טבח סברה ושתילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טבח סברה ושתילהערבית: مذبحة صبرا وشاتيلا או مجزرة صبرا وشاتيلا ; תעתיק מדויק: מד'בּחת צברא ושאתילא או מַגְ'זַרת צברא ושאתילא) הוא טבח שערכו אנשי הפלנגות הנוצריות במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, בין 16 בספטמבר ל-18 בספטמבר 1982, במאות מתושבי מחנות הפליטים הפלסטינים סברה, שתילה, בורג' אל-בראג'נה ושכונת אל-פאכהאני שבמערב ביירות. כוחות הפלנגות נכנסו למחנה כחלק מהשתלטות צה"ל על מערב ביירות.

הטבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע שלום הגליל הביא את צה"ל אל שערי ביירות, בה התרכזו במערב העיר אלפי לוחמים של אש"ף. צה"ל הטיל מצור על מערב העיר, אך נמנע מלהיכנס אליו בגלל החשש ממספר הנפגעים הפוטנציאלי מלחימה בתוך העיר. לקראת אמצע אוגוסט 1982, בעקבות המצור, הושגה הסכמה להוצאת הכוחות הסוריים והכוחות הפלסטיניים מביירות, בחסות כוח בינלאומי והעברת אנשי אש"ף לתוניס. פינויים של אנשי אש"ף הושלם ב-31 באוגוסט 1982. אולם שר הביטחון, אריאל שרון, חשש שאלפי לוחמים פלסטינים מסתתרים במחנות הפליטים במערב ביירות. חשש זה הסתמך בין השאר על דברים של אבו איאד שאמר שהמהפכה הפלסטינית לא יצאה מביירות וכי שלושת אלפים לוחמים נשארו בתוכה‏[1].

ב-23 באוגוסט 1982 נבחר בשיר ג'ומאייל, מפקד הפלנגות לשעבר, לנשיא הרפובליקה של לבנון. הוא נבחר ללא הסכמת המוסלמים, אך נהנה מתמיכת ישראל וצה"ל. ב-14 בספטמבר נרצח ג'ומאייל בעת שנאם בסניף הפלנגות בשכונת אשרפייה, באמצעות מטען שהונח על ידי מתנקש מטעם "המפלגה הסורית הלאומית חברתית", בקומה שמעל האולם בו נאם. בעקבות הרצח של ג'ומאייל השתלט צה"ל על מערב ביירות, המאוכלסת במוסלמים. טיהור מחנות הפליטים מלוחמים פלסטינים הוטל על כוחות הפלנגות בראשות אלי חובייקה.

הפלנגות נכנסו למחנות הפליטים סברה ושתילה בערבו של ה-16 בספטמבר, ותוך זמן קצר החלו במעשי רצח חסרי הבחנה. אנשי הפלנגות יצאו מהמחנות בבוקרו של ה-18 בספטמבר (א' של ראש השנה) על פי דרישת צה"ל, ורק במהלך היום החלו להתברר ממדי הטבח. אין ידיעה מדויקת על מספר הנספים בטבח, וההערכה היא שמדובר בכ-700 עד 800 איש.

במהלך ה-17 בספטמבר החל להצטבר מידע בידי ישראלים על מעשי הפלנגות במחנות. חיילי צה"ל שהוצבו מסביב למחנות הפליטים ואף תצפתו עליהם החלו להיות מודעים למעשי הרצח, אם כי לא להיקפם. מידע הגיע דרך אנשי מודיעין לראש אמ"ן יהושע שגיא, ובאמצעות עיתונאים לשר התקשורת מרדכי ציפורי ודרכו לשר החוץ יצחק שמיר, ואף לאריאל שרון, שר הביטחון באותה עת. ראש הממשלה מנחם בגין שמע על הטבח לראשונה רק ב-5 אחה"צ של ה-18 בספטמבר, בהאזינו לשידורי ה-BBC - תחנת השידור הבריטית.

אף שהטבח בוצע על ידי הפלנגות הנוצריות, נתפסה ישראל כמעורבת בו, שהרי צה"ל שלט באזור והפלנגות נכנסו למחנות באישורו.

בשנת 1999 שומר ראשו לשעבר של חובייקה, רוברט חטאם, פרסם ספר שבו הוא טוען שטבח סברה ושתילה תוכנן על ידי חובייקה וחאפז אל-אסד במטרה להביך את ישראל.

התגובה הבינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבח עורר גינויים חריפים לישראל ברחבי העולם ודרישה מישראל לסגת מלבנון באופן מיידי. כמו כן הגיעו נחתים אמריקאים וחיילים צרפתיים ללבנון על מנת לנסות ולהרגיע את המצב.

לא היה זה הטבח הראשון במהלך מלחמת האזרחים בלבנון (קדמו לו מעשי הטבח בקרנטינה, בדאמור ובמחנה תל א-זעתר וכן מעשי טבח רבים אחרים) אולם בניגוד לקודמיו עורר הטבח בסברה ושתילה תגובה משמעותית בעולם. יש הטוענים שתגובה זו נבעה מכך שהטבח בסברה ושתילה נתפס כחלק מהסכסוך הישראלי-ערבי בעוד מעשי הטבח האחרים נתפסו כעניין לבנוני פנימי.

