מרים ילן-שטקליס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרים ילן-שטקליס

מרים יָלָן-שְׁטֶקֶלִיס (21 בספטמבר 19009 במאי 1984) הייתה סופרת ומשוררת ירושלמית, מחברת ספרי ילדים ושירי ילדים, כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים (1956).

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים וילנסקי נולדה לד"ר יהודה ליב ניסן וילנסקי (את שמה "ילן" קראה מאוחר יותר על שמו: יהודה ליב ניסן) והדסה בת יצחק ליפשיץ בפוטוקי הסמוכה לעיר קרמנצ'וג שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה). אביה היה מנהיג ציוני, ממייסדי קרן היסוד וחבר בתנועת המחתרתית "בני משה", והיא התחנכה על ערכי היהדות והציונות. בגיל שש-עשרה מתה עליה אמה. היו לה שני אחים: שמואל וילנסקי, לימים מהנדס בניין, ועמנואל ילן (וילנסקי), לימים אדריכל. לאחר סיום לימודיה בבית הספר התיכון, למדה ילן-שטקליס פסיכולוגיה ומדעי החברה באוניברסיטת חרקוב, ולאחר מכן המשיכה ללימודי יהדות בבית הספר הגבוה ללימודי היהדות בברלין, והשלימה תואר בספרנות בבית הספר לספרנות בפריז.

בשנת 1920, בגיל עשרים, עלתה לארץ ישראל, והתיישבה בירושלים, ברחביה. בתחילה עבדה במשרדי "הדסה", אך לאחר זמן מה התקבלה לעבודה כספרנית במחלקה הסלאבית בבית הספרים הלאומי, שם עבדה עד לפרישתה לגמלאות.

בסוף שנת 1929 נישאה למשה שטקליס, שהיה מחשובי הפרהיסטוריונים של ארץ ישראל. לזוג לא נולדו ילדים, והם התגרשו ב-1939, לאחר שבעלה עזב אותה לטובת בינה גבירץ, שאיירה את ספרה הראשון "אצו רצו גמדים". מאז היא חייתה לבדה.‏[1]

את שיריה כתבה, על-פי דבריה, מתוך נפש מיוסרת. "שירים, כמו ילדים, נולדים בייסורים", אמרה. ילן-שטקליס התייתמה מאמה בנעוריה וחיה בבדידות ובעצב. בהיעדר ילדים משלה, היא קיבלה את ההשראה לשיריה מילדי אחרים. למרות ואולי דווקא בשל כך, הפליאה לתאר חוויות ילדות ורגשות עמוקים של ילדים.

בתחילה כתבה למבוגרים, ולאחר עלייתה לארץ, בשנת 1922 פרסמה מספר שירים בשפה העברית שיועדו לקוראים מבוגרים. בגיל 34 התחילה לכתוב שירים וסיפורים לילדים, שהתפרסמו בתחילה בעיתון "דבר לילדים", ולאחר מכן פורסמו בספרי שירים וסיפורים.

בשנת 1956 זכתה בפרס ישראל על יצירתה, והייתה לכלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים. בשנת 1968 הוענק לה אות יקיר ירושלים.‏[2]

ב-1966 נפגשה עם המלחין שמוליק קראוס, שהיה אז בן 31. לדברי חוקרת הספרות שרה בן-ראובן, ילן-שטקליס ראתה בקראוס את הבן שלא היה לה ובין השניים נרקמו יחסי קרבה. מספר פעמים ערבה לו ילן-שטקליס לשם שחרורו ממעצר והעידה לטובתו בבתי משפט והוא סעד אותה בימיה האחרונים‏[3].

מרים ילן-שטקליס נפטרה בחיפה בשנת 1984, בגיל 83.

בערים באר שבע ופתח תקווה נקראו רחובות על שמה. בשנת 1995 הנפיק דואר ישראל סדרת בולים בנושא ספרי ילדים, שאחד מהם כולל את "אצו רצו גמדים" ו"הסבון בכה מאוד".

