אולימפיאדת לונדון (2012)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משחקי האולימפיאדה ה-XXX
עיר מארחת לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינות משתתפות 204
ספורטאים משתתפים 10,768 (5,992 גברים, 4,776 נשים)
תחרויות 302 ב-26 ענפים
טקס הפתיחה 27 ביולי 2012
טקס הנעילה 12 באוגוסט 2012
נפתח רשמית על ידי המלכה אליזבת השנייה
השביע את המשתתפים שרה סטיבנסון
הדליק את הלפיד האולימפי שבעה ספורטאים צעירים. כל אחד נבחר על ידי אלוף אולימפי בריטי
האצטדיון הראשי האצטדיון האולימפי
שניים מהאתלטים הבולטים של האולימפיאדה: מו פארח ויוסיין בולט, מחקים כל אחד את תנועת הניצחון של האחר
ג'סיקה אניס, שהפכה לסמל בבריטניה לאחר שזכתה במדליית זהב בקרב שבע וזיכתה את המארחת במדליית הזהב הראשונה שלה באתלטיקה באולימפיאדה
נבחרת בריטניה במרוץ הכביש האולימפי. שני משמאל – בראדלי ויגינס שניצח במרוץ האולימפי נגד השעון, שלישי משמאל – איאן סטאנרד

המשחקים האולימפיים של לונדון, 2012, הידועים גם בתוארם הרשמי המשחקים של האולימפיאדה ה-30, נפתחו רשמית ב-27 ביולי והסתיימו ב-12 באוגוסט 2012, כללו תחרויות ב-302 קטגוריות ב-26 ענפי ספורט, ונערכו בבירת הממלכה המאוחדת, לונדון. לונדון היא העיר הראשונה בזמן המודרני שאירחה את המשחקים האולימפיים בפעם השלישית, לאחר המשחקים שנערכו בה ב-1908 וב-1948.

יושב ראש הוועדה המארגנת של המשחקים היה אתלט העבר, הלורד סבסטיאן קו.

המכרז האולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – המכרז האולימפי 2012
לוגו הצעת האירוח של לונדון

תשע ערים הציעו את מועמדותן לאירוח המשחקים האולימפיים בשנת 2012: איסטנבול, הוואנה, לייפציג, לונדון, מוסקבה, מדריד, ניו יורק, פריז וריו דה ז'ניירו.

ב-18 במאי 2004, אחרי הערכת תשע המועמדות, ניפה הוועד האולימפי הבינלאומי ארבע ערים והציג את חמש המועמדות הסופיות, שהיו לונדון, פריז, מוסקבה, ניו יורק ומדריד.

פריז ולונדון נחשבו לבעלות הסיכויים הטובים ביותר להיבחר, וההערכה הרווחת הייתה שפריז היא המועמדת המועדפת (ה"פייבוריטית").

ב-6 ביולי 2005 התכנסו חברי הוועד האולימפי הבינלאומי במרכז הקונגרסים ראפלס סיטי שבסינגפור כדי לבחור את העיר המארחת. מוסקבה הייתה העיר הראשונה שהודחה, אחריה נשרה ניו יורק ובעקבותיה מדריד. השתיים שנשארו בתחרות היו כצפוי לונדון ופריז, ובהצבעה המכרעת זכתה לונדון, שקיבלה 54 קולות לעומת 50 קולות שקיבלה פריז.

יום לאחר ההצבעה וזכייתה של לונדון, בוצעה בלונדון סדרה של פיגועי טרור, ומחקה במהירות את השמחה בעיר. נראה שעיתוי הפיגועים לא היה קשור לזכייה יום קודם לכן. הוועד האולימפי העולמי עמד על החלטתו שהמשחקים האולימפיים ייערכו בלונדון למרות פיגועי הטרור.