ועדת החקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ועדת כהן

בעקבות הטבח קמה סערה ציבורית בישראל. בפרט בלטה "הפגנת הארבע מאות אלף" בכיכר מלכי ישראל, שנערכה ב-25 בספטמבר 1982 בארגונה של "שלום עכשיו" (שוררת מחלוקת סביב אומדן המשתתפים בה‏‏[2]). בעקבות הסערה הציבורית הוקמה ועדת חקירה ממלכתית - ועדת כהן. בראש הוועדה ישב נשיא בית המשפט העליון, יצחק כהן, וכן השתתפו בה השופט אהרן ברק והאלוף (מיל.) יונה אפרת.

הוועדה פרסמה את מסקנותיה ב־7 בפברואר 1983, וקבעה שלא נמצאו הוכחות למעורבות ישירה של צה"ל בטבח, אך קציני צה"ל ידעו, בשלב מסוים, על קיום הטבח ולא פעלו בנחרצות להפסקתו. המלצותיה האישיות של הוועדה:

  • הוועדה המליצה ששר הביטחון אריאל שרון יסיים את כהונתו, ושתיק הביטחון לא יופקד עוד בידיו. שרון סירב להתפטר, אך בעקבות החלטת הממשלה הועבר לתפקיד שר בלי תיק.
  • הוועדה מתחה ביקורת על תפקודם של הרמטכ"ל, רפאל איתן (הוחלט שלא להדיחו בשל העובדה כי עמד לסיים את תפקידו), אלוף פיקוד הצפון, אמיר דרורי, ומפקד גזרת ביירות, תא"ל עמוס ירון.
  • על ראש אמ"ן, אלוף יהושע שגיא, אמרה הוועדה שהוא העריך נכונה את תוצאות הכנסת הפלנגות למחנה הפליטים (שגיא הזהיר מפני טבח אפשרי), אך קבעה כי לא הזהיר באופן בולט דיו, וביקרה אותו על כך שלא העביר בזמן את המידע לקברניטים.
  • על ראש הממשלה, מנחם בגין, אמרה הוועדה שלא שקל נכון את התוצאות הצפויות ממתן רשות לפלנגות להיכנס למחנות הפליטים.
  • על שר החוץ, יצחק שמיר, נאמר שהתעלם ממידע על הטבח שנמסר לו, ולא פעל להפסקת הטבח.

מספר ההרוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר ההרוגים בטבח שנוי במחלוקת. קיימת הסכמה כללית כי קשה לתת מספר מדויק עקב הכאוס ששרר לפני ואחרי הטבח והרגישות הפוליטית של הנושא. משוער כי רבע מההרוגים היו לבנונים והשאר פלסטינים. להלן האומדנים הנפוצים מסודרים על פי מספר ההרוגים:

  • מכתב מראש המשלחת של הצלב האדום ללבנון לשר ההגנה הלבנוני‏‏[3] מציין כי נציגי הצלב האדום ספרו 328 גופות. אמנם, ועדת כהן ציינה כי דיווח זה לא כלל את כל הגופות.
  • ועדת כהן הסיקה כי על פי "מסמך שהגיע אליה‏‏[4]" מספר ההרוגים הכולל שגופותיהם נמצאו בין 18.9.82 ל-30.9.82 הוא 460. הסיכום נעשה על סמך ספירותיהם של הצלב האדום הלבנוני והבינלאומי, המשמר האזרחי, חיל הרפואה הלבנוני וקרובי המשפחה. על פי ספירה זו, 35 מבין הגופות היו של נשים וילדים.
  • נתונים ישראליים, על סמך מודיעין צה"לי, מציינים מספר בין 800-700. לדעת ועדת כהן, מספר זה קרוב כנראה למציאות.
  • על פי דיווח ה-BBC, לפחות 800 פלסטינים נהרגו.
  • בספרה 'סברה ושתילה: ספטמבר 1982', באיין אל-חוט נוקטת במינימום של 1,300 הרוגים מזוהים על פי השוואה בין 17 רשימות הרוגים ועדויות נוספות.
  • רוברט פיסק, אחד העיתונאים הראשונים להיכנס למחנה לאחר הטבח, מצטט קצין פאלאנגות בלתי מזוהה שטען כי נהרגו על ידם 2,000 פלסטינים.
  • בספר שפרסם זמן קצר לאחר הטבח, העיתונאי הישראלי-צרפתי אמנון קפליוק טען כי הגיע למספר של 2,000 גופות שטופלו על ידי הצלב האדום ושיער כי למעלה מ-1,000 גופות נוספות טופלו על ידי הפלנגות קודם לכן. המספר של 3,500-3,000 הרוגים מצוטט בעיקר בחוגים פלסטינים.

טבח סברה ושתילה בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פנחס ענברי, בחרבות שבורות, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1994, עמוד 133
  2. ^ אורי אבנרי[1], למשל, העריך את מספר המשתתפים ב-200,000‏, ויש שהערכתם אף נמוכה מזו[2]
  3. ^ מצוינת בדו"ח ועדת כהן כמיצג 153
  4. ^ ‏מצוין כ-151‏


אירועים מרכזיים במלחמת האזרחים בלבנון

השבת השחורה | טבח כרנתינא | טבח דאמור | טבח שכא | טבח תל א-זעתר | טבח עישייה | טבח סברה ושתילה | יום הסכינים הארוכות | מלחמת ההרים | מלחמת המחנות