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטקליס הייתה סופרת ומשוררת פוריה, שהוציאה לאור ספרים רבים, וזכתה לפופולריות בקרב קוראים צעירים ומבוגרים. יצירותיה התפרסמו לראשונה בעיתון הילדים דבר לילדים, ולאחר מכן נאספו לקבצים ופורסמו כספרים.

בסוף שנות החמישים החלה הוצאת דביר בקיבוץ שיריה וסיפוריה של ילן שטקליס לשלושה כרכים. הראשון, "שיר הגדי", המיועד לגיל הרך, יצא בשנת 1957, וכלל שירים מספריה "אצו רצו גמדים", "ספר דני", "שירי-לי מירי-לי", ואת הסיפור "המסע אל האי אולי" ותרגום לסיפור "אבא מצחיקון" מאת קורניי צ'וקובסקי. בשנת 1963 יצאו לאור שני הכרכים הנוספים - הכרך השני, "יש לי סוד" המיועד לילדים בגיל הבינוני כלל שירים וסיפור מתוך "מעשה בילדה", "ספר דני" ו"אצו רצו גמדים", כמו גם תרגומים לסיפורים מאת טולסטוי, ושירים מאת שמואל מרשק וגלינה דמיקינה, והכרך השלישי, "בחלומי" המיועד לילדים גדולים, וכולל סיפורים ושירים מתוך "מעשה בילדה" ו"ספר דני" כמו גם תרגומים ליצירות מאני לייב, יוליאן טובים, אלכסנדר טברדובסקי ופיודור סוגולוב. שלושת הספרים כוללים סיפורים ושירים שפורסמו בעיתוני הילדים, אך לא קובצו לספר לפני שפורסמו במסגרת זו. בשנת 1986 הוציאה הוצאת דביר לאור את שלושת הספרים בכרך אחד, הנקרא "מרים ילן שטקליס - שירים וסיפורים". מאיירים רבים איירו את יצירותיה, אך הן מזוהות בעיקר עם איוריה של צלה בינדר שתרמה את איוריה לרבים מהשירים, ובמיוחד לספר "שיר הגדי". בשנת 1978 פרסמה את ספרה “חיים ומלים” שכלל שירים וסיפורים למבוגרים, מאמרים וקטעים אוטוביוגרפיים.

ביצועים לשיריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים משיריה של ילן-שטקליס הולחנו והפכו לנכס צאן ברזל בשירת הילדים הישראלית. חלק משיריה הולחנו בסמוך לכתיבתם, ואף הופיעו בליווי תווים כשנתפרסמו לראשונה. במהלך השנים זכו השירים לעיבודים רבים, בהם של זמרי רוק שעיקר יצירתם מופנית למבוגרים, וביצעו את שיריה אותם הכירו כילדים, ובהם: "מיכאל" ("חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי, ומי לא בא? מיכאל"), "דני גיבור" (הידוע בזכות השורות "פרח נתתי לנורית" ו"זולגות הדמעות מעצמן", ומוכר בלחנו של מקס למפל), "הסבון בכה מאוד", "שמש שמש במרום", "ג'ינג'י" ("לילדי ראש זהב"), "ידידי טינטן", "בובה זהבה", "לשפן יש בית", "אצו רצו גמדים", "רוח רוח" ועוד.

הלחנים לשירי ילן-שטקליס מזוהים בראש ובראשונה עם להקת "החלונות הגבוהים", וחבריה כסולנים - ג'וזי כץ, שמוליק קראוס ואריק איינשטיין. באלבומם הראשון "החלונות הגבוהים" (1967), שרה הלהקה שני שירים מהספר שיר הגדי, אותם הלחין שמוליק קראוס - "אלישבע מה נחמדת" ו"בובה זהבה". ב-1975 העלו קראוס וכץ מופע בשם "לבד ביחד ולבד לבד", שכלל לחנים מקוריים של קראוס לשירים רבים של ילן שטקליס (ביניהם "נתפייסה").‏[4] המופע הועלה על גבי אלבום. אריק איינשטיין ביצע כסולן מספר שירים של ילן-שטקליס, כגון "רוח רוח" (בלחנו של שלום חנוך) ו"אצו רצו גמדים". כן ביצעו את שיריה זמרים כחוה אלברשטיין, נעמי שמר וזהבה בן. במיוחד ידוע הביצוע של צביקה פיק בפסטיבל שירי הילדים לשיר "הסבון בכה מאוד", אותו גם הלחין. שירים אלו התפרסמו מאוד ומוכרים לא רק כשירי ילדים.

מיצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משיריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים ילן-שטקליס חיברה שירי ילדים רבים, שעימם נמנים בין היתר:

אִמָּא אָמְרָה לִי: דָּנִי,
יַלְדִּי הוּא גִּבּוֹר וְנָבוֹן.
יַלְדִּי לֹא יִבְכֶּה אַף פַּעַם
כְּפֶתִי קָטֹן.

אֵינֶנִּי בּוֹכֶה. אַף פַּעַם.
אֵינֶנִּי תִּינוֹק-בַּכְיָן.
זֶה רַק הַדְּמָעוֹת... הַדְּמָעוֹת... הֵן
בּוֹכוֹת בְּעַצְמָן.

– בית א' ו-ב'
  • לבדי

אִמָּא אָמְרָה: שָׁלוֹם לְיַלְדִּי.
שָׁלוֹם מַחֲמַדִּי
וְהָלְכָה. וְאֵינֶנָּה, וַאֲנִי לְבַדִּי.
לְבַדִּיתִי, לְבַדִּיתִי -
וּבָכִיתִי.

– בית א'
  • מיכאל

חִכִּיתִי, חִכִּיתִי,
בָּכִיתִי, בָּכִיתִי,
וּמִי לֹא בָּא?
מִיכָאֵל.

– בית א'

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אצו רצו גמדים (1939) — 21 שירים לטף, הספוגים חדוות-חיים ראשונית.
  • דני (1943) — שירים ליריים על ילד שהוא אמיץ, 'הכל יודע ומבין הכל', ורק הדמעות אצלו בוכות מעצמן.
  • גשם (1944)
  • מיקה החפרפרת שלך ובשבילך (דנלושקי)
  • טול-טול בעל חול (1944) — סיפור הרדמה.
  • המסע אל האי אולי (1944. תורגם לערבית) — סיפור מסעם של צעצועים פגומים אל הרופא הגדול.
  • מעשה בילדה מיליק ובדודה פיליק (1945) — מסעה הפיוטי של דודה טובה אל שער הרקיע השביעי, להביא תרופה לילדה חולה.
  • מעשה בילדה (1946) — 11 שירים ושלושה סיפורים, בהם "איך באים השירים אל לב האדם".
  • שירי לי מירילי (1947. עם לחנים)
  • מעשה בפרוכת (1952) — אגדה פיוטית על נסיך שנהפך לגדי ועל ציפייה לגאולה [אלף עותקים נשלחו לבני-נוער בגולה].
  • בימי (1953. פרס הדסה) — סיפור על רקמת יחסים בין המספרת לבין כלב גדול ונבון.
  • גלגלים (1957) — שישה שירי תחבורה, ביניהם "הקטר" ליוליאן טובים בתרגום המחברת.
  • יום הולדת (1962) — מונולוג של ילדה המתכוננת ליום הולדתה.
  • שקר? (1967)
  • שתי אגדות (1972)
  • דני גיבור ושירים אחרים (1975)
  • גשר של נייר (1978. עם תרגום לספרדית, עמוד מול עמוד)
  • חיים ומילים (1978), הוצאת קרית ספר
  • פרח נתתי לנורית, (עריכה: יעל גובר; איורים: דוד פולונסקי), אור יהודה: הוצאת דביר, כנרת זמורה-ביתן, תשס"ה 2005.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גאולה אלמוג, תפיסות עולם וגישות חינוכיות ביצירתה של מרים ילן-שטקליס לילדים, תל אביב: דני ספרים, 1995.
  • שלמה הראל, בין מרים ילן-שטקליס לח"נ ביאליק בשירתם לילדים, ספרות ילדים ונוער 11 ב-ג, ירושלים: 1985, 7–22.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]