זלמן שזר

ערך זה עוסק בנשיאה השלישי של מדינת ישראל. אם התכוונתם למשורר והסופר, ראו זלמן שניאור.

זלמן שזר
(זלמן שזר, שנות ה-50)
תאריך לידה	24 בנובמבר 1889
תאריך עלייה	1924 (ביקור ראשון 1911)
תאריך פטירה	5 באוקטובר 1974 י"ט בתשרי ה'תשל"ה
ממשלות	1
כנסות	1 – 3
סיעה	מפא"י
תפקידים בולטים	נשיא מדינת ישראל שר החינוך והתרבות עורך העיתון "דבר"

זלמן שַזָּר, במקור: שניאור זלמן רוּבָּשוֹב (בכתיב יידי: רובאַשאָװ; 24 בנובמבר 1889, א' בכסלו תר"ן – 5 באוקטובר 1974, י"ט בתשרי תשל"ה, ירושלים; נולד במיר, פלך גרודנו, האימפריה הרוסית) היה נשיאה השלישי של מדינת ישראל, סופר, משורר, היסטוריון, מראשי הציונות, חבר הכנסת ושר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה.

ביוגרפיה

ראשית דרכו

זלמן שזר נולד כשניאור זלמן רוּבָּשוֹב ב-24 בנובמבר 1889 בעיירה מיר שבפלך גרודנו (ברוסיה הלבנה), בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום במחוז הורדנה בלארוס), למשפחת רבנים מחסידי חב"ד. לימים שינה את שם משפחתו ל"שַזָּר" – ראשי התיבות של שמו המלא (כהצעת הרב שמואל אהרון שזורי).‏ ילדותו עברה עליו בעיירה סטויבץ, שם החל להכיר את השפה, הספרות והתרבות העברית. ב-1903, בגיל 14, ערך את "הירחון: עתון עברי אורגן ציוני", שכתב בכתב ידו והפיץ בעיירה ובסביבותיה. בשנת 1905, בגיל 16, הצטרף שזר למפלגת "פועלי ציון" בסטויבץ. בימי הצאר הרוסי נאסר על ידי השלטונות על פעילות עיתונאית פרו-סוציאליסטית.

בין השנים 1908–1912 למד באקדמיה לחכמת ישראל בסנקט פטרבורג‎. בפטרבורג פגש לראשונה בשנת 1909 באוניברסיטה את רחל כצנלסון, לימים אשתו. בשנת 1911 ביקר לראשונה בארץ ישראל, ושהה בה מספר חודשים. בעת שהותו בארץ ישראל, הכיר בחוות כנרת את רחל המשוררת ואף יצר עמה קשר רומנטי. רחל אף הקדישה לו כמה משיריה, כמו "גַּן נָעוּל". שיר זה, שהולחן בשנות ה-70, מבטא את כאבה לחוסר נכונותו של שזר לעזור לה. את השיר היא מקדישה "לזר", שמהווה אנגרמה לראשי תיבות שמו הקודם של שזר (זלמן רובשוב) והתנהגותו אליה כזר, אך אינה מגלה את זהותו.

לאחר הביקור, הפך לפעיל בולט בקונגרסים הציוניים, בכנסים יהודיים, בועידות סוציאליסטיות בינלאומיות, ונבחר לוועד הפועל הציוני. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה שהה שזר בגרמניה, ולא יכול היה לחזור לרוסיה; בגרמניה הפך לפעיל בתנועת העבודה הציונית ובארגון "החלוץ".

בשנים 1912–1919 למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטאות בפרייבורג, בשטרסבורג ובברלין. בראש חודש אייר תר"פ (1920) נישא שזר לרחל כצנלסון (לימים דודתו של שר המשפטים שמואל תמיר) בטקס שנערך בירושלים.

ביישוב ובממשלה

בשנת 1924 עלה שזר לארץ ישראל, המשיך את פעילותו במפלגת אחדות העבודה (שהוקמה כמיזוג של פועלי ציון ו"הבלתי מפלגתיים") והיה בין מייסדי מפא"י, שנוצרה מאיחוד של אחדות העבודה עם הפועל הצעיר. הוא היה חבר בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, ונמנה עם צוות העורכים הראשון של עיתונה, "דבר". לאחר מותו של ברל כצנלסון, בשנת 1944, התמנה לעורך הראשי של העיתון, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1949. נוסף על כך שימש כמנהל הוצאת הספרים "עם עובד", והיה חבר בהנהלת הסוכנות היהודית וראש המחלקה לחינוך ולתרבות של ההסתדרות הציונית העולמית.

