון שמיט מארצות הברית הייתה שותפה לשיא עולם במשחה שליחות 4x100 מטר מעורב וזכתה ב-5 מדליות (3 זהב, 1 כסף ו-1 ארד)
  • דנה ולמר מארצות הברית קבעה שיא עולם חדש במשחה ל-100 מטר פרפר והייתה לשחיינית הראשונה בהיסטוריה ששחתה משחה זה מתחת ל-56 שניות והייתה שותפה לשיא עולם במשחה שליחות 4x100 מטר מעורב. היא זכתה ב-3 מדליות זהב
  • רבקה סוני שיפרה פעמיים את שיא העולם במשחה ל-200 מטר חזה והייתה שותפה לשיא עולם במשחה שליחות 4x100 מטר מעורב. היא זכתה ב-3 מדליות (2 זהב ו-1 כסף).
  • ראנומי קרומווידיויו מהולנד זכתה בשתי מדליות זהב במשחים היוקרתיים ביותר ל-50 ול-100 מטר חופשי ובסך הכל זכתה ב-3 מדליות (2 זהב ו-1 כסף).
  • קמיל מופה מצרפת זכתה ב-3 מדליות, אחת מכל סוג.
  • יה שיוון מסין קבעה שיא עולם במשחה ל-400 מטר מעורב אישי וזכתה ב-2 מדליות זהב.
  • אלישיה קוטס מאוסטרליה זכתה ב-5 מדליות (1 זהב, 3 כסף ו-1 ארד).

שחייה צורנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות קבוצתית:

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of Russia.svg  רוסיה (197.030 נק')
Med 2.png Flag of the People's Republic of China.svg  סין (194.010 נק')
Med 3.png Flag of Spain.svg  ספרד (193.120 נק')

תחרות זוגות:

מקום נבחרת
Med 1.png Flag of Russia.svg  רוסיה (197.100 נק')
Med 2.png Flag of Spain.svg  ספרד (192.900 נק')
Med 3.png Flag of the People's Republic of China.svg  סין (192.870 נק')

אירועים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השחיין האמריקאי מייקל פלפס היה הספורטאי המעוטר ביותר באולימפיאדה זו, בפעם השלישית ברציפות לאחר שזכה ב-6 מדליות, מהן 4 מדליות זהב ו-2 מדליות כסף ובכך היה לספורטאי המעוטר ביותר במשחקים האולימפיים בכל הזמנים לאחר צבירת 22 מדליות אולימפיות בסך הכל, מהן 18 מדליות זהב.
  • כבר ביום המשחקים הראשון, נבחרת קוריאה הצפונית בכדורגל נשים סרבה לעלות לכר הדשא, לאחר שהבחינו כי לצד שמות השחקניות מתנוסס דגל קוריאה הדרומית - יריבתה המושבעת. המשחק התחיל לבסוף באיחור של 45 דקות לאחר תיקון הטעות והתנצלות המארגנים‏[12].
  • לאחר החלטת הוועד האולימפי שלא לקיים דקת דומיה לזכר נרצחי טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן 1972, פנתה מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון לנשיא הוועד, ז'ק רוג, ודרשה ממנו לחזור בו מההחלטה ולקיים "אירוע זיכרון ראוי" באולימפיאדת לונדון לזכר הקורבנות‏[13]. המתעמלת אלי רייזמן, שזכתה במדליית זהב בהתעמלות קרקע, ביצעה את התרגיל לצלילי הבה נגילה כמחאה על החלטה זו של הוועד האולימפי‏[14].
  • יה שיוון בת ה-16 מסין קבעה הישג כאשר זכתה בזהב בתחרות השחיה ב-400 מ' מעורב ושברה ביותר משנייה את השיא העולמי (שנקבע בתקופה בה מותר היה להשתמש בחליפות שחייה מיוחדות אשר שיפרו את מהירות השחיינים). שיוון הגיעה לקטע האחרון של המשחה, 100 מ' חופשי, בפיגור של שנייה מהשחיינית הפייבוריטית, אליזבת בייזל, אך סיימה שתי שניות לפניה, כאשר ב-50 המטרים האחרונים היא שחתה במהירות גבוהה יותר מאשר המנצח במשחה המקביל לגברים, ראיין לוכטה. מאמן השחייה האמריקני גרג טרוי אמר על כך לעיתונאים: "אתם חבר'ה תעשו את התחקירים. למיטב זיכרוני, מדובר בספליט (מקטע השחייה) הכי מהיר בהיסטוריה הנשית", כאשר בכך רמז לשימוש בחומרים אסורים‏[15].
  • שין א-לאם, סייפת דרום קוריאנית, הפסידה בחצי הגמר בשנייה האחרונה של הקרב, בשל החלטת שיפוט שנויה במחלוקת. הקרב של שין נמשך מעבר לזמן החוקי לאחר שהשעון שמודד את הזמן נתקע וגרם ליריבתה הגרמניה לצבור ניקוד מעבר לזמן החוקי של התחרות. שין חכתה בזירה להחלטת השופטים במשך כשעה שלמה לאחר ההפסד, תוך שהיא ממררת בבכי. בקרב על המקום השלישי הפסידה הסייפת את הקרב. איגוד הסייף העולמי החליט להעניק לשין מדלית ארד כפרס ניחומים אך שין סירבה.
  • ארבעה צמדים של שחקניות בדמינטון נפסלו והודחו מהמשחקים, לאחר שמארגני התחרות טענו כי השחקניות לא התאמצו לנצח בשלב הבתים על מנת לסדר לעצמן הגרלה נוחה.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מדליות באולימפיאדת לונדון (2012)
מקום מדינה  זהב   כסף ארד סך הכל  
1 Flag of the United States.svg  ארצות הברית 46 29 29 104
2 Flag of the People's Republic of China.svg  סין 38 27 23 88
3 Flag of the United Kingdom.svg  בריטניה (מארחת) 29 17 19 65
4 Flag of Russia.svg  רוסיה 24 26 32 82
5 Flag of South Korea.svg  דרום קוריאה 13 8 7 28
6 Flag of Germany.svg  גרמניה 11 19 14 44
7 Flag of France.svg  צרפת 11 11 12 34
8 Flag of Italy.svg  איטליה 8 9 11 28
9 Flag of Hungary.svg  הונגריה 8 4 5 17
10 Flag of Australia.svg  אוסטרליה 7 16 12 35
בסך הכל
(85 מדינות זכו במדליה)
302 304 356 962

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


המשחקים האולימפיים (קיץ)

אתונה (1896)פריז (1900)סנט לואיס (1904)אתונה (1906)לונדון (1908)סטוקהולם (1912)אנטוורפן (1920)פריז (1924)אמסטרדם (1928)לוס אנג'לס (1932)ברלין (1936)לונדון (1948)הלסינקי (1952)מלבורן (1956)רומא (1960)טוקיו (1964)מקסיקו סיטי (1968)מינכן (1972)מונטריאול (1976)מוסקבה (1980)לוס אנג'לס (1984)סיאול (1988)ברצלונה (1992)אטלנטה (1996)סידני (2000)אתונה (2004)בייג'ינג (2008)לונדון (2012)ריו דה ז'ניירו (2016)טוקיו (2020)

אולימפיאדות שבוטלו: 191619401944
Olympic rings with white rims.svg