בחירת עיר אירוח – תוצאות המכרז 2012
עיר מדינה סיבוב 1 סיבוב 2 סיבוב 3 סיבוב 4
לונדון הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת 22 27 39 54
פריז צרפתצרפת צרפת 21 25 33 50
מדריד ספרדספרד ספרד 20 32 31
ניו יורק ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 19 17
מוסקבה רוסיהרוסיה רוסיה 15

ארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתיב תחבורה ציבורית שהוקצה במיוחד לתנועה הקשורה באולימפיאדה

התחבורה הציבורית הייתה היבט שנבחן בהצעה לאירוח ב-2012 וקיבל דירוג נמוך ביותר יחסית לערים אחרות – עברה שיפור ניכר, אשר כלל השבחה של הרכבת התחתית של לונדון והקמת שירותי הכידון האולימפי, שהם קווי הרכבת לפארק האולימפי. במסגרת שדרוג מערכת הרכבות התחתיות בלונדון, הוחלט לאפשר הגברה משמעותית של תדירות הגעת הרכבות. בפועל הוצבה מטרה של רכבת בדקה, בשעות העומס. אלא שמערכת ההתרעה מפני תקלות לא התאימה לתדירות הרכבות המיועדת, ולפיכך עלה הצורך להחליפה במערכת התרעה חדשה. בנוסף, העלאת תדירות הרכבות בקווים מסוימים, בעיקר הקווים העמוקים ביותר, יצרה בעיה נוספת. הבעיה הייתה התחממות יתר של סביבות הרציפים, עד לפער של 18 מעלות צלזיוס, בין הטמפרטורה מעל לפני הקרקע לבין זו שנמדדה ברציפים בהם עברו רכבות בתדירות של פעם בדקה. בשעה שמעל פני הקרקע נמדדה טמפרטורה של כ-10 מעלות הרי שברציפים העמוקים הגיעה הטמפרטורה עד לכדי 28 מעלות. אחד הפתרונות שנבחנו היה השמשה מחדש של מערכת מפוחי ענק שתפקידם יהיה לגרום לסירקולציה מוגברת של האוויר בתעלות הרכבת. ביום התחרויות העמוס ביותר צפויים היו לנסוע כ-800,000 צופים ועוד 55,000 אנשי צוות (מתחרים, אנשי ארגון, תקשורת וכו').[1]

התשתית הטכנולוגית לאולימפיאדה כללה[2] אמצעים למדידה אוטומטית ומדויקת של הישגים (זמנים, תוצאות, נקודות – בהתאם לסוג התחרות), ציוד מחשוב לעיבוד הנתונים, הפצה בזמן אמת של הנתונים, ומערכות ליבה קריטיות לקיום המשחקים במתקנים השונים. רשתות תקשורת נפרסו על מנת לאפשר גישה לאינטרנט קווי ואלחוטי (בעיקר לצוותי השידור המכסים את האירוע), תשתית טלפוניה מעובה על מנת לתמוך בעומסי התקשורת באזורי התחרויות, הפצת וידאו בתוך האולמות למסכי תצוגה ואל תחנות השידור בעולם דרך מרכז התקשורת, מכשרי קשר לצוות המארגן והמתפעל של האירועים, מערכת לניהול כרטיסי הכניסה לצופים (כולל מכירה ובדיקה בכניסה לאירועים), ומערכת הגברה וכריזה לתיאור ההתרחשויות בתחרות והכרזה על שמות המשתתפים והמנצחים.

מבחינה טכנית בוצעו הקצאת ספקטרום ל-10,000 ערוצים של תקשורת אלחוטית, הקמה של 80,000 צומתי נתונים ושמע, התקנה של 10,000 צגי טלוויזיה ויותר מ-4,500 ק"מ של קווי תקשורת בפארק האולימפי, במתקנים האולימפיים השונים, ובינם לבין מרכז התקשורת של האולימפיאדה.

ה-BBC נערך ליותר מ-5,000 שעות שידור מהמשחקים,[3] מתוכם כ-3,600 ישודרו גם כווידאו על פי דרישה ביוטיוב.[4] האירועים צולמו במקור בהבחנה גבוהה ברמה של 1080/50i, וחלק מהאירועים הועברו אף בתלת ממד. כ-21,000 אנשי תקשורת צפויים היו לעסוק בכיסוי האולימפיאדה.[1]

בישראל שידר הערוץ הראשון למעלה מ-200 שעות שידור חי מן המשחקים.

תקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל האולימפיאדה מעל נהר התמזה

התקציב המתוכנן עמד על כ-4 מיליארד ליש"ט. כשלושה רבעים מהסכום ניתן בחסות מפעל הפיס הלאומי בבריטניה, והיתרה כוסתה על ידי תוספת בארנונה, דהיינו מכספי משלם המיסים.

אבטחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטחת המשחקים האולימפיים בלונדון נחשבה לפרויקט האבטחה הגדול ביותר בהיסטוריה הבריטית ואחד מהגדולים ביותר בעולם. עלות האבטחה נאמדה בכחצי מיליארד לירות שטרלינג והיא כללה, בין היתר, 16,000 מאבטחים, 13,000 חיילים, 12,000 שוטרים, אלפי סוכנים סמויים, עשרות ספינות מלחמה ומסוקי קרב, וכן סוללות טילי נ"מ.[5]

כשבועיים לפני טקס הפתיחה, התגלה כי חברת האבטחה G4S, אשר זכתה במכרז לאבטחת המשחקים האולימפיים בלונדון, כשלה במלאכת גיוס מספר המאבטחים שנדרשו ממנה, עשרת אלפים עובדים. בעקבות כך, חיילים מצבא בריטניה הובאו כדי להתווסף למצבת המאבטחים של האולימפיאדה.

המתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזת אולימפיאדת לונדון
ונלוק ומנדויל – הקמעות הרשמיים של האולימפיאדה
ה-O2 ארנה אירח את התחרויות בהתעמלות מכשירים ושלבי הגמר בכדורסל

אולימפיאדת 2012 התקיימה ב-34 אתרים, שמרביתם ברחבי לונדון, חלקם חדשים וחלקם מבנים קיימים, ובנוסף גם במקומות סמליים בלבה של העיר, המפורסמים בעולם כולו. תוכנית הבנייה לקראת המשחקים כללה פינוי של אזור מוזנח בפרבר סטרטפורד במזרח לונדון, שם הוקם הפארק האולימפי המרכזי ובו מבנים חדישים. כ-8.8 מיליון כרטיסים יאפשרו לקהל לצפות בתחרויות באתרי ההתרחשויות.[1]

הפארק האולימפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק האולימפי נבנה בפרבר סטרטפורד במזרח העיר, באזור שהיה לפני כן אדמה שוממת ואזור תעשייה. הפארק האולימפי קושר למרכז העיר ברכבת הכידון האולימפי אשר נסיעתה ארכה כשבע דקות.

הפארק האולימפי כולל את האתרים הבאים:

בפארק עבדו 11,000 עובדים, כמעט כולם בריטים, ו-62% מהם תושבי לונדון.[1]

אזור הנהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור זה כולל ארבעה אתרים הסמוכים לנהר תמזה במזרח לונדון:

אזור מרכז לונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם הרשמי מטעה, מכיוון שאתרים אלה נמצאים לא רק במרכז העיר אלא גם בפרבריה:

אתרים מחוץ ללונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיוני כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי הכדורגל, למעט הגמרים, התקיימו באצטדיונים ידועים ברחבי בריטניה:

תחרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשחקים האולימפיים השתתפו מעל 10,000 ספורטאים מ-204 מדינות או גופים להם ועד אולימפי לאומי.[6] בנוסף התחרו תחת הדגל האולימפי 3 ספורטאים מהאנטילים ההולנדיים שמעמדה האוטונומי בוטל וספורטאי מדרום סודאן, לה אין ועד אולימפי לאומי.[7] המשלחת הגדולה ביותר הייתה של המארחת בריטניה וכללה 558 ספורטאים,[8] ואחריה ארצות הברית ששלחה 539 משתתפים.[9] לראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים, נכללו נשים בכל אחת מהמשלחות המשתתפות.

