דבר הפועלת
דבר הפועלת היה ירחון הנשים הראשון בישראל. הירחון נוסד בשנת 1934 על-ידי רחל כצנלסון-שזר, אשר שימשה כעורכת הראשית במשך עשרים וחמש שנותיו הראשונות. בתחילה נקרא גם "ירחון האישה בעבודתה ומשפחתה". בשנת 1977 שינה את שמו לירחון נעמת.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
העיתונות בארץ-ישראל המתחדשת ידעה פריחה ושגשוג שהחלו עם סוף מלחמת העולם הראשונה. בעקבות העלייה במספרם של הקוראים העבריים שהגיעו ארצה וסיוע שניתן מן השלטונות הבריטיים, החלה ב1925 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל לפרסם עיתון בשם דבר, שהיה ביטאון ההסתדרות ואחד משופריה של מפא"י.
בזרם העיתונות הפוליטית פגשה בשלהי שנות העשרים של המאה העשרים מגמה חדשה, שביסודה מאבק לשוויון זכויות הנשים בקרב החברה המתגבשת ביישוב. במרץ 1921 נערכה במושב בלפוריה הוועידה הכללית הראשונה של הפועלות בא"י, בה השתתפו כ-500 פועלות ובראשן עדה מימון, במטרה לגבש דרכי פעולה להשגת שוויון הזדמנויות לנשים, לנוכח האכזבה שנחלו מהאופן בו המהפכה ציונית ראתה נשים. עקב כך דרשו להקים מסגרת עצמאית לפועלות, אשר תפעל במקביל להסתדרות. בסופו של דבר גישה זו לא זכתה לרוב, והוחלט שתנועת הפועלות תהווה מסגרת אוטונומית אשר תפעל בתוך ההסתדרות הכללית. נושאים נוספים שנידונו במסגרת הוועידה: קליטת פועלות בעבודה; הכשרה מקצועית; פיתוח ענפים ייחודיים לפועלות, חינוך וטיפול בילדים ועוד.
התנועה חיפשה לבסס מעמדה והגדרתה כתנועת הפועלות: הוקמו ועידת הפועלות ומועצת הפועלות, אשר פעלו במקביל להסתדרות העובדים הכללית. ייסודו של ביטאון שיהווה במה לפעילות זו היה השלב הבא, וזאת בדומה לביטאונים אחרים, כדוגמת דבר לילדים.
 |
עתון הפועלות הוא לא רק אמצעי לעורר ולהוסיף בהירות בשאלות חשובות, שאינן באות לידי ביטוי ובירור מספיק בעיתונות תנועתנו הכללית - הוא גם אמצעי נגד האלם של החברה. הסתכלותה של האשה, האינטנסיביות של רגשותיה, הקשי שבחיי העבודה שלה, נפתולי חייה המשפחתיים וההגבה המיוחדת שלה על הופעות חיינו - כל זה מבקש - והלואי וימצא - ניב במלה הכתובה. |
 |
בשנת 1930, ביוזמתה של כצנלסון-שזר, יצא לאור קובץ ראשון בשם דבר הפועלת ובו רשימות של עשרות פועלות שהגיעו לארץ בימי העלייה השנייה והעלייה השלישית שנאספו על ידה. הקובץ יצא עקב פעילותה של כצנלסון-שז"ר לעידוד הביטוי האישי של הפועלות בארץ. בעקבות קובץ זה, בשנת 1934 החל להופיע דבר הפועלת כירחון. בתחילה, בדומה לדבר לילדים, צורף כמוסף לעיתון דבר. לאחר הגיליון השביעי החל לצאת כירחון עצמאי.
בתחילה נקרא העיתון גם 'ירחון האישה בעבודה ובמשפחה'. במהלך השנים היו הצעות שונות לשנות את שם העיתון כדי שיפנה לקהל רחב יותר. בשנת 1976, כשהוחלף שמה של תנועת הפועלות ל'נעמת' הוחלף גם שמו ונקרא ירחון נעמת.
[עריכה] קהל היעד
|
נר לרגלינו היתה הסיסמה: לא למען הפועלת, אלא של הפועלת. חברות כתבו על נושאים רבים ושונים, אולם מה שכתבו היה שלהן עצמן. [...] ולא רק הכותבות חשו כך; גם הקוראות חיפשו בעתון זה ביטוי לעצמן. |
|
העיתון נפתח ב"דבר המערכת" לצד התוכן אותו מכיל הגיליון. בדפים הבאים פורסמו מאמרים נוקבים העוסקים בנושאים הרלוונטיים לאותה עת ולענייני השעה, לצמד כתבות על ארגוני נשים ופועלן של נשים בעולם. בנוסף הופיעו בעיתון גם קטעי שירה וסיפורת. סיסמת העיתון היתה "לא למען הפועלת, אלא של הפועלת". וכך היווה הירחון מקום לשיח פנימי של הפועלות וציבור הנשים הוותיקות בארץ בכלל, מקום בו חושפות הכותבות לבטים שהתלבטו, ייסורים שעברו ושירים וסיפורים שכתבו באותה תקופה. הכותבות כתבו בכנות ובפשטות ותוכן הגיליון היה מורכב על פי רוב מדבריהן של פועלות מרחבי ארץ-ישראל העובדת.
[עריכה] תכנים עיקריים
רוב התכנים בהם עסקה מערכת העיתון הוקדשו לנושא מעמד האישה כאם בישראל, פועלת וכאשת משפחה. בין היתר עסקה במערכת בסוגיית הפער בשכר בין נשים לגברים, מקומה של החבֶרה בקיבוץ, תפקידיה של האם העובדת, וסיקרה בהרחבה את פעילותה של מועצת הפועלות ואת פעילותן של חברות כנסת שהשתייכו לתנועת העבודה. ביטחון התנועה היה במה לפועלות, אם כי לא אחת שימש ביטאון לתנועת הפועלים בכללה. בשנות הופעתו הראשונות גובש אופיו של העיתון, ובאותם ימים לעתים לא היה ברור, האם זהו דבר הפועלת או: דבר לפועלת.[2] פעם בשנה, בחודש מרץ, הוקדש הגיליון ל"יום הפועלת הבינלאומי", הידוע כיום כיום האישה הבינלאומי. העיתון נתן במה ליצירה של פועלות בין אם סיפורים או שירה. בין היוצרות היו: המשוררת זלדה, רבקה גורפיין, רחל המשוררת (בלובשטיין), מרים ילן-שטקליס ולאה גולדברג. בנוסף, בשנים הראשונות הנציחה מערכת דבר הפועלת את שמותיהן ופועלן של נשים בתנועה, במטרה לבסס את מקומן בחברת הלאום הנבנית בארץ-ישראל.[3]
[עריכה] הערות שוליים
[עריכה] לקריאה נוספת
- רחל כצנלסון-שזר (עורכת), עם פעמי הדור: ילקוט מחצית היובל של דבר הפועלת, ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל, מועצת הפועלות , תשכ"ד.
- בת-שבע מרגלית-שטרן, גאולה בכבלים: תנועת הפועלות הארץ-ישראלית 1939-1920, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2006.
- דפנה יזרעאלי, (1985), תנועת הפועלות בא"י מראשיתה עד 1927, נגה: כתב עת פמיניסטי 11 (1985).