בשנת 1946, לאחר השבת השחורה, ישבה הנהלת הסוכנות מחוץ לישראל, כאשר חברי הנהלת הסוכנות ששהו בארץ ישראל הושמו במעצר, נקבעה הנהלה זמנית של הסוכנות בישראל, שבה כיהן שזר יחד עם לוי אשכול ועם הרב מאיר בר-אילן. בעת "השבת השחורה", אישרה ההנהלה הזמנית של הסוכנות את הקמת 11 הנקודות בנגב, שאותה יזם אשכול. הנקודות הוקמו ערב יום הכיפורים תש"ז, והיו גורם עיקרי לכך שוועדת האו"ם לעניין ארץ ישראל (אונסקופ) תמליץ להכליל את הנגב בתחום המדינה היהודית.

עם קום המדינה, נבחר לכנסת הראשונה, והתמנה לתפקיד שר החינוך והתרבות בממשלת ישראל הראשונה. בימי כהונתו בתפקיד, נחקק חוק חינוך חובה, אולם פרצו סכסוכים רבים בנושא אופיה של מערכת החינוך במדינת ישראל (האם יונהג חינוך ממלכתי אחיד או חינוך לפי זרמים מפלגתיים). משבר נוסף בנושא החינוך לילדי מחנות העולים הוביל להקמת ועדת חקירה, ועדת פרומקין באוקטובר 1950. בעקבות פרסום מסקנות הוועדה, לא שב שזר לתפקיד שר החינוך בממשלה שהוקמה זמן קצר לאחר מכן.

שזר כיהן כחבר הכנסת גם בכנסת השנייה והשלישית.

נשיא המדינה

זלמן שזר מארח את קונרד אדנאואר, קאנצלר גרמניה המערבית לשעבר

קברם של הזוג שזר

לאחר מותו של הנשיא יצחק בן צבי ב-1963 נבחר שזר לנשיאות המדינה, והחל לכהן ב-21 במאי 1963. ב-1968 נבחר לקדנציה שנייה, שהסתיימה ב-24 במאי 1973.

שזר מילא את תפקיד הנשיא בצינעה, ועמד מאחורי הקלעים של האירועים הפוליטיים. בתקופה זו בלטה בו מעט "תדמית זלמנית", לא מעט בגלל שמו וחזותו הגלותיים, והעובדה שהטלוויזיה הישראלית, שהחלה לשדר בתקופת כהונתו, ראתה בו דמות נוחה לסאטירה (אם כי בצעירותו היה רחוק מתדמיתו ה"זלמנית" ודווקא התאפיין כמחזר מוכשר).

שזר היה נשיא המדינה הראשון שערך ביקורים ממלכתיים בחו"ל, בין היתר כנציג המדינה בהלוויותיהם של וינסטון צ'רצ'יל ושל ג'ון קנדי. בשנת 1964 קיבל בישראל את פניו של האפיפיור פאולוס השישי שביקר בישראל. בטקס קבלת הפנים לאפיפיור בירך הנשיא שזר את האורח ואת ברכתו סיים בציטוט, רב-משמעות לאותו אירוע, מדברי מיכה הנביא:

	כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלוהינו לעולם ועד.

בחירתו של הנשיא להביא בפני ראש הכנסייה הקתולית את דבריו אלה של הנביא נתקבלה באהדה רבה על ידי הציבור בישראל. נטען ששזר גם התכתב רבות עם הרב ישראל דב אודסר. אך בספר "איבי הנחל" המתעד את ההתכתבות לכאורה מופיעים רק מכתבים מהרב אודסר אליו ורק מכתב אחד של שזר - מה שמעמיד בסימן שאלה את הדדיות ההתכתבות.

התעניינותו בתנ"ך הביאה את ראש הממשלה דוד בן-גוריון לייסד בימי כהונתו את החוג לחקר התנ"ך, אשר התכנס בבית הנשיא ובהשפעתו הפך ל"חוג הנשיא לחקר יהדות זמננו". כמו כן ייסד את "קרן עמו"ס" (הקרן לעידוד מלומדים וסופרים) לסיוע בהוצאה לאור של ספרות עברית. שזר היה גם הנשיא הראשון שהתגורר במשכן הנשיא הנוכחי.

זלמן שזר נפטר ב-5 באוקטובר 1974, ונטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים. לזכרו הוקם מרכז זלמן שזר לחקר תולדות היהדות. דיוקנו מופיע על שטר של 200 שקלים חדשים.