ענפי האולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2005 החליט הוועד האולימפי הבינלאומי שמשחקי כדור הבסיס (בייסבול) והסופטבול לא יהיו חלק מאולימפיאדת 2012. זמן רב לא התקבלו החלטות על הוצאת ענפי ספורט מהשתתפות באולימפיאדה: משחק הפולו היה האחרון שהוצא, ושוחק בפעם האחרונה ב-1936. הוחלט לא לצרף ענפים חדשים, כך שבאולימפיאדת לונדון התקיימו תחרויות ב-26 ענפי ספורט בלבד, אף על פי שהמקסימום המותר הוא 28.[10] ב-2009 הוחלט שנשים יתחרו בענף האגרוף בפעם הראשונה, וכך נערכו תחרויות לנשים בכל הענפים האולימפיים. כמו כן הוחלט לצרף לאולימפיאדה את הענפים ראגבי וגולף, אך רק החל מאולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016).

לוח זמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס פתיחה תחרויות תחרויות גמר טקס נעילה
יולי/אוגוסט 25
רביעי
26
חמישי
27
שישי
28
שבת
29
ראשון
30
שני
31
שלישי
1
רביעי
2
חמישי
3
שישי
4
שבת
5
ראשון
6
שני
7
שלישי
8
רביעי
9
חמישי
10
שישי
11
שבת
12
ראשון
סה"כ
טקסים
קשתות 1 1 1 1 4
אתלטיקה 2 5 7 5 4 4 5 6 8 1 47
בדמינטון 1 2 2 5
כדורסל 1 1 2
איגרוף 3 5 5 13
קאנו/קיאק 1 1 2 4 4 4 16
אופניים 1 1 2 2 2 1 1 1 3 2 1 1 18
קפיצה למים 1 1 1 1 1 1 1 1 8
רכיבה 2 1 1 2 6
סיוף 1 1 1 1 2 1 1 1 1 10
הוקי שדה 1 1 2
כדורגל 1 1 2
התעמלות 1 1 1 1 1 1 3 3 4 1 1 18
כדוריד 1 1 2
ג'ודו 2 2 2 2 2 2 2 14
קרב חמש מודרני 1 1 2
חתירה 3 3 4 4 14
שיט 2 2 2 1 1 1 1 10
קליעה 2 2 1 1 1 1 2 2 1 2 15
שחייה 4 4 4 4 4 4 4 4 1 1 34
שחייה צורנית 1 1 2
טניס שולחן 1 1 1 1 4
טאקוונדו 2 2 2 2 8
טניס 2 3 5
טריאתלון 1 1 2
כדורעף 1 1 1 1 4
כדורמים 1 1 2
הרמת משקולות 1 2 2 2 2 2 1 1 1 1 15
היאבקות 2 3 2 2 2 2 3 2 18
סה"כ אירועים ליום 12 14 12 15 20 18 22 25 23 18 21 17 22 16 32 15 302
סה"כ אירועים במצטבר 12 26 38 53 73 91 113 138 161 179 200 217 239 255 287 302
יולי/אוגוסט 25
רביעי
26
חמישי
27
שישי
28
שבת
29
ראשון
30
שני
31
שלישי
1
רביעי
2
חמישי
3
שישי
4
שבת
5
ראשון
6
שני
7
שלישי
8
רביעי
9
חמישי
10
שישי
11
שבת
12
ראשון
סה"כ


טבלת מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדליית זהב אולימפיאדת לונדון 2012
ערך מורחב – מדליות באולימפיאדת לונדון (2012)
מקרא
  מדינה מארחת (הממלכה המאוחדת)
מיקום מדינה זהב כסף ארד סך הכול
1 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 46 28 29 103
2 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין 38 29 21 88
3 הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת (מארחת) 29 17 19 65
4 רוסיהרוסיה רוסיה 20 18 31 69
5 קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית קוריאה הדרומית 13 9 8 30
6 גרמניהגרמניה גרמניה 11 19 14 44
7 צרפתצרפת צרפת 11 11 13 35
8 אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה 8 15 12 35
9 איטליהאיטליה איטליה 8 9 11 28
10 הונגריההונגריה הונגריה 8 4 6 18
סך הכול
(85 מדינות זכו במדליה)
300 299 354 953

ענפי האולימפיאדה ותוצאותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגרוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטניה זכתה במרב מדליות הזהב (3) שחולקו באגרוף ובסך הכול זכתה ב-5 מדליות. רוסיה זכתה במרב המדליות (6) ודורגה במקום 4 בטבלת המדליות באגרוף. 20 מדינות התחלקו במדליות.

אתלטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת לונדון (2012)

ארצות הברית זכתה בתחרות עם 9 מדליות זהב ו-28 מדליות בסך הכול, לפני רוסיה עם 8 מדליות זהב ו-18 מדליות בסך הכול וג'מייקה עם 4 מדליות זהב ו-12 בסך הכול.

שיאי עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעה שיאי עולם חדשים נקבעו בתחרויות האתלטיקה, 2 לגברים ו-2 לנשים:

האתלטיות הבולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתלטים הבולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדמינטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

סין זכתה בכל 5 מדליות הזהב האפשריות שחולקו בבדמינטון ובסך הכול זכתה ב-8 מדליות. 7 מדינות התחלקו במדליות.

ג'ודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ג'ודו באולימפיאדת לונדון (2012)

רוסיה זכתה במרב מדליות הזהב שחולקו בג'ודו (3) ובסך הכול זכתה ב-5 מדליות. צרפת ויפן זכו במרב המדליות (7 כל אחת). 23 מדינות התחלקו בכל המדליות, מהן 10 מדינות התחלקו במדליות הזהב.

הוקי שדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
הולנדהולנד הולנד
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
בריטניהבריטניה בריטניה

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
גרמניהגרמניה גרמניה
הולנדהולנד הולנד
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה

היאבקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוסיה זכתה במרב מדליות הזהב שחולקו בג'ודו (4) ובסך הכול זכתה ב-11 מדליות. יפן דורגה במקום שני, זכתה אף היא ב-4 מדליות זהב וב-6 מדליות בסך הכול. איראן דורגה במקום שלישי עם 3 מדליות זהב ו-6 מדליות בסך הכול ואזרבייג'ן זכתה ב-7 מדליות בסך הכול ו-2 מדליות זהב ודורגה במקום רביעי. 29 מדינות התחלקו בכל המדליות, מהן 8 מדינות התחלקו במדליות הזהב.

הרמת משקולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סין זכתה ב-5 מדליות זהב בהרמת משקולות ובסך הכול זכתה ב-7 מדליות, שנייה הייתה קזחסטן עם 4 מדליות זהב בסך הכול. 19 מדינות התחלקו במדליות, מהן 6 מדינות זכו במדליות הזהב.

התעמלות מכשירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולם ההתעמלות (נורת' גריניץ' ארנה)

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות קבוצתית:

מקום נבחרת
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
רוסיהרוסיה רוסיה
רומניהרומניה רומניה


תחרות קרב רב אישי:

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות קבוצתית:

מקום נבחרת
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
יפןיפן יפן
בריטניהבריטניה בריטניה


תחרות קרב רב אישי:

התעמלות אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות קבוצתית:

מקום נבחרת
רוסיהרוסיה רוסיה (57.000 נק')
בלארוסבלארוס בלארוס (55.500 נק')
איטליהאיטליה איטליה (55.450 נק')


תחרות קרב רב אישי:

טניס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית זכתה בענף הטניס במרב מדליות הזהב (3) וב-4 מדליות בסך הכול. 8 מדינות התחלקו במדליות בתחרויות הטניס.

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יפןיפן יפן
קנדהקנדה קנדה


גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
מקסיקומקסיקו מקסיקו
ברזילברזיל ברזיל
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית קוריאה הדרומית


כדוריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
נורווגיהנורווגיה נורווגיה
מונטנגרומונטנגרו מונטנגרו
ספרדספרד ספרד
  • משחק הגמר: נורווגיה 26 – 23 מונטנגרו
  • משחק מדליית ארד: ספרד 31 – 29 קוריאה הדרומית (בהארכה)

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
צרפתצרפת צרפת
שוודיהשוודיה שוודיה
קרואטיהקרואטיה קרואטיה
  • משחק הגמר: צרפת 22 – 21 שוודיה
  • משחק מדליית ארד: קרואטיה 33 – 26 הונגריה

כדורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
ספרדספרד ספרד
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה
  • השחקנית הבולטת בתחרות הייתה מגי סטפנס שכבר במשחק הראשון כבשה 7 שערים לזכות ארצות הברית והשוותה את השיא האולימפי לשערים במשחק בודד. בכל התחרות כבשה 21 שערים, שיא אולימפי לתחרות, וזכתה במדליית זהב עם נבחרת ארצות הברית.

