רחל כצנלסון-שזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רחל כצנלסון-שזר בשנות ה-60

רחל כצנלסון-שזר (ט"ו בחשוון תרמ"ו, 24 באוקטובר 1885,‏‏[1] בוברויסק, פלך מינסק, האימפריה הרוסית11 באוגוסט 1975, ד' באלול תשל"ה, ירושלים) הייתה אשת ציבור ישראלית. נמנתה עם מייסדות מועצת הפועלות ופעלה לקידום הנשים בישוב. רעייתו של נשיא מדינת ישראל זלמן שזר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחל כצנלסון נולדה בשנת 1885 (או 1888) בעיר בוברויסק שבפלך מינסק (רוסיה הלבנה; בתחום המושב של האימפריה הרוסית) למשפחה מסורתית. בגיל 18 סיימה את לימודיה בגימנסיה הרוסית בהצטיינות, ומשום כך התאפשרה קבלתה לאוניברסיטה, שהייתה פתוחה בפני אחוזים בודדים מהקהילה היהודית בשל הנומרוס קלאוזוס. על פי רצונה השתלמה בלימודי יהדות וספרות יידיש ועברית, ובשנת 1909 מימשה את אפשרות ההשכלה הרשמית והתקבלה לאוניברסיטה בפטרבורג כסטודנטית לספרות והיסטוריה. באותן שנים למדה גם באקדמיה ללימודי היהדות בעיר. במהלך לימודיה פגשה לראשונה את זלמן רובשוב (לימים שזר), שלו נישאה בירושלים בשנת 1920. קודם לתחילת לימודיה האקדמאיים, בשנת 1905 הצטרפה לתנועה הציונית-סוציאליסטית בבוברויסק.

כצנלסון עלתה לארץ ישראל בשנת 1912, והצטרפה לקבוצות עבודה בתל עדשים ובכנרת. כעבור שלוש שנים היא נמנתה עם מייסדותיה של תנועת הפועלות בגליל, שהייתה הבסיס לייסודה של מועצת הפועלות בשנות ה-20. בשנת 1916 נבחרה כצנלסון לוועדת התרבות הראשונה של תנועת הפועלים, לצדם של ברל כצנלסון ויצחק טבנקין, ופעלה יחד עמם להגברת השכלתם של פועלים. לאחר מכן נבחרה לחברת ועדת התרבות של מפלגת אחדות העבודה, ומשנת 1924 הייתה חברת ועדת התרבות של הסתדרות העובדים הכללית.

פועלה בהסתדרות התרכז במועצת הפועלות, וכצנלסון ייסדה את ביטאון מועצת הפועלות "דבר הפועלת", שאותו ערכה במשך 25 שנים. מלבד זאת הייתה חברת הוועד הפועל של ההסתדרות, חברת נשיאות הוועד הפועל הציוני וחברת מרכז מפא"י. מטעם גופים אלו היא נבחרה לשמש כצירה לקונגרסים ציוניים, לאספת הנבחרים ולכינוסים בינלאומיים. בשנים 1938 ו-1947 נשלחה בשליחויות חינוכיות אל יהדות פולין. בעיתון "דבר הפועלת" התפרסמו על ידה מסות ומאמרים בנושאים חינוכיים וספרותיים. מבחר מרשימותיה התפרסמו בספרים "מסות ורשימות" (1946, זוכה פרס ברנר)‏[2] ו"על אדמת העברית" (1966).‏[3]

לצד תפקידיה הציבוריים, ובראשם כעורכת "דבר הפועלת", עמדה כצנלסון-שזר לצדו של בעלה בתפקידיו הציבוריים השונים כחבר הכנסת, כשר בממשלת ישראל, כבכיר בסוכנות היהודית וכנשיא המדינה השלישי. כרעיית הנשיא היא פעלה להדק את קשרי המדינה עם ארגוני הנשים בתפוצות וקידמה את מעמדם של ארגוני נזקקים ושל סופרים ואמנים.

בשנת 1958 זכתה כצנלסון-שזר בפרס ישראל למדעי החברה.‏[4]

בשנת 1968 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים".

רחל כצנלסון-שזר נפטרה בשנת 1975, והובאה לקבורה לצד בעלה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל שבירושלים.

אחיה של רחל הם אברהם קצנלסון, יוסף כצנלסון וראובן כצנלסון (אביהם של שולמית כצנלסון ושמואל תמיר).

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תנועת הפועלות, מפעליה ושאיפותיה, תל אביב: מועצת הפועלות, תש"ב 1941.
  • על אדמת העברית: מסות ורשימות, תל אביב: עם עובד, תשכ"ו.‏[3]}
  • שליווני ואינן, תל אביב: תרבות וחינוך בשיתוף עם מח' הפרסומים של המרכז לתרבות וחינוך, 1969.
שהתפרסמו לאחר מותה:
  • אדם כמו שהוא: פרקי יומנים ורשימות (בעריכת מיכל הגתי), תל אביב: עם עובד, תש"ן 1989.
  • רחל וזלמן שזר, החופים השנים: מכתבים, 1909–1963 (עריכה ודברי הסבר: מיכל הגתי), ירושלים: הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, תשנ"ט.

בעריכתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • וואס אַרבעטאַרינס דערציילן: אַ- ארץ ישראל בוך / צוזאמענגעשטעלט פון רחל כצנעלסאן-רובאשאוו, תל אביב: דפוס אחדות; ניו יורק: Pioneer Women's Organization,‏1931. (ביידיש)
  • עם פעמי הדור: ילקוט מחצית היובל של דבר הפועלת / בעריכת רחל כצנלסון-שזר, ירושלים: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – מועצת הפועלות, תשכ"ד.

הספר הראשון המוזכר כאן (ביידיש) הוא תרגום של ספר בעריכתה: דברי פועלות, תל אביב, 1929. לספר זה היו עוד תרגומים מלבד האמור - לגרמנית, לאנגלית וכנראה גם לבולגרית.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמר שכטר, 'אימהוּת – מחוויה אישית לביטוי ציבורי: חייה ופועלה של רחל כצנלסון-שזר', מסכת ז (תשס"ח), 29–58.
  • תמר שכטר, לכבוש את הלב: סיפורה של רחל כצנלסון שזר (עורכת מרכזת: שלומית משולם),‫ ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשע"ב 2011. ‬(ביוגרפיה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Presidential Standard (Israel).svg

רעיות נשיא מדינת ישראל

ורה ויצמן רחל ינאית בן-צבי רחל כצנלסון נינה קציר אופירה נבון אורה הרצוג ראומה ויצמן גילה קצב סוניה פרס
1949 - 1952 1952 - 1963 1963 - 1973 1973 - 1978 1978 - 1983 1983 - 1993 1993 - 2000 2000 - 2007 2007 - 2011

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]