דוד רמז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד רמז (דרבקין)
David Remez.jpg
תאריך לידה 23 במאי 1886
תאריך עלייה 1913
תאריך פטירה 19 במאי 1951 (בגיל 64)
ממשלות הממשלה הזמנית, 1, 2
כנסות מועצת המדינה הזמנית, 1
סיעה מפא"י
תפקידים בולטים

דוד רמז (דְרַבְּקִין) (י"ח באדר תרמ"ו, 23 במאי 1886י"ג באייר תשי"א, 19 במאי 1951) היה ממנהיגי היישוב, יו"ר הוועד הלאומי, מזכ"ל ההסתדרות, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל הראשונות.

תולדות חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמז נולד בעיירה קאפוסט שבפלך מוהילב של האימפריה הרוסית (באזור רוסיה הלבנה, כיום בבלארוס) ליחיאל דרבקין ולחיה לבית פאפרין. הוא למד תחילה ב"חדר", ולאחר סיום לימודיו נותר ללמוד בבית הוריו ולמד תלמוד מפי סבו, הרב דב דרבקין, ולימודי ספרות ומקרא בלימוד עצמי. בנעוריו שימש מזכיר האגודה הציונית הכללית והיה בין מייסדי סניף "פועלי ציון" בעיירה. הוא למד גם בגימנסיה בעיר ילץ, ובתום לימודיו הוזמן לשמש כמורה ב"חדר" בעיירה קרוצ'י, שממנה יצא בשנת 1905 לוורשה. לאחר נדודים ברחבי רוסיה הוא גויס אל צבא הצאר ושוחרר בשל היותו בן יחיד. בתקופה זו התפרסמו שירים מכתביו בעיתון "השילוח". רמז עבר לחיות בקושטא, ובשנת 1911 החל בה בלימודי משפטים, שבמהלכם פגש לראשונה בדוד בן-גוריון וביצחק בן צבי, שעמם התנדב ב-1912 לשירות בצבא העות'מאני. שבועות ספורים לאחר מכן פרשו השלושה מהצבא ורמז שב לרוסיה במטרה להתכונן לעלייה לארץ ישראל.

ברוסיה נישא רמז לליבה לבית רמז, בת העיירה קרוצ'י, ויחדיו הם עלו לארץ ישראל בפסח בשנת 1913 והתיישבו בקסטינה (באר טוביה). רמז החל לעבוד כפועל חקלאי, ולאחר התפרקות הקבוצה עבד בכרכור, עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, ולאחריה בזכרון יעקב. בתקופת שהותו בזכרון יעקב החלה ראשית פעילותו הציבורית בארץ ישראל, עת פעל עם ד"ר הלל יפה לקלוט את נפגעי חזית המלחמה ביהודה ומגורשי תל אביב ויפו. בעקבות פשיטת הצבא העות'מאני על המושבה עברו רמז ורעייתו אל תל אביב והשתקעו בה, לדרישת חברי תנועת אחדות העבודה ובראשם ברל כצנלסון למען הרחבת פעילותו במסגרת התנועה. בתקופה שלאחר מכן היה רמז שותף, לצד כצנלסון, בעריכת ה"קונטרס" וכן בכתיבת החוברת "הצעה לאיחוד פועלי ארץ ישראל". ההחלטה על האיחוד התקבלה כעבור זמן קצר, למעט התבדלות "הפועל הצעיר", ורמז התמנה למזכיר הסתדרות הפועלים החקלאיים של אחדות העבודה. הקמת הסתדרות העובדים הכללית הביאה למינויו למנהל המשרד לעבודות ציבוריות, בניין וחרושת שנקרא מאוחר יותר בשם "סולל בונה". רמז החזיק בתפקיד זה בשנים 1921 - 1929, במהלכן הוקמה חברת "שיכון" שפעלה לשיכון העובדים ורכישת קרקעות למטרות שיכון. במקביל היה חבר מועצת עיריית תל אביב.

בשנים 19351944 כיהן רמז כמזכיר הכללי של הסתדרות העובדים הכללית. במהלך שנות כהונתו החל לפעול המס האחיד והוקמו קרנות סיוע לנזקקים ולמחוסרי עבודה. בעקבות השבתת נמל יפו, עם פרוץ המרד הערבי הגדול, הוא פעל להקמת נמל חלופי בתל אביב והביא להקמת חברת "נחשון" שעסקה בנושאי ספנות ודיג והביאה מאוחר יותר להקמת "צים". המפעלים הכלכליים של ההסתדרות, דוגמת "המשביר" ו"הסנה", טופחו על ידו גם הם. בתקופתו הודפסה חוברת "חוקות ההסתדרות" והוקמה הוצאת "עם עובד". לאחר מכן קיבל על עצמו רמז את תפקיד יושב ראש הוועד הלאומי (19451949).

רמז נאסר במהלך "השבת השחורה", והיה נתון ארבעה חודשים במעצר במחנה המעצר בלטרון. לפני הקמת המדינה היה חבר במועצת העם ובמינהלת העם, שהפכו לאחר הכרזת העצמאות למועצת המדינה הזמנית ולממשלה הזמנית. הוא נמנה בין ארבעת המצביעים במינהלת העם נגד הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948, אך היה בין חותמי מגילת העצמאות של מדינת ישראל והתמנה לחבר בממשלה הזמנית בתפקיד שר התחבורה ויו"ר ועדת השרים לענייני חינוך. בתקופת כהונתו הוסדרו קשרי האלחוט במדינה, חודשה פעילות הרכבת, הוסדרה פעילות נמלי הים והתעופה והוקם השירות האווירי "אל על".