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
קרואטיהקרואטיה קרואטיה
איטליהאיטליה איטליה
סרביהסרביה סרביה

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – כדורסל באולימפיאדת לונדון (2012)

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
צרפתצרפת צרפת
אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה


גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
ספרדספרד ספרד
רוסיהרוסיה רוסיה

כדורעף[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
ברזילברזיל ברזיל
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יפןיפן יפן


גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום נבחרת
רוסיהרוסיה רוסיה
ברזילברזיל ברזיל
איטליהאיטליה איטליה

סיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

איטליה זכתה ב-3 מדליות זהב בסיף ובסך הכול זכתה ב-7 מדליות, שנייה הייתה קוריאה הדרומית עם 2 מדליות זהב ו-6 מדליות בסך הכול. 13 מדינות התחלקו במדליות, מהן 6 מדינות זכו במדליות הזהב.

קליעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוריאה הדרומית זכתה ב-3 מדליות זהב בקליעה ובסך הכול זכתה ב-5 מדליות, שנייה הייתה ארצות הברית אף היא עם 3 מדליות זהב ו-4 מדליות בסך הכול. סין צברה את מרב המדליות, 7 בסך הכול (2 זהב). 23 מדינות התחלקו במדליות, מהן 9 מדינות זכו במדליות הזהב.

רכיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריטניה זכתה ב-3 מדליות זהב ברכיבה ובסך הכול זכתה ב-5 מדליות. 8 מדינות התחלקו במדליות.

שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת לונדון (2012)

בתחרויות השחייה זכתה ארצות הברית ב-16 מדליות זהב (מחצית מדליות הזהב שחולקו) וב-30 מדליות בסך הכול, לפני סין – 5 מדליות זהב ו-10 מדליות בסך הכול וצרפת עם 4 מדליות זהב ו-7 מדליות בסך הכול. יפן זכתה במקום שני, במספר הכולל של המדליות, אחרי ארצות הברית, עם 11 מדליות בסך הכול, כאשר אף לא אחת מוזהבת.

בתחרות נשברו 9 שיאי עולם חדשים, 6 אצל נשים ו-3 אצל גברים ו-16 שיאים אולימפיים חדשים, 4 אצל גברים ו-12 אצל נשים.

שחיינים גברים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מייקל פלפס מארצות הברית היה השחיין המצטיין בתחרות בפעם שלישית ברציפות לאחר שזכה ב-6 מדליות, (4 זהב ו-2 כסף). לאחר משחקים אלו היה לספורטאי המעוטר ביותר בכל הזמנים במשחקים האולימפיים, עם 22 מדליות מתוכן 18 זהב. נוסף לכך, היה לשחיין היחידי בהיסטוריה שזכה באותו משחה ב-3 אולימפיאדות שונות, מעשה אותו עשה פעמיים במהלך התחרויות.
  • ראיין לוכטה מארצות הברית זכה ב-5 מדליות (2 זהב, 2 כסף ו-1 ארד).
  • סון יאנג מסין קבע שיא עולם חדש במשחה ל-1500 מטר חופשי וזכה ב-4 מדליות (2 זהב, 1 כסף ו-1 ארד).
  • מאט גרוורס מארצות הברית זכה ב-3 מדליות (2 זהב ו-1 כסף).
  • נתן אדריאן מארצות הברית זכה במשחה היוקרתי ביותר ל-100 מטר חופשי ובסך הכול ב-3 מדליות (2 זהב ו-1 כסף).
  • יאניק אנייל מצרפת זכה ב-3 מדליות (2 זהב ו-1 כסף).
  • קמרון ואן דר בורג מדרום אפריקה קבע שיא עולם חדש במשחה ל-100 מטר חזה.
  • דניאל גיורטה מהונגריה קבע שיא עולם חדש במשחה ל-200 מטר חזה.
  • אוסמה מלולי מתונסיה היה לשחיין הראשון בהיסטוריה שזכה במדליה אולימפית גם בשחייה בבריכה (ארד ב-1500 מטר חופשי) וגם בשחייה במים פתוחים (זהב ב-10 ק"מ). הוא גם היה לשחיין הראשון בהיסטוריה שהיה אלוף אולימפי בשני המקצועות (זהב ב-1500 מטר חופשי באולימפיאדת בייג'ינג).