נטייתו החב"דית

זלמן שזר בהתוועדות בכפר חב"ד

דיוקנו של שזר על שטר של 200 שקלים חדשים

כנצר למשפחה חב"דית, נשא שזר בגאווה את עובדת השתייכותו לחסידי חב"ד. הוא נהג לבוא מדי שנה בשנה להתוועדות "י"ט בכסלו" בכפר חב"ד, ונסע מספר פעמים לבקר את הרבי מליובאוויטש בבית מדרשו בברוקלין, שם גם הקשיב לדברי התורה של הרבי בהתוועדות. הוא סייע גם רבות להקמת כפר חב"ד ליד ראשון לציון בעזרת ההסתדרות והממשלה. בעת ביקורו בניו יורק הלך לבקר אצל הרבי מלובביץ, ולא חיכה שיבוא זה אליו, כפי שהיו שטענו שמתבקש מהיותו נשיא מדינת ישראל.

לקראת סיום כהונתו, שאל את הרבי האם להמשיך בכהונה שלישית לאחר שינוי חקיקה, ולאחר שהרבי השיב בשלילה הודיע על פרישתו. לאחר שחדל לכהן כנשיא הידק את קשריו עם החסידים והיה מגיע מדי פעם לתפילות בבית הכנסת צמח צדק של חסידי חב"ד, בעיר העתיקה בירושלים.

בשנות כהונתו תרם הנגיד סר יצחק וולפסון מבנה גדול בכפר חב"ד המוקדש לחסידי חב"ד וקרא לו "בית שזר", על שם ידידו נשיא המדינה. בחנוכת המבנה השתתפו רבים, והוא משמש כיום כבית צעירי אגודת חב"ד, ממנו מופצת הפעילות לכל ישראל.

ספריו

זלמן שזר כתב מאמרים וספרים רבים, רובם עוסקים בהיסטוריה של ארץ ישראל וכן בתנועת החסידות וביוגרפיות שונות.

בין ספריו:

• צופייך צפת
• על תלי בית פרנק (תרפ"ג).
• תולדות בקורת המקרא (תרפ"ה).
• כוכבי בקר (קטעים אוטוביוגרפיים, תש"י).
• אור אישים (רשימות ביוגרפיות, תשכ"ד). עליו זכה בפרס אוסישקין.
• התקוה לשנת הת"ק (תש"ל).
• אורי דורות (מחקרים בתולדות ישראל, תשל"א).
• שאלו שלום ירושלים (תשל"ג).
• לוית ניב (שירים ותרגומי שירה בעיקר מיידיש, תשל"ד).
• ספור מעשה שבתי צבי (תשל"ח).
• סופרו של משיח - לתולדותיו של שמואל פרימו, מזכירו של שבתאי-צבי, מאת ז. רובאשוב ‬, ירושלים, מוסד ביאליק, תש"ל

ספר יובל לכבודו

• יצחק בן-צבי ומאיר בניהו (עורכים),‫ ספר היובל לשניאור זלמן שזר: מחקרים ומקורות לתולדות התנועה השבתאית, ירושלים: מכון בן צבי על ידי קריית ספר, תש"ך-1960.

לקריאה נוספת

• אברהם ליס (עורך), זלמן שזר, נשיא וסופר: ילקוט מאמרים ומסות על זלמן שזר בהגיעו לגבורות, תל אביב: הוצאת י"ל פרץ, תש"ל-1969.‬
• דוד זכאי, חנוך ברטוב, ישעיהו אברך, זלמן שזר – דיוקנו של נשיא, תל אביב: עם עובד, 1973.
• שמואל קראוס, נשיא וחסיד, מסכת הקשרים של הרבי מליובאוויטש עם הנשיא השלישי, ניו יורק.
• חגי צורף (עורך), זלמן שזר הנשיא השלישי: מבחר תעודות מפרקי חייו (1974–1889), ירושלים: גנזך המדינה, תשס"ח (לפרטים נוספים על הספר ראו באתר האינטרנט של גנזך המדינה).

קישורים חיצוניים

• זלמן שזר, באתר של נשיא מדינת ישראל
• זלמן שזר, באתר הכנסת
• זלמן שזר, באתר הסוכנות היהודית
• זלמן שזר, באתר מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל
• ציוני דרך בחייו של זלמן שזר
• זלמן שזר: מבחר תעודות מפרקי חייו: פרק ראשון
• זלמן שזר, באתר "ניחוח ישראלי"
• שניאור זלמן שזר, באנציקלופדיה ynet
• שטר של 200 ש"ח, באתר בנק ישראל.
• זלמן שזר ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• הנשיא שזר, במשרדו של הרבי מליובאוויטש - מנחם מנדל שניאורסון (צילום: ג'רי דנציק)
• חלק מהקטעים על הקשר עם חב"ד והרבי מליובאוויטש מהספר החדש שי"ל על ידי גנזך מדינת ישראל

הערות שוליים

הקודם: יצחק דב ברקוביץ

פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם ישראל אפרת 1966

הבא: שמעון הלקין