רמז כיהן כחבר הכנסת מטעם מפא"י במהלך הכנסת הראשונה, עד לפטירתו. הוא עמד בראש משרד התחבורה גם במסגרת הממשלה הראשונה. בממשלה השנייה התמנה לשר החינוך והתרבות, תפקיד שבו כיהן בעת מותו.

רמז המשיך לאורך השנים בכתיבת מאמרים ושירים. הוא היה חבר ועד הלשון, והמציא מילים רבות בשפה העברית המתחדשת.

בנו הוא אהרן רמז, לימים מפקד חיל האוויר וחבר הכנסת. בתקופה מסוימת בחייו שימש רמז כמנחה וכמכוון בתוך מפא"י לגולדה מאיר ואף נטען כי בין דוד רמז לגולדה מאיר היה רומן‏[1].

דוד רמז נפטר לאחר מחלה קצרה בשנת 1951, ונקבר בזכרון יעקב. על שמו נקראו רחובות ומוסדות חינוך בישראל.

מפרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיל יוצרים: דיונים בשאלות ההסתדרות,‫ תל אביב: תרבות וחינוך, 1967.
  • טורים,‫ תל אביב: עם עובד, תשי"ב.
  • לרוח הים תל אביב: חבל ימי לישראל, תשי"ב.

מדבריו שלוקטו ופורסמו לאחר מותו:

  • דברים על התעודה החינוכית של מדינת ישראל / ליקט: יוסף יונאי, ירושלים: משרד החינוך והתרבות - ענף תולדות החינוך והתרבות, תשנ"ב-1992.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד רמז: איש החזון והמעשה (ילקוט דברים עליו) / ערך והכין לדפוס: מרדכי שניר, ‬[תל אביב]: הוצאת מפלגת פועלי ארץ ישראל, תשכ"ב.
  • שרה ארז, תקופה אחת בחיי דוד רמז: 1934–1945 / מבוא מאת פסח דודניק: אישיות וייעודה, ‬תל אביב: קרן דוד רמז, תשל"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כרמית ספיר ויץ, סודות מהקבר, אתר העין השביעית; מירון מדזיני, "היהודיה הגאה: גולדה מאיר וחזון ישראל - ביוגרפיה פוליטית", עידנים, 1990


שרי החינוך בממשלות ישראל

זלמן שזרדוד רמזדוד בן-גוריוןבן-ציון דינורזלמן ארןאבא אבןזלמן ארןיגאל אלוןאהרן ידליןזבולון המריצחק נבוןיצחק שמירזבולון המרשולמית אלונייצחק רביןאמנון רובינשטייןזבולון המריצחק לוייוסי שרידאהוד ברקלימור לבנתמאיר שטריתיולי תמירגדעון סערשי פירוןבנימין נתניהו

שרי התחבורה בממשלות ישראל

דוד רמזדב יוסףדוד צבי פנקסדוד בן-גוריוןיוסף סרליןיוסף ספירזלמן ארןמשה כרמליצחק בן-אהרןישראל בר-יהודהמשה כרמלעזר ויצמןשמעון פרסאהרן יריבגד יעקבימנחם בגיןמאיר עמיתחיים לנדאוחיים קורפומשה קצבישראל קיסריצחק לוישאול יהלוםיצחק מרדכיאמנון ליפקין-שחקאפרים סנהאריאל שרוןצחי הנגביאביגדור ליברמןמאיר שטריתשאול מופזישראל כ"ץ

מזכירי ההסתדרות

דוד זכאי | דוד בן-גוריון | דוד רמז | יוסף שפרינצק | פנחס לבון | מרדכי נמיר | פנחס לבון | אהרן בקר | יצחק בן-אהרן | ירוחם משל | ישראל קיסר | חיים הברפלד | חיים רמון | עמיר פרץ | עופר עיני | אבי ניסנקורן

חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם)
דוד בן-גוריון · דניאל אוסטר · מרדכי בנטוב · יצחק בן-צבי · אליהו ברלין · פרץ ברנשטיין · זאב גולד · מאיר ארגוב · יצחק גרינבוים · אברהם גרנות · אליהו דובקין · מאיר וילנר · זרח ורהפטיג · הרצל ורדי (רוזנבלום) · רחל כהן-כגן · קלמן כהנא · סעדיה כובשי · יצחק מאיר לוין · מאיר דוד לוינשטיין · צבי לוריא · גולדה מאיר · נחום ניר-רפאלקס · צבי סגל · יהודה ליב הכהן פישמן · דוד צבי פנקס · אהרן ציזלינג · משה קול · אליעזר קפלן · אברהם קצנלסון · פנחס רוזן · דוד רמז · ברל רפטור · מרדכי שטנר · בן-ציון שטרנברג · בכור-שלום שטרית · חיים משה שפירא · משה שרת מגילת העצמאות