שחייניות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מליסה פרנקלין מארצות הברית קבעה שיא עולם חדש במשחה ל-200 מטר גב והייתה שותפה לשיא עולם במשחה שליחות 4x100 מטר מעורב. היא זכתה ב-5 מדליות (4 זהב ו-1 ארד).
  • אליסון שמיט מארצות הברית הייתה שותפה לשיא עולם במשחה שליחות 4x100 מטר מעורב וזכתה ב-5 מדליות (3 זהב, 1 כסף ו-1 ארד)
  • דנה ולמר מארצות הברית קבעה שיא עולם חדש במשחה ל-100 מטר פרפר והייתה לשחיינית הראשונה בהיסטוריה ששחתה משחה זה מתחת ל-56 שניות והייתה שותפה לשיא עולם במשחה שליחות 4x100 מטר מעורב. היא זכתה ב-3 מדליות זהב
  • רבקה סוני שיפרה פעמיים את שיא העולם במשחה ל-200 מטר חזה והייתה שותפה לשיא עולם במשחה שליחות 4x100 מטר מעורב. היא זכתה ב-3 מדליות (2 זהב ו-1 כסף).
  • ראנומי קרומווידג'ויו מהולנד זכתה בשתי מדליות זהב במשחים היוקרתיים ביותר ל-50 ול-100 מטר חופשי ובסך הכול זכתה ב-3 מדליות (2 זהב ו-1 כסף).
  • קמיל מופה מצרפת זכתה ב-3 מדליות, אחת מכל סוג.
  • יה שיוון מסין קבעה שיא עולם במשחה ל-400 מטר מעורב אישי וזכתה ב-2 מדליות זהב.
  • אלישיה קוטס מאוסטרליה זכתה ב-5 מדליות (1 זהב, 3 כסף ו-1 ארד).

שחייה צורנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות קבוצתית:

מקום נבחרת
רוסיהרוסיה רוסיה (197.030 נק')
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין (194.010 נק')
ספרדספרד ספרד (193.120 נק')

תחרות זוגות:

מקום נבחרת
רוסיהרוסיה רוסיה (197.100 נק')
ספרדספרד ספרד (192.900 נק')
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין (192.870 נק')

