דודו פלמה
 | |
| לידה |
1950 (בן 74 בערך) אשדות יעקב מאוחד, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
  | |
דוד (דודו) פלמה (נולד ב-1 בפברואר 1950 בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד) הוא סופר עברי, משורר, צייר פובליציסט ועורך.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דודו פלמה, בן לניצולי שואה, את שירותו הצבאי עשה בסיירת אגוז[1]. מאז שנת 1971 הוא מתגורר בקיבוץ כפר הנשיא. היה חבר במדרשה (מכללת) באורנים, ומנהל לימודים במדרשה למנהיגות, במכינה קדם-צבאית בגליל העליון[2]. פלמה משלב חינוך והוראה עם יצירה ספרותית, איור גרפי וציור.
בשנות ה-70 למד ציור אצל אברהם אילת. תערוכתו הראשונה 1980, "זרדים מתכות", הייתה תערוכת פיסול בחומרים מעורבים ורישומים בגלריה "הקבוץ", ומאז ערך כמה תערוכות יחיד בגלריות שונות.
בשנת 1982, הצטרף למערכת כתב העת "שדמות", כעורך וכעורך גרפי. בשנת 1984 כתב וביים קברט סאטירי, "כמו בתוך קופסה". בשנת 1987 כתב מחזה, בשם "רק הכוכבים היו קרובים כל כך", שהועלה בפסטיבל עכו[3]. בשנת 1992, היה בין מקימי "בית המדרש החילוני" במדרשה שבמכללת אורנים, ובעקבות ההצלחה שם, הקים את בית המדרש החילוני לנוער, בבית הספר "עינות ירדן", שבקיבוץ עמיר בעמק החולה.
בשנת 1983, סירב לשרת במילואים בלבנון בעקבות אירועי טבח סברה ושתילה, ונכלא ל-35 יום בכלא 6[4]. בהמשך היה פעיל בתנועת יש גבול[5]
בשנות ה-90 שימש במזכיר קיבוץ כפר הנשיא[6].
בשנת 1996 ייסד וערך את כתב העת "רוח אחרת", במה לחינוך חברתי, שיצא לאור כמה שנים על ידי "מרכז המורים", במכללת תל-חי[7].
בשנת 1998 העלה בתיאטרון הבימה מחזה בשם "ילדי הקירות" כפרויקט מיוחד ליום הזיכרון.
בינואר 2019 פורסמה באתר מקור ראשון כתבת תחקיר על פרסומיו של פלמה בפרופיל האישי אותו הוא מפעיל ברשת החברתית פייסבוק. בתחקיר הובאו איורים פרי עטו, שמציגים את מנהיגי הימין בארץ באופן שעלול להתפרש כהסתה. בתגובה אמר פלמה: "אני מנסה לעורר בכל האמצעים שאני מכיר,, אם זה בשפה או בגרפיקה או בציורים וקריקטורות, או במכלול של תחומים. אני יורה בכל הכלים. אני רק לא יורה באש חיה, אלא בכל הכלים שנקראים אומנות ... בינתיים, לא ראיתי שמישהו ירה בביבי בגלל קריקטורה שלי. אני לא הולך יותר מדי רחוק מהמציאות ... יש לי הרבה מאוד שותפים, אנחנו [אנשי השמאל] חיים בצורה של חיה נרדפת"[8]. בתגובה הודיעה עמותת מכינת גליל עליון בה לימד פלמה בעשרים השנים האחרונות על ניתוק מיידי של כל קשר עמו[9].
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טהיטי, סיפורים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1989[10].
- מחלקת נביאים סגורה, שירים, תג, 1994.
- המקום ינחם, שירי בית קברות, מחברת שדמות, 2005.
- כמו שור בלי ראש, שירים, הוצאת פרדס, 2010.
- מסכת (לימוד וקריאה): 'המוצא', 'לרגל הכניסה', 'במתים חופשי', מאת יוסף חיים ברנר, עם פירוש מאת עלי אלון ויריב בן אהרון, מדרש תמונה מאת דודו פלמה. המדרשה - אורנים, תשנ"ח 1998.
- כשהגענו מן הים, ספר שירים, הוצאת עמדה, 2020[11].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הומור חתרני : על סיפוריו של דודו פלמה, מאת חנן חבר, נדפס ב"סימן קריאה", 21, 1990.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של דודו פלמה, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דודו פלמה, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- דודו פלמה, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- דודו פלמה, אשרי המפחד תמיד, דבר, 6 ביולי 1983
- רן יגיל, שירה בציבור: דודו פלמה, nrg, 31 באוקטובר 2010
- דודו פלמה בסופ"ש שירה מספר 7, באתר של המשוררת נילי דגן
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אתר ותיקי אגוז: סיירת פיקוד צפון 1963 - 1974
- ^ יאיר שלג, "אליטה - הגיע הזמן להפסיק להתבייש במלה הזאת", באתר הארץ, 6 במאי 2003
- ^ מדברים המון על חנה סנש, חדשות, 11 באוקטובר 1987
- ^ דודו פלמה, שמונה שסירבו - פגישת מחזור כלא 6, כותרת ראשית, 6 ביולי 1983
שמעון וייס, מחצר המשק לחצר כלא־שש, דבר, 24 ביוני 1983 - ^ להתקרנף או למחות, חדשות, 9 בדצמבר 1988
- ^ מנחם הורוביץ, "כפר־הנשיא מדרדר עפר וסלעים לירדן", חדשות, 10 ביולי 1991
- ^ ספרים חדשים, באתר הארץ, 17 ביולי 2001
- ^ ישי פרידמן, איורי המחנך למנהיגות: נתניהו ובנט שואבים השראה מהיטלר, באתר מקור ראשון, 22 בינואר 2019
- ^ פוסט של דוד פלמה ברשת החברתית פייסבוק, 24 בינואר 2019
נעה שפיגל, מחנך במכינה קדם צבאית הושעה בשל פרסום קריקטורות פוליטיות בפייסבוק, באתר הארץ, 24 בינואר 2019
- ^ ביקורות: תמר משמר, סיפורי ספסל, מעריב, 9 בפברואר 1990
אריאנה מלמד, פרוזה, חדשות, 28 בנובמבר 1989 - ^ ביקורות: יותם ראובני, "כשהגענו מן הים": ספר שירים על כאב פרטי וייאוש פוליטי, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2020
אודי בן סעדיה, למה לי פוליטיקה עכשיו, באתר זמן ישראל, 24 ביולי 2020
אורה ערמוני, "כשהגענו מן הים" רוצה לקרוא את הספר, באתר הזמן הירוק, 6 באוגוסט 2020