אירועים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השחיין האמריקאי מייקל פלפס היה הספורטאי המעוטר ביותר באולימפיאדה זו, בפעם השלישית ברציפות לאחר שזכה ב-6 מדליות, מהן 4 מדליות זהב ו-2 מדליות כסף ובכך היה לספורטאי המעוטר ביותר במשחקים האולימפיים בכל הזמנים לאחר צבירת 22 מדליות אולימפיות בסך הכול, מהן 18 מדליות זהב.
  • כבר ביום המשחקים הראשון, נבחרת קוריאה הצפונית בכדורגל נשים סירבה לעלות לכר הדשא, לאחר שהבחינו כי לצד שמות השחקניות מתנוסס דגל קוריאה הדרומית – יריבתה המושבעת. המשחק התחיל לבסוף באיחור של 45 דקות לאחר תיקון הטעות והתנצלות המארגנים.[12]
  • לאחר החלטת הוועד האולימפי שלא לקיים דקת דומיה לזכר נרצחי טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן 1972 (וזאת חרף קמפיין ציבורי רחב שקרא לקיים אותו),[13] פנתה מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון לנשיא הוועד, ז'ק רוג, ודרשה ממנו לחזור בו מההחלטה ולקיים "אירוע זיכרון ראוי" באולימפיאדת לונדון לזכר הקורבנות.[14] המתעמלת אלי רייזמן, שזכתה במדליית זהב בהתעמלות קרקע, ביצעה את התרגיל לצלילי הבה נגילה כמחאה על החלטה זו של הוועד האולימפי.[15]
  • יה שיוון בת ה-16 מסין קבעה הישג כאשר זכתה בזהב בתחרות השחייה ב-400 מ' מעורב ושברה ביותר משנייה את השיא העולמי (שנקבע בתקופה בה מותר היה להשתמש בחליפות שחייה מיוחדות אשר שיפרו את מהירות השחיינים). שיוון הגיעה לקטע האחרון של המשחה, 100 מ' חופשי, בפיגור של שנייה מהשחיינית הפייבוריטית, אליזבת בייזל, אך סיימה שתי שניות לפניה, כאשר ב-50 המטרים האחרונים היא שחתה במהירות גבוהה יותר מאשר המנצח במשחה המקביל לגברים, ראיין לוכטה. מאמן השחייה האמריקני גרג טרוי אמר על כך לעיתונאים: "אתם חבר'ה תעשו את התחקירים. למיטב זיכרוני, מדובר בספליט (מקטע השחייה) הכי מהיר בהיסטוריה הנשית", כאשר בכך רמז לשימוש בחומרים אסורים.[16]
  • שין א-לאם, סייפת דרום קוריאנית, הפסידה בחצי הגמר בשנייה האחרונה של הקרב, בשל החלטת שיפוט שנויה במחלוקת. הקרב של שין נמשך מעבר לזמן החוקי לאחר שהשעון שמודד את הזמן נתקע וגרם ליריבתה הגרמניה לצבור ניקוד מעבר לזמן החוקי של התחרות. שין חיכתה בזירה להחלטת השופטים במשך כשעה שלמה לאחר ההפסד, תוך שהיא ממררת בבכי. בקרב על המקום השלישי הפסידה הסייפת את הקרב. איגוד הסייף העולמי החליט להעניק לשין מדליית ארד כפרס ניחומים אך שין סירבה.
  • ארבעה צמדים של שחקניות בדמינטון נפסלו והודחו מהמשחקים, לאחר שמארגני התחרות טענו כי השחקניות לא התאמצו לנצח בשלב הבתים על מנת לסדר לעצמן הגרלה נוחה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Delivering London 2012: ICT enabling the Gamesקובץ PDF
  2. ^ Case Study: 2012 Olympics Presents Formidable IT Multisourcing Challenge
  3. ^ Three dimensions, 5,000 hours, and an audience of billions
  4. ^ NBC and YouTube Partner to Live Stream 2012 Olympics
  5. ^ אלי לאון, אבטחה צריך לקיים, בישראל היום, מוסף "שישבת", עמ' 42, 13 ביולי 2012
  6. ^ רשימת המדינות, באתר BBC
  7. ^ ספורט הארץ, הדרום סודאני מריאל קיבל אישור להתחרות בלונדון, באתר הארץ, 21 ביולי 2012
  8. ^ בריטניה, באתר אולימפיאדת לונדון
  9. ^ ארצות הברית, באתר אולימפיאדת לונדון
  10. ^ רמי היפש, הענפים בייסבול וסופטבול הוצאו מהאולימפיאדה, באתר הארץ, 8 ביולי 2005
  11. ^ נערת הזהב: ג'סיקה אניס היא סמל המין החדש של בריטניה, באתר Xnet‏, 14 באוגוסט 2012
  12. ^ התחלה מקרטעת: צפון קוריאה לא עלתה לשחק, באתר ynet, 25 ביולי 2012
  13. ^ נדב צנציפר, גם אחרי 40 שנה: אין טקס לזכר י"א הספורטאים, באתר ynet, 27 ביולי 2011
  14. ^ סוכנויות הידיעות, קלינטון דורשת: דקת דומיה בטקס הפתיחה, באתר nrg‏, 26 ביולי 2012
  15. ^ אסי ממן, ‏אלי רייזמן: חיי השתנו מאז ההישג, ישראל נהדרת, באתר ONE‏, 21 ביולי 2013
  16. ^ עמית לוינטל, חשודה, עד שיוכח אחרת, באתר ישראל היום, 30 ביולי 2012